חדשות

שלושה צעירים שהיו בדרך לסופ"ש באילת נתקלו לתדהמתם בחבורת שוטרים שהסתערו על הרכב, ניפצו את החלונות ואזקו אותם, בעקבות ידיעה מודיעינית לפיה החזיקו ברשותם סמים. בית המשפט קבע כי השוטרים הפעילו כוח בלתי סביר בעת החיפוש האגרסיבי ברכב, וחייב את המדינה בפיצוי של 27 אלף שקל לבעל הרכב

באפריל 2016 נסע התובע עם שניים מחבריו לחופשה באילת, ברכב BMW דגם "קופה". בכביש המוביל מחיזמה למישור אדומים, ברמזור שממנו פונים שמאלה לים המלח, עמד הרכב בפקק מספר דקות, כשלפתע זינקו לעברו מספר שוטרים לבושי אזרחי, ניפצו חלונות וביצעו חיפוש ברכב. הנוסעים הוצאו מהרכב נאזקו ובוצע חיפוש גם על גופם. באירוע השתתפו בין שמונה לעשרה שוטרים.

השוטרים התבססו על ידיעה מודיעינית, לפיה התובע וחבריו מתכוונים לנסוע לאילת למסיבה ולקחת איתם סמים מסוג קריסטל וחשיש. לאחר חיפוש דקדקני על ידי מספר שוטרים לא נמצאו סמים, לא ברכב ולא על גופם של מי מהנוסעים, ועל כן שוחררו התובע וחבריו לדרכם. ככל הידוע, איש מבין השלושה לא הואשם ולא הורשע בסחר בסמים או בהחזקת סמים שלא לשימוש עצמי. בעקבות האירוע, הגיש התובע תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), אולם זו נסגרה מחוסר ראיות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע הוא היחיד שהעיד בתיק מטעמו, ולטענתו שני חבריו שמסרו תצהיר לא התייצבו מאחר שחששו. התובע תיאר כיצד השוטרים ניפצו בברוטליות את חלונות הרכב באמצעות פטיש שאחזו בידיהם, כיצד שוטר נעזר בפטיש לצורך אחיזתו בתנועת חנק וכיצד נגרמו לרכב נזקים כגון מכות בפח הרכב, תלישת הרדיו מתושבתו, גומיות החלונות ועוד.

התובע הוסיף כי השוטרים לא הזדהו בפניו למרות שלא לבשו מדים, ביצעו חיפוש על גופו באופן שהשפיל אותו, במקום חשוף ובנוכחות שוטרים נוספים שצחקו ולגלגו עליו, ולא ציינו לפני תחילת החיפוש מה מטרתו. עוד תיאר התובע את האירוע כאירוע טראומטי שגרם לו לנזקים כספיים ונזקים נפשיים שנותרו עד היום, על אף שלא הציג חוות דעת רפואית בעניין.

המדינה מאידך, טענה כי השוטרים פעלו כדין ובהתאם לסמכותם, וכי גם אם נפל פגם כלשהו באופן שבו פעלו, הרי שבמכלול הנסיבות אין כל הצדקה לפסוק פיצוי לתובע. לגופם של דברים טענה המדינה כי השוטרים הזדהו כשוטרים, אולם חוסר שיתוף הפעולה של התובע וחברו, בכך שלא פתחו את דלתות הרכב, אילץ את השוטרים לשבור השמשות ולכן אין לתובע אלא להלין על עצמו וחבריו. למעט ניפוץ השמשות, הכחישה המדינה את יתר הנזקים שנטענו וטענה כי לא ייתכן ששוטרים ביצעו את הנזקים האלו, כך שמדובר ב"ניסיון חסר תום לב לקבל כספים ללא כל הצדקה".

השוטרים הפעילו כוח לא מידתי לפני החיפוש ברכב ובמהלכו

השופטת מרים קסלסי מבית משפט השלום בירושלים ציינה כי אין מחלוקת שידיעה מודיעינית בדבר קיומם של סמים במקום מסוים יכולה לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר לחשד המצדיק ביצוע פעולות של חיפוש, הן ברכב והן על גופם של החשודים. כמו כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי בנסיבות העניין השוטרים מוסמכים לבצע חיפוש ברכב ועל גופו של החשוד, בהתאם לדין.

עם זאת, נשאלת השאלה האם במקרה זה השוטרים ביצעו את תפקידם באופן ששוטר סביר ומיומן נדרש לבצע או שחדלו מכך, ובכלל זאת האם הפעילו כוח סביר, האם הזדהו באופן ראוי בפני התובע וחבריו, האם התובע סירב לפתוח את דלת הרכב ולשתף פעולה וכו'. בעניין זה, הזכירה השופטת את קיומה של חובת זהירות המוטלת על המשטרה לנקוט אמצעי זהירות סבירים בהפעלת סמכויותיה כדי למנוע גרימת נזק לפרטים העלולים להינזק מפעולותיה, כפי שנקבע בפסיקה לא אחת.

לאחר ששמעה את עדויות התובע והשוטרים, הגיעה השופטת למסקנה כי אכן נעשה שימוש בכוח לא מידתי לפני החיפוש ברכב ובמהלכו. בעניין זה, לא שוכנעה השופטת כי התובע או מי מחבריו לא שיתפו פעולה עם השוטרים, וקבעה כי השוטרים הסתערו על הרכב בלבוש אזרחי כשפטישים בידיהם, לא הזדהו לבד מצעקות "משטרה" או "עצור משטרה".

