חדשות

בג"ץ דחה את עתירתה של רשמת הוצל"פ, נגד החלטת האחראי על בירור תלונות נגד רשמי הוצל"פ לקבל תלונה שהוגשה נגדה. התלונה עסקה בכך שהרשמת לא העניקה לעו"ד שייצג בתיק זכות טיעון בטרם הוציאה החלטה בה נקבע כי מהתנהלותו עולים חשדות פליליים לכאורה. השופט הנדל: "אכן אין זה נעים לגורם שיפוטי או מעין שיפוטי כאשר הגורם המוסמך מקבל תלונה נגדו אך תלונות מוצדקות אינן עשויות מקשה אחת"

העותרת, מרים ברטהולץ, מכהנת כרשמת הוצאה לפועל. במסגרת תפקידה, ניהלה העותרת תיק הוצאה לפועל שנפתח בשנת 2008 והזוכה בו היא חברה בע"מ המיוצגת כעת על ידי עורך דין. בתחילת שנת 2018 הוגשה לעותרת בקשה מטעם צד ג' לביטול עיקול על נכס שהוטל במסגרת התיק. בבקשה צוין כי החברה המתנהלת כזוכה בתיק פורקה כשש שנים קודם לכן ולמעשה אינה פועלת עוד.

בעקבות זאת ערכה העותרת בדיקה שהעלתה שאכן החברה נמצאת בסטטוס "מחוסלת מרצון". עוד התברר כי למרות מצב דברים זה החברה פועלת כזוכה בתיקים נוספים בהוצאה לפועל.

על רקע זה, הוציאה העותרת החלטה בה קבעה כי יש מקום להורות על סגירת התיק שכן חברה שפורקה אינה יכולה לפעול כלל, וכזוכה בתיקי הוצאה לפועל בפרט. בנוסף, ציינה העותרת כי התנהלות החברה כזוכה בתיק והעובדה שנגבו עבורה כספים לאחר שפורקה מעלה חשד. בין היתר נכתב בהחלטה בעניין זה כי "יש לבחון אם אין בניהול תיקי הוצאה לפועל בשם הזוכה כאמור קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה, או עבירה אחרת לרבות עבירה על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לבסוף החליטה העותרת כי התיק יועבר ליועצת המשפטית של רשות האכיפה והגבייה לשם בדיקה של חשדות אלו והחלטה לגבי המשך טיפול. כן ביקשה את תגובתו של עורך הדין. יומיים לאחר מכן שלח עורך הדין את תגובתו ובה הוא טען כי כל פעולותיו נעשו בתום לב וכי כאשר קיבל על עצמו את ייצוג החברה, בשנת 2014, לא ידע שהחברה פורקה זה מכבר. עוד הודיע עוה"ד כי הוא מוכן לפעול להחזרת כספים אשר נגבו עבור הזוכה ויפעל לפי הנחיות הרשמת בעניין זה.

בהמשך לכך, הוציאה העותרת החלטה נוספת לפיה התיק ייסגר וכספים שנגבו שלא כדין יוחזרו על ידי הזוכה. בנוסף חזרה העותרת על החלטתה לפיה התיק יועבר ליועצת המשפטית של הרשות.

בעקבות האמור, הגיש עוה"ד תלונה נגד העותרת לאחראי על בירור תלונות נגד רשמי ההוצאה לפועל. בתלונתו הדגיש כי היה עליה לבקש את תגובתו בטרם נתנה את ההחלטה הראשונה בה כתבה דברים קשים הקושרים אותו לחשד לביצוע עבירות פליליות אשר פגעו בשמו הטוב. עוד הוסיף כי בהחלטה השנייה התעלמה העותרת לחלוטין מתגובתו להחלטה הראשונה, אשר במסגרתה הוצגו בפניה עובדות שבהן היה להפריך את ההאשמות אשר נכללו בהחלטה.

