שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: אסיר ששוחרר בעסקת שליט והורשע באלימות במשפחה לא ישוב לכלא

חדשות

העליון: אסיר ששוחרר בעסקת שליט והורשע באלימות במשפחה לא ישוב לכלא, צילום: istock
העליון: אסיר ששוחרר בעסקת שליט והורשע באלימות במשפחה לא ישוב לכלא
21/08/2019, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורו של אסיר ששוחרר במסגרת עסקת שליט, על החלטה לפיה החנינה שהוענקה לו תופקע בעקבות הרשעתו בעבירות אלימות במשפחה. השופטים קבעו כי פרשנות כתבי החנינה מובילה למסקנה כי התנאי המבטל אותה מתייחס לעבירות נגד ביטחון המדינה בלבד והופך להיות בר-הפעלה רק בעקבות ביצועה של עבירה מסוג זה

המבקש, מוחמד זיאדה, הוא אסיר ביטחוני בן 64, אשר בהיותו בן 32 ביצע מספר עבירות נגד בטחון המדינה, שעיקרן פעילות בהתאגדות אסורה, נשיאת נשק והשלכת רימון יד (שלא התפוצץ) לעבר אוטובוס נוסעים. בגין עבירות אלו נדון המבקש בסוף שנות השמונים למאסר עולם, אשר לא נקצב בידי נשיא המדינה, ומשכך אמור היה לרצות מאסר של 40 שנה, בהתאם לחוק שחרור על תנאי ממאסר.

באוקטובר 2011 שוחרר המבקש במסגרת "עסקת שליט" שנעשתה בין ממשלת ישראל לארגון החמאס, וכמו יתר משוחררי העסקה קיבל המבקש כתב "הקלת עונש" בו הותנתה ההקלה בכך שהמשוחרר לא ישוב לפעילות טרור. ביתר פירוט, הותנתה ההקלה בכך "שהנדון לא יעשה כל מעשה הפוגע בביטחון מדינת ישראל או בביטחון אזור יהודה ושומרון, ובכלל זה יימנע מכל פעילות טרור או אלימות, תמיכה בפעילות כזו וסיוע לה, בכל דרך שהיא, וכן לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה על פי הדין החל באזור או הדין החל בישראל. [...] יובהר, כי גורם מוסמך על פי דין ו/או שימונה על ידי יהיה רשאי לקבוע שהופרו איזו מן התניות האמורות לעיל, ובהתאם לקביעה זו, ההקלה שניתנה בטלה".

יחד עם כתב ההקלה נמסרה למבקש, כמו ליתר משוחררי הסכם שליט, הצהרת התחייבות בשפה הערבית בה נאמר כי המשוחרר מתחייב שלא לשוב לפעילות טרור. המבקש סירב לחתום על הצהרה זו, אך אין מחלוקת שהסכים לקבל את ההקלה בעונשו על כל התנאים שבה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בהתאם, שוחרר המבקש מהכלא בחלוף 24 שנות מאסר ושב להתגורר בביתו שבעיר לוד עם אשתו ושתי בנותיו. בחלוף זמן לא רב, החלו מריבות בין בני המשפחה שהגיעו לפסים אלימים, ובעקבותיהן הוגשו נגד המבקש תלונות במשטרה והוגש נגדו כתב אישום בחשד לתקיפה ואיומים של אשתו ובנותיו, וכן שיבוש הליכי משפט. בסופו של יום, הורשע המבקש בעבירות תקיפה ואיומים ונידון לששה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי.

ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש התקבל בבית המשפט המחוזי, שהמיר את עונש עבודות השירות של המבקש במאסר לתקופה של שנה, בתוספת פיצוי כפי לנפגעות העבירות. בעקבות האמור, סברה המדינה כי הרשעת המבקש מפעילה את התנאי המבטל ומאיינת את החנינה שניתנה למבקש במסגרת עסקת שליט, וכפועל יוצא מן הדין להחזירו לכלא לריצוי יתרת מאסר העולם שהושת עליו.

המבקש מצדו, סבר כי התנאי המבטל הופך להיות בר-הפעלה רק במקרים שבהם הוא עובר עבירה מ"משפחת העבירות" נגד ביטחון המדינה ותו לא, ואין להוסיף אליו עבירות נוספות הזרות ללשונו ולמטרתו הביטחונית של כתב ההקלה.

מחלוקת זו הובאה בפני ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר, אשר קבעה כי אין לראות במעשי המבקש משום הפרה של כתב ההקלה וכתב ההתחייבות, אולם פרשנות זו אינה מונעת את ביטול החנינה שכן על אסירים שהשתחררו במסגרת הסכם שליט חלות זו לצד זו שתי מערכות דינים: זו הקבועה בכתב ההקלה ובכתב ההתחייבות, וזו הקבועה בהוראות חוק שחרור על תנאי. אשר על כן, ביטלה הוועדה את החנינה שהמבקש קיבל מהנשיא.

השופט שטיין: "ישראל היא מדינת חוק שנלחמת בטרור תוך שמירה על חוקיה"

עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים נדחתה, בנימוק כי כתב ההקלה לא נקט בלשון ממנה משתמע כי הוא חל על עבירות ביטחון בלבד, אלא להיפך ("לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה") וכי על משוחררי עסקת שליט חלות במקביל הן הוראות כתבי ההקלה וההתחייבות, הן הוראות החוק, הקובע כ התנאי שבו מותנה שחרורו של כל אסיר, הוא שלא יעבור עבירת עוון או פשע נוספת בתקופת התנאי.

