שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > קופ"ח כללית תשלם 18 מיליון שקל על רשלנות בלידת תאומות עם שיתוק מוחין

חדשות

קופ"ח כללית תשלם 18 מיליון שקל על רשלנות בלידת תאומות עם שיתוק מוחין, צילום: pixabay
קופ"ח כללית תשלם 18 מיליון שקל על רשלנות בלידת תאומות עם שיתוק מוחין
14/08/2019, עו"ד לילך דניאל

בית המשפט המחוזי בלוד קיבל את תביעתם של הורים לתאומות שנולדו בראשית שנות התשעים עם שיתוק מוחין, וחייב את קופ"ח כללית לפצותם ב-18 מיליון שקל בעילה של "הולדה בעוולה". נקבע, כי הצוות הרפואי הפר את חובתו למסור מידע מלא להורים על מצבן של התאומות ובכך מנע מהם בחירה בין המשך ההיריון או הפסקתו. מהסכום הנ"ל ינוכו תגמולי הביטוח הלאומי

התובעים הם הורים ושתי בנותיהן התאומות, שנולדו ב-1991 בביה"ח סורוקה בבאר-שבע. המשפחה מתגוררת בדרום הארץ ומשתייכת לאחד השבטים הבדואים. במועד לידתן של התאומות, הייתה האם כבת 35, ולטענת התובעים הייתה בריאה ולא היו קיימות מחלות משמעותיות במשפחה המורחבת. צוינה קרבת משפחה רחוקה בין בני הזוג.

הריונן של התאומות היה ההיריון ה-12 של האם, שלפניו נולדו לה שבעה ילדים בריאים ושני ילדים הסובלים מפרכוסים. בנוסף שני הריונות של האם הסתיימו בהפלות טבעיות. במהלך ההיריון עם התאומות הייתה האם תחת מעקב בתחנה לבריאות המשפחה.

בשבוע ה-24+4/7 להיריון הגיעה האם למיון יולדות במצב של התחלת לידה, ובקבלה אובחנו העוברים כסובלים מתסמונת מעבר דם בין עוברים הקרויה תסמונת TTTS (Twin to Twin Transfusion Syndrome), כשלאחד העוברים ריבוי מי שפיר ולשני מיעוט מי שפיר. האם אושפזה וניתן לה בין היתר טיפול לעצירת הלידה.

כעבור יומיים אובחן אחד העוברים עם ריבוי מי שפיר ותמונה של הצטברות נוזלים (הידרופס פטאליס), ואילו השני עם מיעוט מי שפיר, דבוק לקיר הרחם. כעבור 6 ימים בוצע דיקור מי שפיר וניקוז עודפי מי שפיר, עקב סירוב האם לבצע זאת קודם לכן. בהמשך, נצפתה ירידת מים, האם עברה בדיקה ווגינאלית ולמחרת הופיע אצלה חום והיא אובחנה עם זיהום תוך רחמי, טופלה באנטיביוטיקה והועברה לחדר לידה, שם ילדה תוך זמן קצר את התאומות בשבוע 26+1/7.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לאחר לידתן, אושפזו שתי התאומות בפגייה ופיתחו סיבוכי פגות רבים. האחת שוחררה לאחר ארבעה חודשים, והשניה לאחר שישה חודשים. במהלך התפתחותן אובחנו השתיים בין השאר כסובלות משיתוק מוחין ומפיגור פסיכומוטורי. אחת מהן אובחנה גם כסובלת ממיקרוצפליה (היקף ראש קטן מהממוצע). נכון ליום הגשת התביעה, מקבלות שתי התאומות גמלאות מהביטוח הלאומי ונקבעו להן שיעורים גבוהים של נכות.

בעקבות האמור, הגישו ההורים תביעת רשלנות רפואית בעילה של "הולדה בעוולה" נגד קופת חולים כללית, שהייתה בזמנים הרלוונטיים המפעילה של בית החולים. לטענתם, היה על הצוות הרפואי להציע לאם את האפשרות להפסקת הריון עקב מצבם הקשה של העוברים בתסמונת TTTS, לתת לה סטרואידים להבשלת העוברים בד בבד עם מתן התרופות לעצירת הלידה המוקדמת וכן לבצע בדיקה ווגינאלית גם לאחר דיקור מי השפיר ומבלי שהיו כל סימנים ללידה.