עוד התקבלה עדותו של התובע כי הוא וחבריו היו בהלם ברגעים הראשונים של האירוע, עדות המתחזקת לאור העובדה שהתבררה בדיעבד, לפיה כלל לא החזיקו סמים.

לעניין חברו של התובע שישב ברכב מאחור, קבעה השופטת כי מאחר משלא התייצב לעדות, לא נסתרה גרסת השוטרים שאכן התכופף וידיו כלפי מטה. לשיטתה, הפרשנות שנתנו השוטרים למעשיו, לפיה דובר בניסיון להשמיד ראיה, אינה משוללת יסוד בהתחשב בחשד הראשוני שהתבסס על ידיעה מודיעינית ולכן לו הייתה נשברת רק השמשה האחורית, ניתן היה אולי לפטור את המשטרה מתשלום פיצוי. זאת, אף שלשיטתה של השופטת מן הראוי שהמשטרה תפצה כל אזרח שנגרם לו נזק לרכוש כאשר הופרך החשד באופן מיידי, וגם אם לא הוכחה כל רשלנות מצד השוטרים.

עוד ציינה השופטת כי פעולות ניפוץ הזכוכית בחלק הקדמי שמאלי של הרכב, וסדיקת החלון הקדמי ימני, נעשו באופן מיידי כשהבחינו השוטרים שדלת הרכב נעולה. לדבריה, לא היתה כל מניעה להציג תעודת שוטר ולהמתין מספר שניות לפתיחת הדלתות הקדמיות, תוך בחינה קפדנית של מעשיהם של החשודים. גם פעולת איזוק התובע וחבריו יכולה הייתה להיעשות ביסודיות ובעדינות, לדעת השופטת, נוכח כמות השוטרים שנכחה במקום והעובדה שהחיפוש נעשה על ידי מספר שוטרים. אשר על כן, קבעה השופטת כי השוטרים התרשלו באופן ביצוע סמכותם בעת שחיפשו ברכב התובע.

החיפוש הגופני לא נעשה בדרך משפילה

מנגד, דחתה השופטת בהיעדר הוכחה מספקת את טענת התובע כי החיפוש הגופני נעשה בו שלא כדין או בדרך משפילה. לדבריה, החיפוש בגוף, לרבות במקומות מוצנעים, היה הכרחי נוכח החשד להחזקת סמים, ועצם החיפוש הוא הליך משפיל אשר פוגע בפרטיות החשוד. עם זאת, לא התרשמה שהפגיעה במקרה זה היתה לא מידתית. 

בהמשך דחתה השופטת את הטענה כי יש לייחס לתובע אשם תורם לקרות האירוע. צוין, כי לא הוכח שהתובע ידע שמדובר בשוטרים, לא הוכח שהתבקש לפתוח הדלת וסירב ואף הוכח שפתח את החלון באופן שכל גופו של השוטר נכנס פנימה לתוך הרכב. לשיטת השופטת, לו היה השוטר מבקש ממנו לפתוח את הדלת אין ספק שהיה עושה כן. לפיכך, קבעה כי התובע שיתף פעולה, פתח החלון כדי להבין במה מדובר כפי שמקובל בהיתקלות של נהג עם שוטר בכבישי הארץ, וקריאות השוטרים היו "עצור משטרה" ולא "צא מהרכב".

אשר לשאלת הנזק שנגרם, קבעה השופטת כי טענת המשטרה לפיה התובע הגדיל את הנזקים או תבע נזקים שנגרמו במכוון על ידו או שנגרמו קודם לאירוע, היא למעשה טענת מרמה, שחוץ מלטעון אותה לא הובאה כל ראיה לתמוך בה. עוד סברה השופטת כי מדובר בטענה המשוללת היגיון: "לא סביר בעיניי שבחור צעיר המשתכר משכורת מינימום ועל אף זאת רוכש רכב יוקרתי, יחבל ברכב במכוון, רק כדי שהמשטרה תפצה אותו", כתבה השופטת.

בכל הנוגע לטענה לעוגמת נפש, סברה השופטת כי התובע תבע סכום מופרז לכל הדעות, שלא היה משולם גם למי שהיה מוכיח נזק נפשי לצמיתות. בעניין זה ציינה כי התובע וחבריו המשיכו בדרכם לאילת כמתוכנן, ולמרות שאין ספק שהאירוע היווה חוויה לא נעימה כלל וכלל, התובע לא הובל לתחנת המשטרה אלא שוחרר במקום וכל האירוע מתחילתו ועד סופו התרחש במשך שעה. זאת ועוד, גם חשודים שנעצרו שלא כדין למשך מספר שעות זכו לפיצוי של אלפי שקלים בודדים. לפיכך, לאחר שקילת הנסיבות וטענות הצדדים, העמידה השופטת את סכום הפיצוי ברכיב של עוגנת הנפש שנגרמה לתובע בעקבות החיפוש האגרסיבי שגרם לנזקים ברכב, הטירדה שבתיקונו ולבסוף למכירתו על סך של 7,000 שקל.

סיכומם של דברים – התובע יפוצה בסך כולל של 27,000 שקל בגין הנזקים שנגרמו לרכב ועוגמת הנפש שנגרמה לו באירוע. כן תשא המדינה בהוצאות משפט חלקיות בסך 2,000 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עוה"ד מיכאל עירוני ואח'. המדינה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).

ת"א 29700-08-16