בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם של זוג נוסעים שהורדו מטיסת אל-על מיוהנסבורג לת"א מתוך סברה שגויה שהם חולים ועלולים לסכן את בריאות יתר הנוסעים. זאת, לאחר שנוסעים נוספים בקבוצת מטיילים שבה היו חברים, חלו ואף הקיאו במטוס. ביהמ"ש: אל-על פעלה ב"זהירות יתר", ולא הוכיחה שהיה צורך בהורדתם מהמטוס בשל מצבם הבריאותי
בית המשפט לתביעות קטנות חייב את חברת אל-על לפצות זוג נוסעים מבוגרים בשנות השבעים לחייהם בכ-6200 שקל, לאחר שהורדו מטיסה מיוהנסבורג לת"א בעקבות חשש כי הם חולים במחלה מדבקת ועלולים לסכן את בריאותם של יתר הנוסעים. זאת, לאחר שנוסעים נוספים בקבוצת המטיילים שבה היו התובעים חברים – חלו ואף הקיאו במטוס. נקבע, כי אל-על לא התבססה על מידע רפואי מספק ופעלה משיקולי "זהירות יתר", מה גם שהיה ראוי להתייחס לתובעים באופן מכובד יותר.
התובעים, זוג בשנות השבעים לחייהם, היו אמורים לטוס מיוהנסבורג לתל-אביב בטיסת אל-על, שנועדה להמריא במרץ 2019 בשעות הלילה. התובעים היו חלק מטיול קבוצתי שבו השתתפו כ-21 נוסעים, והכרטיסים שהיו ברשותם היו למחלקת עסקים. אין מחלוקת שחלק מחברי הקבוצה שבה היו חברים התובעים חלו, ושני נוסעים מהקבוצה אף הקיאו במטוס וסבלו משלשולים וחום.
טרם ההמראה, נתבקשו התובעים לרדת מהמטוס והם שוכנו בבית מלון הסמוך לשדה התעופה. בחלוף כ- 16 שעות הסדירה אל-על לתובעים טיסה חלופית לישראל באמצעות חברת "אתיופיאן איירליינס", שכללה עצירה באדיס אבבה. בעקבות האמור, הגישו התובעים תביעה כספית נגד אל-על, לבית המשפט לתביעות קטנות בת"א, לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מההתנהלות האמורה.
אל-על מצדה, הודתה שהתובעים הורדו מהטיסה, אך טענה כי הדבר נעשה בהנחיית קברניט המטוס, הואיל ולשיטתה עלה חשש שהתובעים אינם בבריאות תקינה וכי יסכנו את ציבור הנוסעים בעקבות מחלה מדבקת. התובעים מנגד, חלקו בכל תוקף על כך שסבלו מבעיה רפואית כלשהי, ולשיטתם היו רק עייפים אך בריאים לחלוטין.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט הבכיר עידו רוזין קבע כי אל-על לא עמדה בנטל להוכיח שההחלטה על הורדתם של התובעים מהמטוס התבססה על מידע רפואי מספק. בעניין זה ציין השופט כי אל על לא הציגה בפני בית המשפט כל מסמך רפואי שהיה בפני קברניט המטוס בעת שהחליט על הורדת התובעים מהמטוס, וכי ההחלטה התקבלה ככל הנראה על מידע שהועבר בע"פ, בין פרמדיקים שבדקו את התובעים לבין קברניט המטוס, שהוא בגדר של עדות שמיעה.
זאת ועוד, נקבע, אין מחלוקת שאותם פרמדיקים שבדקו את התובעים במשך כשעה וחצי ערכו להם בדיקות שונות כגון בדיקת חום, לחץ דם ריאות וכליות, ולא הייתה כל סיבה שלא להציג בפני בית המשפט תרשומת לגבי בדיקות אלו ותוצאותיהן. לפיכך, אי הצגת התוצאות יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להציג ראיות אלו.
שיקולי "זהירות יתר"
מעבר לכך, התרשם השופט ממהימנות גרסת התובעים, לפיה לא נמצאו ליקויים באף אחת מהבדיקות הנ"ל, היינו במעמד ביצוע הבדיקות התובעים לא סבלו מחום, ייתר לחץ דם וכיוב'.
עוד ציין השופט כי ההחלטה על הורדת התובעים התלוותה גם בייעוץ טלפוני מרופא שהיה בישראל, אולם אין מחלוקת שרופא זה לא בדק את התובעים וגם לא העיד במשפט. השופט ציין עוד כי קברניט המטוס לא הסתיר את העובדה שההחלטה על הורדת התובעים מהטיסה התקבלה בתקופה בה חלו אחרים במחלת חצבת, וייתכן שהדבר השפיע על קבלת ההחלטה.
עוד ציין השופט כי ממועד הורדתם של התובעים מהמטוס ועד למועד עלייתם לטיסה החלופית (בחלוף כ – 16 שעות) לא נערכה להם כל בדיקה רפואית נוספת, ונציגי אל-על לא השיבו עניינית לשאלה כיצד יזמה החברה את הטסתם בטיסה חלופית מבלי שבדקה את כשירותם הרפואית. לדברי השופט, הרושם שנותר הוא כי מלכתחילה עלה ספק בדבר הצורך של הורדת התובעים מהטיסה המקורית, שכן אם הם באמת היו חולים, לא היה צריך לאפשר להם לטוס בטיסה החלופית, מבלי שהציגו אישור רפואי מתאים. אשר על כן, סבר השופט כי התובעים הורדו מהמטוס משיקולים של "זהירות יתר", ואל-על לא עמדה בנטל להוכיח שהיה צורך בהורדתם מהמטוס בשל מצבם הבריאותי.
עוד בחן השופט האם התובעים זכאים לפיצוי בעקבות היחס שהתקבל מעובדי אל-על עת התבקשו לרדת מהמטוס. בעניין זה, העידה התובעת כי נפגעה מהיחס שהופנה כלפיהם, כי גם אם התקבלה החלטה רפואית שגויה אפשר היה להתייחס אליהם בצורה מכובדת יותר וכי נאמר להם ע"י הקברניט "תרדו ומיד אני לא רוצה אתכם בטיסה שלי". לדברי השופט, אמנם התובעים גם הם התבטאו כלפי נציגי אל-על באמירות פוגעניות, אולם לאחר בחינת השיח שהתקיים בזמן אמת בין הצדדים המסקנה היא כי ראוי היה להתייחס לתובעים, שהם אנשים מבוגרים בני 75 ו – 78 שנים, באופן מכובד יותר. עוד סבר, כי אין לשלול אפשרות שהתביעה הוגשה בעיקר בגלל היחס לו זכו התובעים.
בכל הנוגע לגובה הנזק שנגרם, שוכנע השופט כי קברניט המטוס הפעיל שיקול דעת בזמן אמת בהסתמך על מידע שקיבל מהפרמדיקים אודות החשש ממחלה מדבקת, תוך שהביא בחשבון שחברים אחרים בקבוצות המטיילים חלו והקיאו במטוס. לפיכך, על אף שהתברר בדיעבד שהתובעים לא היו חולים, נראה שהחלטת הקברניט התקבלה משיקולי זהירות יתר, כדי לשמור על בריאות ייתר הנוסעים במטוס ומתוך הגנה על בריאות התובעים עצמם. עוד נשקלה העובדה שאל-על דאגה לספק לתובעים מלון בזמן ההמתנה לטיסה החלופית שיצאה כאמור בחלוף 16 שעות. אשר על כן, תפצה החברה את התובעים בסכום כולל של 6,240 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 250 שקל.
