שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > המדינה תפצה אסיר עולם באלפי שקלים על מניעת גישה לאתר "תקדין"

חדשות

המדינה תפצה אסיר עולם באלפי שקלים על מניעת גישה לאתר "תקדין", צילום: istock
המדינה תפצה אסיר עולם באלפי שקלים על מניעת גישה לאתר "תקדין"
15/08/2019, עו"ד לילך דניאל

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתו של יצחק אדרי, אסיר המרצה מאסר עולם, וחייב את השב"ס לפצותו ב-6,000 שקל על מניעת גישה למחשב מעוקר ושימוש באתר "תקדין". השופטת קבעה כי התנהלות השב"ס, אשר התעלם פעם אחר פעם מפניות התובע לממש את זכותו, הייתה בניגוד להחלטות בימ"ש ואף בניגוד לנהליו שלו

התובע, יצחק אדרי, הוא אסיר המרצה מאסר עולם החל משנת 2011, ולימים החל לרצות את עונשו בכלא "אשל" שבבאר-שבע. בתביעה שהגיש נגד שירות בתי הסוהר לבית המשפט לתביעות קטנות טען אדרי כי השב"ס מנע ממנו נגישות למחשב ושימוש באתר המשפטי "תקדין" בניגוד לדין.

לדבריו, במסגרת עתירת אסיר שהגיש בשעתו לבית המשפט המחוזי נקבע כי הוא זכאי לעיין ב"תקדין" אחת לשבוע למשך שעתיים. כמו כן, לפני כשנה ניתן פסק דין במסגרתו חויב השב"ס לפצות את התובע ב-3,000 שקל בגין שלוש תקופות לא רצופות המסתכמות בכ-100 ימים, בהן נמנעה ממנו זכות הגישה למחשב. התביעה הנוכחית, לפי הנטען, הוגשה בגין תקופה עוקבת ומאוחרת יותר.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת התובע, בניגוד לפסיקת בית המשפט ולנהלי שרות בתי הסוהר, השב"ס ממשיך ומונע ממנו גישה למחשב ללא כל הצדקה. בעניין זה ציין כי במשך פרק הזמן בעטיו הוגשה התביעה הנוכחית, קרי  שנה וחודשיים לערך, ניתנה לו אפשרות גישה למחשב ועיון ב"תקדין" שלוש פעמים בלבד. כתימוכין לטענותיו, צירף התובע לכתב התביעה את הבקשות בכתב שהגיש בזמן אמת לשב"ס לשימוש במחשב, אך לדבריו לא זכה לכל התייחסות.

השב"ס בכתב הגנתו הודה כי לאור החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה שהגיש התובע, אכן אין מחלוקת על כך כי יש לאפשר לתובע גישה למחשב "מעוקר" (עליו נמצאים פקודות הנציבות והנהלים המפורסמים באתר האינטרנט של השב"ס, וכן המאגר המשפטי "תקדין") אחת לשבוע למשך שעתיים. עם זאת, לטענת השב"ס, מדובר בעשרה מקרים בלבד במהלך תקופת ההפרה הנטענת, בהם טוען התובע כי נמנעה ממנו גישה למחשב, כאשר השב"ס עושה מאמצים רבים להיעתר לבקשה במועדים בהם ביקש, בכפוף לאילוצים ולנסיבותיו של האסיר הספציפי (כגון: העברות בין בתי כלא, העברה לבידוד ועוד). על פי הנטען, לא כל אימת שאסיר מבקש זכות עיון במחשב, הדבר מתועד על ידי השב"ס ועל כן הבקשות שצירף התובע לכתב התביעה אינן מהוות בהכרח הוכחה, כי אכן נמנע ממנו שימוש במחשב באותם המועדים בהם ביקש.

עוד טען השב"ס כי התובע מוגדר כאסיר "טעון הגנה" בעל עבירות משמעת, וכי הוא מרבה להגיש עתירות לבתי המשפט בעניין תנאי כליאתו. על פי הנטען, התובע עובר באופן תדיר בין בתי כלא שונים וגם בהם עובר בין אגפים ותאים שונים, ולפרקים מצוי בבידוד או בהפרדה, ואף יוצא תדיר לדיונים משפטיים הקשורים לענייניו, כאשר כל אלו מקשים עד מאוד על מעקב ותיעוד מתן זכות הגישה למחשב בעניינו, ולא פעם אילוצים אלו עלולים להוביל לדחיית מועד השימוש במחשב.

השופטת אידית קליימן-בלק קבעה כי נקודת המוצא היא בדבר זכותו של כל אסיר לנגישות למחשב במהלך ריצוי תקופת מאסרו. בעניין זה הבהיר בית המשפט המחוזי בעתירה שהגיש התובע כי מדובר בזכות, ועל פי הנוהל הקיים בשב"ס פרק הזמן לו זכאי כל אחד מהאסירים הוא עד שעתיים בשבוע.

