שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון לא יקיים דיון נוסף בהשבת הטלפון הסלולארי של תאיר ראדה ז"ל לאמה

חדשות

העליון לא יקיים דיון נוסף בהשבת הטלפון הסלולארי של תאיר ראדה ז"ל לאמה, צילום: pixabay
העליון לא יקיים דיון נוסף בהשבת הטלפון הסלולארי של תאיר ראדה ז"ל לאמה
08/08/2019, עו"ד לילך דניאל

נשיאת בית המשפט העליון דחתה את בקשת הסניגוריה הציבורית לקיים דיון נוסף בפסק דין בו נקבע כי אין להשיב לידי אמה של תאיר ראדה ז"ל את הטלפון הסלולארי של בתה שנתפס במסגרת חקירת הרצח. חיות: למרות שהקביעות הנורמטיביות בנוגע לביעורם והשמדתם של תפוסים הן בעלות השלכות רוחב, הסוגיה הנוכחית נוגעת להשבת תפוסים ולכן אין לקיים דיון נוסף

במסגרת החקירה הפלילית שהתקיימה בפרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל, נתפסו ע"י המשטרה חפצים שונים. מספר שנים לאחר מתן הכרעת הדין בפרשה, עתרה אמה של תאיר, אילנה ראדה, להשיב לידיה תפוסים שונים ובהם מחשב, הכונן הקשיח המקורי וטלפון סלולארי שהיה שייך לבתה. המדינה מצדה, הסכימה להשיב לראדה את המחשב ועותק אלקטרוני מלא של כל חומרי המחשב, למעט הכונן הקשיח עצמו, אך סירבה להשיב לה את הטלפון הסלולארי.

בעקבות האמור, פנתה ראדה אל בית המשפט המחוזי בנצרת, שדן בתיק הרצח, אך זה קבע כי התפוסים שלא הושבו לה הם "בעלי פוטנציאל ראייתי משמעותי, בפרט נוכח הטענות שהועלו בעבר ביחס לכל אחד מהם", ועל כן דחה את בקשתה להשבתם. בהחלטתו הסתמך בית המשפט על פסיקת ביהמ"ש העליון בסוגיה שנגעה למוצגים שנתפסו במהלך החקירה הפלילית, שם נקבע כי סמכותו של בית המשפט להורות מה ייעשה בהם כפופה להוראות חוק הארכיונים ותקנותיו, וכי אין הוא רשאי לסטות מהן.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

על החלטה זו הגישה ראדה ערר לבית המשפט העליון בו טענה כי התפוסים מוחזקים בידי המדינה למעלה מעשר שנים, שלא כדין ובניגוד לפקודת סדר הדין הפלילי. צוין, כי המדינה מעולם לא ביקשה להחזיק בתפוסים או להמשיך בהחזקתם ואם יחליט בית המשפט כי ראוי להחזיקם – אז יחולו חוק ותקנות הארכיונים, ומוצגים בתיק הרצח יישמרו לצמיתות. המדינה טענה כי אמנם הפסיקה עד היום החילה את חוק ותקנות הארכיונים על מוצגים חפציים בתיקי בית משפט, אך לעמדתה פסיקה זו בטעות יסודה. לשיטתה, חוק הארכיונים והתקנות מכוחו לא נועדו כלל לחול על מוצגים חפציים, והוראות פקודת סדר הדין הפלילי, המאפשרות שיקול דעת לבית המשפט לגבי החזרת התפוסים, הן המסגרת הנורמטיבית הראויה לבירור והכרעה בסוגיה.

ספציפית לגבי הערר, טענה המדינה כי אין להיעתר לבקשת ראדה שכן בכל תיק פלילי שנחתם בפסק דין חלוט קיימת אפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר, והיא מחייבת זהירות במסירה וביעור ראיות, בשל החשש מפגיעה בזכות העיון של הנידון. במקרה של פרשת זדורוב, כך נטען, אפשרות זו נראית קרובה באופן חריג.

בתיק הציגה את עמדתה גם הסניגוריה הציבורית, כ"ידיד בית משפט". לעמדת הסנגוריה, החובה לשמור על מוצגים חפציים מעוגנת כיום בחוק הארכיונים ובתקנות שהותקנו מכוחו, ועמדת המדינה מבוססת על פרשנות שגויה של הוראות החוק שכן היא אינה מתיישבת עם חובתה לשמור מוצגים בתיקי בית משפט, ועלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לנידונים המבקשים לערער על פסקי הדין בעניינם או להגיש בקשה לקיום משפט חוזר.

חוק הארכיונים או פקודת סדר הדין הפלילי?

בפסק הדין בבית המשפט העליון, נקבע כי הוראות פקודת סדר הדין הפלילי הן ההוראות הממשיכות לחול על התפוסים, בין אם שימשו כראיה במשפט ובין אם לאו. עוד ציין בית המשפט כי מסקנתו זו מהווה שינוי של הפסיקה עד אותה עת, הנוגעת בעיקרה למשפטים חוזרים, והוסיף כי הוראות הפקודה אינן נקיות מקשיים וכי ההשלכות המעשיות של התוצאה המשפטית שאליה הגיע אינן משביעות רצון. זאת, בין היתר, עקב קיומו של ואקום חקיקתי בשאלת משך הזמן המינימאלי שבו יש לשמור מוצגים בהליכים פליליים.

