אב שפגע מינית בבתו הקטינה במשך שנים ביקש לפטור אותו מהפיצוי שבו חויב כלפיה מאחר ששמה קץ לחייה. ביהמ"ש העליון קבע באופן תקדימי כי בנסיבות מסוימות מוסמך ביהמ"ש לשנות את המוטב שלזכותו נפסקו הפיצויים וקבע כי אלו יועברו לשלושת אחיה של המנוחה. השופט עמית: "התיק שבפנינו מעורר במלוא עוזו את הכלל המשפטי, שמא הכלל של משפט הטבע, 'הרצחת וגם ירשת'"
בינואר 2012 הורשע המבקש בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשורה של עבירות מין בבתו, שכללו בין היתר אונס ומעשים מגונים. המעשים נמשכו שנים ארוכות, כאשר הבת הייתה בת 5-17.
בין לבין, כשהייתה הבת בגיל 16 לערך, התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי עקב ניסיונות התאבדות. במהלך אשפוזה, ועד למעצרו באמצע שנת 2011, היה המבקש מגיע לבקרה בבית החולים. במהלך חלק מתקופה זו, הייתה הבת קשורה למיטה בידיה וברגליה מחשש שתפגע בעצמה, וכאשר הגיע המבקש לביקור נהג לנצל מצב זה, לגעת בחזהּ, לחבק ולנשק אותה וללטף אותה בלחייה.
בשלב מסוים סיפרה הבת למבקש כי הוצע לה לקבל טיפול בבית חולים אחר, אך הוא, מחשש כי תספר את שעולל לה, אמר לה ש"עליה לסלוח ולשכוח מהעבר ולפתוח חיים חדשים", וכן "שתזהר בטעות שלא לסבך מישהו כי הציוֹניִם מחמירים במשפט ואין להם משפט צדק, ועל כל דבר יכולים הם לזרוק בן-אדם לכלא". כמו כן, במהלך כל התקופה המפורטת, הזהיר המבקש את בתו שלא לספר לאיש על מעשיו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בגין הרשעתו, גזר בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 15 שנות מאסר, 27 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לבתו בסך 70,000 שקל. בתוך כך ציין בית המשפט כי בהתחשב בכך שגם שניים מאחיה של הבת ביצעו בה עבירות מין חמורות, ניתן להניח כי מצבה הנפשי אינו תוצאה בלעדית של מעשי המבקש.
ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחה על כל חלקיו, לרבות עתירתו להפחית מסכום הפיצוי שהוטל עליו. מספר שנים לאחר מתן פסק הדין בערעור, שמה בתו של המבקש קץ לחייה. בעקבות האמור, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט העליון, לפטור אותו מתשלום הפיצויים. לטענת המבקש, בנוסף להיותו נתון במאסר ארוך הוא חולני וחסר כל, ללא רכוש והכנסות, ומצבו הכלכלי והבריאותי הוא בכי רע.
"התיק שבפנינו מעורר במלוא עוזו את הכלל המשפטי, שמא הכלל של משפט הטבע, "הרצחת וגם ירשת"", כתב השופט יצחק עמית בפתח הדברים והזכיר כי בפסק הדין שניתן בערעורו של המבקש על גזר הדין עמד בית המשפט על הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו לבתו של המבקש עקב מעשיו, ונכתב שם, בבחינת נבואה שהגשימה את עצמה, כי "מעשיו הביאו אותה, לכל הפחות במידה לא מבוטלת, לנסות ולשים קץ לחייה". לדברי עמית, נוצר מצב שבו המעוול נהנה מפרי עוולתו בכך שהוא מבקש להשתחרר מעול הפיצויים שהושת עליו, שנועדו מראש לסייע לשיקומה הנפשי של בתו. "תוצאה זו קשה להלום והיא מהפכת את קרבינו", כתב עמית.
עוד הוסיף עמית כי גם דיני הירושה אינם נותנים תשובה למצב חסר התקדים שנוצר, מאחר שאין להסכין עם האפשרות להעביר את כספי הפיצויים לעיזבונה של הבת, מן הטעם שהמבקש הוא אביה ואחד מיורשיה. זאת ועוד, מדו"ח פקידת סעד שנערך במסגרת דיון בצו נזקקות שהתבקש בעניינה של המנוחה ושלושה מאחיה הקטנים, עולה שאמה התנכרה לה לאורך כל הדרך, לא ביקרה אותה במהלך אשפוזה והתבטאה כי "מבחינתה היא מתה". בנוסף, מגזרי הדין בעניינם של שני אחיה שביצעו בה עבירות מין, עלה גם כי האם התנהגה באלימות כלפי ילדיה, ידעה על המעשים המיניים שביצעו שניים מבניה במנוחה ולא עשתה דבר בנדון. בנסיבות אלה, סבר השופט עמית, קשה להלום כי האֵם תהנה אף היא מכספי הפיצויים ואף קשה להלום כי האחים שפגעו בה מינית ייהנו מהכספים. משכך, נקבע כי יש למצוא פתרון ייחודי למקרה הייחודי שהתעורר.