לגופו של עניין ציינה השופטת כי התובע פנה לשב"ס בבקשות לקבל גישה למחשב ועיון ב"תקדין" ב- 13 מקרים שונים בתקופת ההפרה הנטענת, ולא זכה לכל מענה. לדבריה, אל מול הראיות המוצקות עליהן הצביע התובע במסגרת תביעתו, אותן אף טרח לתעד בכתב, לא צלח השב"ס להניח מנגד מסד ראייתי כלשהו כגון רישום של מספר הבקשות שהגיש התובע אשר נענו או סורבו. לא זו אף זו, השב"ס אף הודה למעשה כי אין בידיו כל רישום כאמור, וכפועל יוצא אין ביכולתו לאשר או לשלול את דבר קיומן של הבקשות הנטענות או את מספר הפעמים בהן נענה התובע בחיוב או בשלילה. לדברי השופטת, מחדל זה צריך לעמוד לפתחו של השב"ס, לא כל שכן לאחר שכבר ניתנו בעניין זה החלטות שיפוטיות על פיהן שומה היה על השב"ס לנהוג ולתעד זאת למען המקרים הבאים. זאת, במיוחד כשהשב"ס עצמו גורס כי מדובר בתובע סדרתי העומד בקפידה על מימוש זכויתיו במסגרת תנאי כליאתו.

נוסף לאמור, ציינה השופטת כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי אסיר שבקשתו סורבה ונמנעה ממנו הזכות לעיון, יקבל החלטה מנומקת. עם זאת, במקרה דנן השב"ס לא הציג תיעוד כלשהו של החלטת סירוב מנומקת אשר נמסרה לתובע בזמן אמת, בה פורטה הסיבה בעטיה נמנע ממנו השימוש במחשב. משכך, פעל השב"ס בניגוד להחלטת בית המשפט ואף בניגוד לנהליו שלו.

עוד נדחתה טענת השב"ס כי בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר, זכות השימוש במחשב נתונה לתובע כל עוד לא הוכנס לבידוד. בעניין זה, צוין כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע בצורה מפורשת כי הנגישות למחשב היא בגדר זכות קנויה, ואין לראותה כטובת הנאה. בית המשפט לא סייג מימוש זכות זו בדרך כזו או אחרת, ומכאן כי הפרשנות שנותן השב"ס לפקודת הנציבות בדבר שלילת הזכות עת התובע מצוי בתקופת בידוד - לא רק שאינה נתמכת בהחלטת בית המשפט המחוזי אלא שנטענת בדיעבד וללא הנמקה בזמן אמת.

עוד הוסיפה השופטת כי גם לו הייתה מקבלת את טענת השב"ס כי בתקופת הבידוד זכות הנגישות למחשב מבוטלת, התאריכים אותם ציין השב"ס בכתב ההגנה, בהם שהה התובע בבידוד, אינם מתיישבים עם המועדים בהם ביקש התובע את זכות העיון, למעט במועד אחד.

לסיום נקודה זו ציינה השופטת כי היא ערה לקיומם של אילוצים מערכתיים וטכניים להם כפוף השב"ס, כמו גם כורח המציאות שעלול לעיתים לגרום לעיכוב ביישום החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של התובע. עם זאת, לשיטתה, התנהלות השב"ס, אשר התעלם פעם אחר פעם מפניות התובע לממש את זכותו בפרק הזמן מושא תובענה זו, מלמדת על המשך התנהלות בניגוד להחלטות של בית המשפט, ללא כל הנמקה או הסבר המניח את הדעת. לאור האמור, התקבלה גרסת התובע בדבר שלילת זכות הגישה למחשב ללא מתן הנמקה לסירוב וזאת ב-13 מועדים שונים. 

בכל הנוגע לעניין הנזק, דחתה השופטת את טענת השב"ס כי יש לשקול בכובד ראש את סוגיית הפיצוי משיקולי מדיניות, שכן אין כל הצדקה לתמרץ תביעות מעין אלו. לדברי נציגת השב"ס, גם לאזרח נורמטיבי מן השורה לא עומדת זכות קנויה לעיון במאגרים משפטיים, קל וחומר כאשר עסקינן בעבריין מורשע. לדברי השופטת, האסיר, בהיותו משולל זכות החירות שהיא מנת חלקו של כל אדם מן הישוב, נתון "לחסדי" המערכת במסגרתה הוא כלוא ומקבל ממנה את כל צרכיו הבסיסיים כגון מזון, מלבוש, קורת גג, בריאות וכו'. הוא הדין בכל הנוגע לתקשורת עם העולם החיצון: ימי ושעות ביקור משפחות, שעות שיחה טלפונית ושעות מחשב הפותח צוהר לעולם, ואף זה במשורה (מחשב מעוקר למשך שעתיים בשבוע). במקרה זה, מדובר בגישה למאגרים משפטיים ולעיון בפקודת נציבות השב"ס ולכן, לדעת השופטת, יש להקפיד הקפדה יתרה במתן אפשרות מימוש זכויות אלו לאסיר, ובמידה וזה לא מתאפשר מסיבה כלשהי - שומה על השב"ס לתעד זאת בכתובים, עם הנמקה בצד הסירוב.

עוד ציינה השופטת כי הזכות לקבלת פיצוי בגין הנזק שגרמה הפרה מסוג זה הוכרה בפסקי דין רבים, על אף שהסכום שתבע התובע הוא רחוק מלהיות פרופורציונאלי ומידתי. בקביעת סכום הפיצוי, שקלה השופטת את מספר הבקשות שלא זכו למענה ואת העובדה שדובר בהפרות חוזרות כלפי התובע, כמו גם הרושם כי פסק הדין הקודם בעניינו של התובע לא הוטמע ואינו מיושם ע"י השב"ס. בהתאם לאמור, יפוצה התובע ב-6,000 ש"ח ביחס לתקופת ההפרה הנטענת בתביעה זו, בתוספת הוצאות בסך 500 שקל.

 

ת"ק 25739-10-18

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:95
קומיט וכל טופס במתנה