בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה תביעת נזקי גוף נגד המדינה שהגיש אזרח שקפץ מחלון דירתו שבקומה הרביעית בעת ששוטרים ערכו חיפוש בדירתו. נקבע, כי אפילו היה מוכח כי השוטרים הפעילו על התובע לחץ פסול – לא ניתן היה, בנסיבות העניין, לצפות את קפיצתו הפתאומית מהחלון ולא ניתן היה למנוע אותה
התובע הוא אזרח הסובל מנכות בשיעור של 100%, בעקבות אירוע במהלכו קפץ מחלון דירתו שבקומה הרביעית בעת שנערך בה חיפוש ע"י שוטרים. בתביעת נזקי הגוף שהגיש התובע נגד המשטרה, טען כי החיפוש נעשה ללא צו ושלא בהתאם לנהלים, כי השוטרים נהגו בו באלימות ואיימו עליו כי יושלך לתא כליאה עם עבריינים המבקשים לפגוע בו.
בשל האמור, לטענתו, סבל מדחק נפשי קיצוני שבהשפעתו ביצע את המעשה האובדני המר והנמהר, כאשר השוטרים מצדם לא קיימו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי מעוכב הנתון למשמורתם, ולא מנעו את קפיצתו.
המדינה מנגד, טענה כי השוטרים קיבלו מידע מודיעיני שלפיו מוסלקים סמים בדירת התובע, שהוא בעל עבר פלילי, ולכן הוטל עליהם לערוך חיפוש דחוף לאיתור הסמים בטרם יועלמו משם. עוד נטען כי למרות שהגיעו לדירה ללא צו התובע הסכים לחיפוש, וכי החיפוש התנהל לפי הנוהג, באופן נינוח, ללא כל אלימות ואיומים, כאשר השוטרים משגיחים על הנעשה בדירה ומצויים בסמיכות מקום לתובע ולשאר האנשים שבדירה.
לטענת המדינה, ללא כל סימן שלפיו ניתן היה לצפות זאת, הגיח התובע לפתע לעבר החלון וקפץ ממנו. לפי הנטען, שום מעשה או מחדל של השוטרים לא היה צפוי להניע אותו לעשות זאת או לאפשר זאת, ושום מעשה שהיו אמורים לעשות לא היה עשוי למנוע זאת. לפיכך, נטען כי המדינה אינה חבה בנזיקין בגין האירוע הטראגי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט שלמה פרידלנדר מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע כי עצם קיומה של חובת זהירות מקובלת על בית המשפט, אולם יש לדחות את הטענה כי חובה זו הופרה. צוין, כי לא הייתה זו הסתבכותו הראשונה של התובע עם החוק, והשוטרים ידעו זאת. כמו כן, ברמה הקונקרטית, לא היה צפוי שאדם כתובע ייקלע לדחק נפשי קיצוני עקב חיפוש בביתו, שאין מחלוקת כי נערך בהסכמתו, וכי תחילתו לא לוותה בסימני דחק כלשהם.
במילים אחרות, קבע השופט, הסיכון שהמעוכב ייקלע לדחק נפשי קיצוני, בנסיבות העניין, לא חייב מצד השוטרים יותר מאשר נוכחות סמוכה ותשומת לב. ואכן, גם לפי עדויותיהם של מקורבי התובע, השוטרים נכחו בסמיכות לתובע ושמו לב למתרחש. למרבה הצער, בשל פתאומיות הקפיצה ואי-צפיותה – הם, כמו גם מקורבי התובע עצמם, לא הספיקו לעצור בעד התובע ולמנוע את קפיצתו.
עוד נקבע, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הליקויים הנטענים בביצוע החיפוש לבין הקפיצה. בעניין זה, הזכיר השופט כי התובע הסכים לחיפוש ולא הפריע לשוטרים לבצעו, ולפיכך לא הייתה כל עילה והצדקה לעצור או לאזוק אותו. זאת ועוד, אפילו השוטרים לא הקפידו די הצורך על ההתנהלות הראויה לגבי הראיות שנמצאו בחיפוש – לא היה בכך כדי ליצור צפיות של נזק גוף לתובע. לדעת השופט, התובע אף היה עשוי לשאוב עידוד מכך שהשוטרים מתרשלים בטיפול בממצאי החיפוש, כנטען, והודות לכך גדלים סיכוייו להיחלץ מתוצאותיו של החיפוש. כלומר, לא היה בכך כדי להגביר את הדחק הנפשי של התובע, אלא דווקא להפך.
עוד סבר השופט כי אפילו הפעילו השוטרים על התובע לחץ גופני או נפשי כדי שיודה בקשר שלו לסמים שהוצגו לו, היה בכך כדי ליצור סיכון להודאת-שווא אך לא לקפיצת התאבדות. הובהר, כי לא הייתה צפיות קונקרטית לכך שאדם בעל רקע כשל התובע יעדיף להתאבד בקפיצה מקומה רביעית מאשר להסתבך בהודאת-שווא בהחזקת סמים, שבצדה תקווה לבסס אחר-כך ספק סביר באמיתות ההודאה ובקבילותה ולהיחלץ מהרשעה.
זאת ועוד, גם לגרסת התובע הוא לא היה צפוי לסכנת התנקשות עבריינית, כאיומם הנטען של השוטרים, אלא אם יימנע מהודאת-השווא שאותה ניסו השוטרים לחלץ ממנו. כלומר, גם לגרסת התובע, שלפיה ניצב מול הברירות של הודאה באחזקת סם שאינו שלו, או הסתכנות בהתעללות בכלא על ידי עבריינים מבקשי נפשו, או קפיצה מקומה רביעית – בחירתו לקפוץ מקומה רביעית הייתה מאוד מאוד בלתי צפויה.
עוד נקבע, כי לא הייתה בידי השוטרים כל אינדיקציה לכך שהתובע מצוי בדחק נפשי חריג, או כי הוא עלול לבצע מעשה אובדני. בנסיבות אלה, לא חבו השוטרים חובת זהירות קונקרטית למנוע מהתובע, באופן הרמטי, כל צעד או תנועה. עוד הוסיף השופט בהקשר זה כי חיפוש וחקירה הם אמנם אירועים מחוללי דחק וכמובן שעל השוטרים לנקוט אמצעים סבירים בנסיבות העניין לבל יפגע הנחקר בחקירה, בזולתו (לרבות בשוטרים עצמם) או בעצמו. עם זאת, בהיעדר הוריה למעשה אובדני כאמור, לא היה בהשגחת השוטרים על התובע בענייננו משום הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליהם בנסיבות העניין.
לבסוף, ציין השופט כי הפסיקה הדגישה את צפיות הנזק כתנאי הכרחי להטלת אחריות בנזיקין בגינו, ותוחמת את חובת הזהירות לנקיטת אמצעים סבירים להפגת סיכון צפוי. במקרה הנוכחי, עולה כי התובע לא הרים את הנטל המוגבר להוכיח מעשים פליליים מצד השוטרים וגם לא הרים את הנטל הרגיל להוכיח את אחריותם בנזיקין. כן צוין כי אפילו היה מוכח כי השוטרים הפעילו על התובע לחץ פסול – לא ניתן היה, בנסיבות העניין, לצפות את קפיצתו הפתאומית מחלון הקומה הרביעית, ולא ניתן היה למנוע אותה.
אשר על כן, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות, נוכח הנסיבות הטראגיות. התובע יוצג בהליך ע"י עוה"ד אדרה רוט, אורון שוורץ ושושנית בן חיים. המדינה יוצגה ע"י עו"ד ערן סירוטה מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי).