על כך, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט אלכס שטיין ציין כי ישנם מספר סוגי חנינה אותם מוסמך נשיא המדינה להעניק, בהם חנינה מותנית שיכולה להיות מותנית בתנאי מקיים. במקרה זה, החנינה סויגה בשני תנאים: תנאי מוקדם שהתקיים במלואו והתנה את תוקף החנינה בשחרורו של גלעד שליט, ותנאי מבטל שהתנה את המשך החנינה בהימנעות המבקש מביצוע המעשים אשר פורטו באותו התנאי.

על מנת להכריע בשאלה האם המבקש אכן ביצע אחד מהמעשים הללו, התייחס השופט שטיין לטיבו המשפטי של מוסד החנינה על תנאי, וציין כי נשיא המדינה איננו מוסמך לעצב את תנאי החנינה במונחים של "סטנדרט", מאחר שתהא בכך אצילה אסורה של חלק מהותי-ערכי משיקול דעתו לידי גוף אחר כגון ועדת שחרורים ובתי המשפט. חלף זאת, הנשיא רשאי להתנות את מתן החנינה בכל תנאי מבטל שימצא לנכון ובלבד שתנאי כאמור יהא מנוסח באופן ברור, ככלל ברור או כקטלוג, יהא חוקי, ולא יפגע במוסר הבסיסי של החברה.

עוד התייחס השופט שטיין לכללים לפיהם יש, לשיטתו, לפעול בכל הנוגע לפרשנות שחלה על כתבי חנינה, והוסיף כי לדעתו מעמדה החוקתי של סמכות החנינה יוצר יחס היררכי מובהק בינה לבין חוק שחרור על תנאי, יחס אשר אינו מאפשר לחוק לצמצם או להגביל את הסמכות החוקתית שבידי הנשיא. כפועל יוצא, לדעת שטיין, החוק יחול כ"ברירת מחדל", קרי אך ורק במקרים שבהם הנשיא לא קבע עבור הניחן שום דרישה מפורשת להימנע ממעשי עבירה.

מן הכלל אל הפרט, סבר שטיין כי הן ועדת השחרורים והן בית המשפט המחוזי טעו בשורה של קביעות משפטיות, וכי טעויות אלו נבעו, רובן ככולן, מהתעלמות ממהות החנינה, ובכלל זאת ממהותה של החנינה על תנאי; ממהות שיקול דעתו של הנשיא בהפעלת סמכות החנינה שבידיו; וכן מכללי הפרשנות אשר חלים על סמכות זו.

בהסתמך על האמור, קבע שטיין כי פרשנות כתבי החנינה תומכת בעמדתו של המבקש, לפיה התנאי המבטל מתייחס לעבירות נגד ביטחון המדינה בלבד – ובהתאם לכך הופך להיות בר-הפעלה רק בעקבות ביצועה של עבירת ביטחון. משכך, העבירות בהן הורשע המבקש אינן מפעילות את התנאי המבטל והוא לא יוחזר לרצות את יתרתו של מאסר העולם בעקבות הרשעתו. "ישראל איננה רק מדינה שנלחמת בטרור", כתב שטיין לסיום. "ישראל היא מדינת חוק שנלחמת בטרור תוך שמירה על חוקיה ועל הזכויות שחוקים אלה מקנים לבני אנוש".

השופט עמית הסכים למסקנתו של השופט שטיין, אך לא נדרש להיקף סמכות החנינה וליחס בין סמכות החנינה לחוק שחרור על תנאי. עוד הוסיף כי לשיטתו אין מקום ליצור חזקות חלוטות לגבי ניסוח כתבי חנינה, וכי ניתן להגיע לתוצאה אליה הגיע שטיין בדרך של פרשנות כתב ההקלה, לפי לשונו ותכליתו. השופט קרא, בדומה לשופט עמית, סבר כי ניתן להגיע לתוצאה של קבלת הערעור באמצעות מהלך פרשני נכון, מבלי להיזקק לשאלת סמכות החנינה וליחס בינה לבין חוק שחרור על תנאי.

לדעת השופט קרא, קריאת כתב הקלת העונש והצהרת ההתחייבות אינה מותירה מקום לפרשנות אחרת לבד מזו שביטול החנינה כרוך בביצוע פעולות טרור על ידי הניחן, והטיעון לפיו התוספת "לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה" הוכנס על מנת להרתיע מביצוע כל סוג של עבירה - אין בו ממש. "החנינה הינה אקט נשיאותי", כתב קרא. "נשיא המדינה מסמל את הממלכתיות, היושרה וההגינות ונהנה מחזקת התקינות. בבואנו לפרש מסמך שנוסח ונחתם על ידי נשיא המדינה, אין ליחס לו, אף לו ברמז, כי במסמך ההקלה נטמנה מלכודת פתאים לאסיר שמא ייכשל בה. לו רצה והתכוון נשיא המדינה כי חנינתו של אסיר כזה תבוטל עם ביצוע כל עבירה אחרת שאיננה עבירת בטחון או טרור, שהעונש בצדה שלושה חודשי מאסר ומעלה, חזקה עליו שהיה מנסח את הדברים בבהירות שלא היתה מותירה מקום לספק. טענה ממנה ניתן להסיק מסקנה פרשנית אחרת, לפיה הוטמנה מלכודת בכתב החנינה הינה טענה שאינה ראויה להישמע בהינתן מעמדו ותפקידו של נותן החנינה".

הערעור התקבל; המבקש יוצג בהליך ע"י עו"ד אביגדור פלדמן. המדינה יוצגה ע"י עוה"ד יובל רויטמן וענת גולדשטיין.

 

רע"ב 534/19

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
17 | S:166
יום עיון תהליך סיום העסקה - אוקטובר 19