האחראי על התלונות מצא את התלונה מוצדקת, וקבע כי בכך שהורתה על העברת הטיפול בנושא ליועצת המשפטית של הרשות בטרם נתנה לעורך הדין הזדמנות להשמיע את טענותיו - פגעה העותרת בכללי הצדק הטבעי. עוד צוין כי נוכח הדברים שצוינו בהחלטה בדבר התנהלותו, יש להבין את תחושותיו הקשות של עורך הדין ושגם בהינתן החשד של העותרת להתנהלות לא ראויה מצדו היה ראוי כי תבקש את תגובתו. לבסוף נכתב ביחס להחלטה השנייה של העותרת כי לאחר שעורך הדין הגיש את תגובתו להחלטה הראשונה, ראוי היה כי הרשמת תתייחס לדברים, או לכל הפחות תציין אותם בהחלטתה.

על כך, הגישה העותרת עתירה לבג"ץ, שבבסיסה שלוש טענות מרכזיות: הראשונה, כי החלטת האחראי על התלונות ניתנה בחוסר סמכות מכיוון שהיא נוגעת לשאלה משפטית אשר ניתנת לערעור – האם קמה לעורך הדין זכות טיעון בנסיבות העניין. השנייה, כי המקרה כלל לא מקים לעורך הדין את זכות הטיעון. הטענה השלישית נוגעת להנחיה של הממונה על רשמי ההוצאה לפועל, אשר לדברי העותרת מחייבת אותה לנהוג כפי שנהגה עת מהתיקים בניהולה עולים חשדות לפלילים או להפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

תלונה נגד רשם או שופט איננה בגדר "הכל או לא כלום"

השופט ניל הנדל ציין כי המחוקק העניק סמכות רחבה לאחראי על בירור התלונות נגד רשמי ההוצאה לפועל, החלה על תחומים רחבים בעבודתם של הרשמים. בהינתן הגדרה רחבה זו של סמכות, שאף לא קבועים לה חריגים פורמליים, יש לדעת הנדל להסיק כי היקף הביקורת השיפוטית על פעולותיו של האחראי היא מצומצמת. זאת, הן על מנת לכבד את מצוות המחוקק והן על מנת שלא להצר את צעדיו של האחראי עת הוא ממלא את תפקידו.

לצד זאת הדגיש הנדל כי אין בזאת כדי לקבוע שהיקף סמכותו ושיקול דעתו של האחראי על התלונות הוא בלתי מוגבל, כי אם להדגיש את הריסון שעל בית המשפט לנקוט בו עת מגיעות לפתחו עתירות הנוגעות לסמכות זו.

עוד ציין הנדל את הדמיון הרב שקיים בין תפקיד האחראי על בירור התלונות נגד רשמי ההוצאה לפועל לבין תפקיד נציב תלונות הציבור על שופטים. צוין, כי כשם שיש מנגנון ביקורת על שופט במסגרת עבודתו, כן קיים מנגנון דומה לגבי רשמי הוצאה לפועל, וגם שני סעיפי ההסמכה של התפקידים מנוסחים באופן דומה. לאור הדמיון בין ההסדרים, ולצורך הדיון, היה מוכן הנדל לקבל את טענת העותרת כי יש ללמוד על דרך של היקש מההסדר המגביל את סמכותו של נציב התלונות על השופטים כי אין האחראי מוסמך לדון בשאלות משפטיות שבהן הכריעה במסגרת ניהול ההליך או בעניינים הניתנים לערעור.

עם זאת, נקבע, לא ניתן לקבל את טענת העותרת שהחלטתה מושא התלונה נגעה לשאלה משפטית גרידא – האם זכאי עורך הדין לזכות טיעון בענייננו אם לאו. הובהר, כי אין מדובר בהחלטה הנוגעת לשאלה משפטית שהתעוררה במהלך ניהול הליך ההוצאה לפועל, כי אם החלטה המופנית נגד בא כוח הזוכה ולא כנגד הזוכה עצמה. לכן, שאלה מורכבת היא האם לעורך הדין זכות להגיש ערעור או רשות ערעור על החלק מההחלטה הנוגע אליו.