בית המשפט אף הפנה לתזכיר חוק שמירת מוצגים לצרכים ראייתיים, אשר נועד להסדיר את אופן ותקופת השמירה של תפוסים לצרכים ראייתיים, וקרא למחוקק להזדרז ולהסדיר את הסוגיה בחקיקה ראשית. אך עד להסדרה החקיקתית, כך נקבע, יחולו הוראות הפקודה בהתאם לפרקטיקה הנוהגת, ולפיה המשטרה או הפרקליטות מגישות לבית המשפט בקשה להשמדת מוצג או להחזרתו, בין אם שימש כראיה במשפט ובין אם לאו.

במקרה הנוכחי, ציין בית המשפט כי מהכרעת הדין בפרשת הרצח עולה כי הוגשו בהליך חלקים מתוך פלט הטלפון הסלולארי ותוכן המחשב, וכי הטלפון עצמו שימש בסיס לחלק מטענות ההגנה. לכן, התפוסים הם חלק מתיק בית המשפט ולפי ברירת המחדל היה עליהם להישמר עד שתוגש בקשה לשחררם. מאחר שמדובר בפרשת רצח שעד היום מתנהלים הליכים לגביה וישנה אפשרות שהתפתחות טכנולוגית עתידית תאפשר להפיק ממצאים מן התפוסים – סברו השופטים כי האיזון הראוי הוא הותרת התפוסים בידי המדינה בשלב זה תוך דחיית בקשתה של ראדה.

בעקבות פסיקה זו, הגישה הסניגוריה הציבורית בקשה לקיום דיון נוסף, בטענה כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה בסוגיית שמירת חפצים שנתפסו לצורך הליך פלילי, אשר עומדת בסתירה להלכה משפטית מבוססת לפיה חוק הארכיונים הוא שמסדיר את שמירתם. עוד טוענת הסניגוריה כי ההלכה החדשה היא בעלת חשיבות מכרעת להבטחת האפשרות האפקטיבית לחשיפת הרשעות שווא ולתיקונן וכי השלכותיה של ההלכה על נאשמים ונידונים בהליכים פליליים הן נרחבות ומרחיקות לכת.

חיות: הסוגיה נוגעת להשבת תפוסים ולא ביעורם

הנשיאה אסתר חיות ציינה בפתח הדברים כי הבקשה מעוררת את השאלה המקדמית האם מי שצורף להליך כ"ידיד בית המשפט" הוא "בעל דין" הרשאי להגיש בקשה לדיון נוסף. לדבריה, מדובר בשאלה נכבדה המערבת סוגיות עקרוניות ומחייבת עריכת איזונים מתאימים בין האינטרסים השונים הנוגעים לעניין, אולם למרות שלשיטתה התשובה היא בחיוב, אין מקום להכריע בה מכיוון שדין הבקשה להידחות לגופה.

לגופו של עניין הזכירה חיות כי תנאי סף לקיום דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט הוא שבפסק הדין של בית המשפט העליון נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף. לדעת חיות, יש ממש בטענותיה של הסניגוריה לפיהן הקביעה שהפקודה היא המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית בכל הנוגע לביעורם והשמדתם של תפוסים, היא בעלת השלכות רוחב והיא סותרת החלטות בדן יחיד שניתנו עד לפסק הדין.

יחד עם זאת, הבהירה חיות, הסוגיה שהתעוררה בהליך נוגעת להשבת תפוסים לידי ראדה, ולא לסוגיית ביעור והשמדת תפוסים. בעניין זה, הסניגוריה שבה והדגישה כי בשאלת השבת תפוסים היא מסכימה עם תוצאת פסק הדין, ולגישתה בקשות מסוג זה יש לבחון על פי הוראות הפקודה. משכך, השאלה המשפטית שמעלה הסניגוריה נעדרת נפקות מעשית ואופרטיבית בהליך זה וכבר נפסק כי, ככלל, אין בית המשפט מקיים דיון נוסף בשאלות תיאורטיות שהכרעה בהן לא תשפיע על זכויות בעלי הדין בהליך.

עוד הוסיפה חיות כי הקביעות בפסק הדין בכל הנוגע למסגרת הנורמטיבית החלה על ביעור והשמדת תפוסים, שעליהן מלינה הסניגוריה, לא נדרשו להכרעה בהליך ועל כן אין לומר כי נפסקה בהקשר זה הלכה ומדובר למעשה באמרת אגב. משאין מדובר ב"הלכה" לא מתקיים תנאי הסף לקיומו של דיון נוסף.

"האמת ניתנת להיאמר", כתבה חיות לסיום. "המסקנה שאליה הגעתי מותירה את המחלוקת בשאלה מהו ההסדר הנורמטיבי החל בסוגיית ההשמדה והביעור של תפוסים במידה רבה בלתי פתורה. זאת נוכח ההחלטות הנזכרות לעיל שניתנו בדן יחיד שאינן מהוות הלכה מזה ואימרות האגב בהליך דנן מזה. אך בהינתן הצהרת המדינה כי עד להסדרת הנושא בחקיקה הנחה פרקליט המדינה שלא להגיש בקשה להשמדת מוצגים בתיקי פשע חמור, אין להפריז בהשלכות הרוחב הנטענות בהקשר זה. מכל מקום, יש לקוות כי המחוקק לא יוסיף להתמהמה ויתקין בסוגיה זו במהרה הסדר סטטוטורי מקיף הנדרש מאוד".

הבקשה נדחתה. הסניגוריה הציבורית יוצגה ע"י עו"ד ד"ר ענת הורוויץ ועו"ד דורית נחמני אלבק. אילנה ראדה יוצגה ע"י עו"ד מרדכי טימסית. המדינה יוצגה ע"י עו"ד איתמר גלבפיש.

 

דנ"פ  6875/18

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:6
קומיט וכל טופס במתנה