לדעת עמית, יש לפנות במקרה זה לעקרון היסוד כי רוצח לא יירש את קורבנו – עיקרון שביטויו בזעקה 'הרצחת וגם ירשת?'. בעניין זה, הפנה עמית לפסק דין של השופט המנוח מישאל חשין, בו הזעיק לעזרתו את הכלל "הרצחת וגם ירשת" בציינו כי המדובר בציווי מוסרי וכי "על דרך העיקרון לא ניתן ידינו לקביעת הלכה שתורה כי יכול שאדם ירצח וירש, שעוול יעוול ויימצא נשכר בעוולתו".
במקרה הנוכחי, ציין עמית, המבקש חמס את גופה של בתו לאורך שנות קטנותה, ילדותה ונערותה, ולא תהא זו הגזמה לומר כי הוא רצח את נשמתה. עוד ציין כי הסוף הטרגי מדבר בעד עצמו, שכן הבת לא מצאה מזור לנשמתה הפגועה עד שנטלה את חייה במו ידיה ונסתלקה מן העולם. לא זו אף זו, שניים מאחיה ביצעו בה גם הם עבירות מין, ולמרות שהמבקש ידע על מעשיהם הרעים הוא המשיך במעלליו תוך שהוא מנצל את מצבה הנפשי של הבת ואת כבילתה למיטת חולייה.
עוד ציין עמית כי למרות שהמבקש הוא בבחינת רוצח-נפש, אין צורך להידרש לכלל "הרצחת וגם ירשת" שכן ניתן להגיע לתוצאה הצודקת בדרך אחרת. צוין, כי מהפסיקה עולה שניתן לפסוק פיצויים לטובת עזבון של נפגע עבירה וגם ישירות לבני המשפחה של המנוח כניזוקים עקיפים, וכי אפשרות זו קיימת לא רק בעבירות המתה. לדעת עמית, לבית המשפט קיימת סמכות טבועה לשנות את המוטב שלזכותו נפסקו הפיצויים, ככל שנוצרו נסיבות חדשות שיש בהן כדי לשנות את התמונה שעמדה בפני בית המשפט בעת פסיקת הפיצויים. לשיטתו, במקרה ייחודי זה בוודאי שנסיבות כאלה מתקיימות, נוכח המציאות החדשה שנוצרה בעקבות מותה הטראגי של הבת, שהיא נפגעת העבירה שלזכותה נפסק הפיצוי. על כן, סבר עמית כי יהא זה נכון וצודק כי התשלום יועבר אל שני אחיה הצעירים של המנוחה ואחות קטינה נוספת, שראו בה דמות אֵם ועמדו עמה בקשר.
השופטים ברון וקרא הצטרפו לחוות דעתו של השופט עמית. השופטת ברון כתבה כי "המבקש עשה שמות בבתו, מאז היותה בת 5 ובמשך שנים ארוכות ביצע בה עבירות מין קשות ונלוזות. בשנת 2012 הוא הורשע בדין, נגזרו עליו 15 שנות מאסר ופיצוי לבת בסך 70,000 ש"ח. הבת לא ידעה את נפשה ולבסוף התאבדה והיא עוד לא בת 23. במצב דברים זה מבקש האב לפטור אותו מהפיצוי שנגזר עליו. לקרוא ולא להאמין". השופט קרא כתב בין היתר "לציניות ולרוע פנים רבות ולמרבה הצער המתלוננת חזתה במכוערות מכולן בדמות אחים ואב שפגעו בה ואם מתעלמת. בדמעות תנין וצער מעושה המבקש עותר לפטור אותו מתשלום הפיצויים שנפסקו לזכות המנוחה, אותן לא זכתה לגבות. לזאת לא אתן ידי".
הבקשה נדחתה; המבקש ייצג את עצמו בהליך. המדינה יוצגה ע"י עו"ד נילי פינקלשטיין.