סגן הנשיאה, השופט אחיקם סטולר, קבע כי אין חולק שהנתבעת לא מסרה להורים את המידע המפורט בדבר הממצאים ומצבם של העוברים, תסמונת TTTS חמורה עם הידרופס פטאליס לאחד העוברים והשני עם מיעוט קיצוני ודבוק לקיר הרחם, כפי שאובחן בקבלה ולמחרת היום. בנוסף, לא נטען ע"י הנתבעת כי שטחה בפני ההורים את כל האפשרויות העומדות בפניהם, המשך טיפול ללא התערבות (תוך ניקוז מי שפיר) או הפסקת הריון. להיפך, נטען, כאמור על ידה, כי לא הייתה עליה החובה להציע את האפשרות של הפסקת היריון ולהפנות אותה לוועדה להפסקת הריון, כיון שזו לא הייתה הפרקטיקה המקובלת.

האם מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק?

עוד ציין השופט כי הנתבעת אף לא נימקה למה לא חלק צוות בית חולים סורוקה את המידע המפורט שהיה בידיו עם ההורים, ולא התייחסה לנושא כלל בכתבי טענותיה. יתרה מכך, הנתבעת לא השיבה לטענת ההורים כי הפרוגנוזה הקשה והאפשרות הקיימת לביצוע הפסקת הריון הם "מידע מהותי" שלא הובא לידיהם. לאור הפסיקה שעסקה בעילת ההולדה בעוולה, ובפרט ההלכות בעניין זייצוב והמר, קבע השופט כי חובתה של הנתבעת הייתה למסור להורים מידע מפורט על מצבם של העוברים, ועל העתיד הצפוי להם ולהורים המטפלים ולאפשר להם לבחור בדרך הטיפול המועדפת. משלא עשתה זאת – התרשלה ונמנעה מההורים, שלא קבלו את מלוא המידע, הבחירה בין המשך ההיריון והבאת תאומות פגועות לעולם לבין הפסקת ההיריון.

הודגש, כי הצגת האפשרויות בפני ההורים אין פירושה המלצה, וכי צוות בית החולים יכול היה להציג את האפשרויות ועדיין להמליץ להם על האפשרות המועדפת לדעתו: ניקוז הנוזלים וניסיון לעצירת הלידה המוקדמת.

על יסוד המסקנה בדבר קיומה של התרשלות, פנה השופט לבחון האם מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק שנגרם לתאומות. לפי הלכת המר, השלב הראשון בבחינת הקשר הסיבתי הוא השאלה האם וועדות להפסקת הריון באותה עת היו מאשרות הפסקת הריון במקרה כזה. לאחר סקירת חוות הדעת של המומחים ועדויותיהם, שוכנע השופט כי אילו עמד בפני הוועדה להפסקת היריון מלוא המידע הרפואי הרלבנטי, קרי המידע שלא הובא לידיעת ההורים בשל ההתרשלות – הייתה הוועדה מאשרת להורים את הפסקת  ההיריון. זאת, הן עקב הפרוגנוזה הקשה מאוד של התאומים בהריון זה והן בשל העובדה כי לא הוטלו מגבלות על הועדות להפסקת הריון.

השלב השני בבחינת הקשר הסיבתי, לפי הלכת המר, היא בחינה האם אלמלא ההתרשלות היו ההורים פונים לוועדה להפסקת הריון לשם קבלת אישורה. בעניין זה, הזכיר השופט כי נוכח הקושי של ההורים להעיד באופן אמין כיצד היו נוהגים לא ידעו את העובדות לאשורן, נקבעה בהלכת המר חזקה לפיה מקום בו הייתה ועדה להפסקת הריון מאפשרת את ביצוע ההפלה, יש להניח כי ההורים אכן היו פונים לוועדה בבקשה מתאימה. עוד הודגש בהלכת המר כי סתירת חזקה זו אינה יכולה להיעשות באמצעות נתונים כללים כמו השתייכות דתית-מגזרית וכי הקביעה הכללית שדתו של אדם אוסרת הפלה, אינה מעידה בהכרח על החלטתו של אותו אדם בנסיבות מסוימות.