אשר לטענה השנייה של הרשמת, לפיה לא קמה לעורך הדין זכות טיעון בנסיבות העניין, סבר הנדל כי הנסיבות דווקא תומכות, או ליתר דיוק מחייבות, מתן זכות תגובה. צוין, כי החשד שיוחס לעורך הדין לביצוע עבירות מרמה ואתיקה הוא חשד כבד והפניית הנושא ליועצת המשפטית של הרשות לבירור אינה חלק טבעי או צפוי מההליך השיפוטי, וודאי אינה מובנת מאליה. לפיכך, גם אם ההפניה כשלעצמה מוצדקת, ודאי יש בה לפגוע בעורך הדין, אף אם אין זו הכוונה. על כן, נכון להעניק לו זכות טיעון וראוי לשמוע אותו טרם יוחלט סופית על העברת העניין לבדיקה חיצונית, וזאת כחלק מכללי הצדק הטבעי.

עוד ציין הנדל כי מתן זכות טיעון ראוי כשלעצמו ואף יכול להשפיע מבחינה מעשית על מתן ההחלטה המסוימת. במובן הזה, לדבריו, החלטת האחראי אינה אלא התווית הדרך הנאותה בה על כל גורם שיפוטי לצעוד בהתנהלותו.

לבסוף התייחס הנדל לטענת העותרת לפיה פעלה על סמך הנחייה של הממונה על רשמי ההוצאה לפועל המורה להעביר את הטיפול ליועמ"שית הרשות מקום בו עולה חשד במהלך ניהול תיק כי ישנם היבטים פלילים או אתיים המצריכים בדיקה. לדעת הנדל, העותרת אכן פעלה כפי שנדרש ממנה, אולם אין בהנחיה זו בכדי לכבול את שיקול דעתה במישור הפעולות שעליה לבצע בטרם תפעל כנזכר בהנחיה. במובן זה, החלטת האחראי לא סותרת את הנחיית הממונה אלא דנה בפעולות אשר ראוי היה לבצע בטרם החלטה כי הנסיבות העולות מן התיק מצריכות את העברת הטיפול בנושא בהתאם להנחיה.

לסיום ביקש הנדל להעמיד את משמעות החלטת האחראי בפרופורציות הראויות. לדבריו, אין ההחלטה קובעת כלל וכלל כי העותרת ביצעה עבירת משמעת כלשהי או הפרה את כללי האתיקה להם מחויבים שופטים ורשמים, אלא מדובר בהחלטה נורמטיבית מטעם האחראי על בירור התלונות המציבה לרשמי ההוצאה לפועל סטנדרטים לאורם יש לפעול. לדעת הנדל, האחראי ראה לנכון להדגיש את החשיבות בשמירה על כללי הצדק הטבעי בעת ניהול ההליך על ידי הרשמים, מתוקף סמכותו להתוות נורמות באשר לדרך התנהלותם של הרשמים.

עוד הדגיש הנדל כי קבלת תלונה נגד רשם או שופט איננה בגדר "הכל או לא כלום". "אכן אין זה נעים לגורם שיפוטי או מעין שיפוטי כאשר הגורם המוסמך מקבל תלונה נגדו", כתב. "אך זאת יש לזכור – תלונות מוצדקות אינן עשויות מקשה אחת. פשיטא כי יש דרגות שונות של חומרה. לעיתים, הקביעה נועדה לכוון או לשנות התנהגות על מנת שהשירות השיפוטי והמעין שיפוטי יהיה ברמה גבוהה יותר. זאת על פי הכלל שתמיד יש מה לשפר. כך יש לגשת לקביעה כי התלונה הייתה מוצדקת במקרה זה".

העתירה נדחתה ללא צו להוצאות. העותרת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אברהם גולדהמר ועו"ד עמית מוצ'נר. האחראי יוצג ע"י עו"ד יונתן ברמן. עורך הדין המתלונן יוצג ע"י עו"ד יוסף תוסיה כהן.

בג"ץ 4878/18