במקרה הנדון, ציין השופט, עדותה של האם הייתה ברורה בקביעתה כי לו ידעה על מצבן הקשה של התאומות הייתה מבצעת הפלה וזאת למרות שהיא שומרת את מצוות האסלאם ולמרות שהאסלאם מתיר הפלה רק אם יש סכנה לאם. גם האב העיד שאם הילד חולה הם היו עושים הפלה, אך מנגד אמר כי לפי האסלאם ניתן לעשות הפלה רק כשיש סכנה לאם וכי הוא ואשתו מקפידים על מצוות האסלאם. עם זאת, השופט לא שוכנע כי האם הייתה נשמעת לאיסור לבצע הפסקת הריון (בהנחה שיש איסור כזה) לו היו פורשים בפניה את כל המידע שהיה בידי הצוות בבית חולים סורוקה לגבי התאומות, הפרוגנוזה הגרועה מאוד והעתיד הצפוי לתאומות ולכלל המשפחה.

משכך, נקבע, הנתבעת לא הצליחה לסתור את החזקה האמורה בהלכת המר - לפיה מקום בו הייתה ועדה להפסקת הריון מאפשרת את ביצוע ההפלה, יש להניח כי ההורים אכן היו פונים לוועדה בבקשה מתאימה. כפועל יוצא, הוכח כי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות  לבין הנזקים השונים ומשכך יש לקבל את התביעה בעילה של "הולדה בעוולה".

לצד האמור, נדחתה טענת התובעים להתרשלות הצוות הרפואי בבית חולים סורוקה בעצם אי מתן סטרואידים לאם לשם הבשלת ריאות התאומות. זאת, מכיוון שלפי העדויות וחוות הדעת, בשנת 1991 לא הייתה קיימת פרקטיקה נוהגת של מתן סטרואידים לאם במצב של לידה מוקדמת קודם לשבוע 26 להריון ובהריונות של תאומים, היות והיה קיים חשש לפגיעה באם או בעובר. פרקטיקה כזו התקבלה לאחר פרסום נייר עמדה של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב בשנת 1994, שהמליץ לתת סטרואידים לנשים הרות עם סימנים קליניים של לידה מוקדמת ולאחר שבשנת 1995 אימץ ארגון רופאי הנשים בארה"ב המלצות אלו.

לבסוף, נדחתה גם טענת התובעים להתרשלות הצוות הרפואי בעצם ביצוע בדיקה ווגינאלית לאם לאחר פקיעת מי השפיר, ונקבע כי בנסיבות האמורות לא היה מנוס מביצוע בדיקה זו לטובת האם והתאומות.

לאור קבלתה של התביעה בעילת הולדה בעוולה, ולאחר בחינת הנכויות וראשי הנזק השונים, נקבע כי ישולמו לתובעים פיצויים בסך כולל של 18,265,073 עבור שתי התאומות. מסכום הפיצויים ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי (למעט ניידות), בהתאם לחוות דעת אקטוארית עדכנית שתיערך. עוד קבע השופט כי שני שלישים מהסכום הכולל, לאחר ניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, יופקדו בנאמנות עבור התאומות ויש לנהוג בהם ככספי חסויים בהתאם לדין. חשבון הנאמנות ינוהל על ידי האפוטרופוסים של התאומות בהתאם להנחיית האפוטרופוס הכללי ובית המשפט לענייני משפחה. על סכום הפיצוי, לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי ישולם שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23.4% מהסכום.

התובעים יוצגו בהליך ע"י עוה"ד ישראל ענבר ואח'. שירותי בריאות כללית יוצגה ע"י עוה"ד איתן האזרחי ואח'.

 

ת"א 45726-08-15

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
17 | S:166