חדשות

בית משפט השלום בחיפה קבע כי בעל צימר בישוב ירכא שבגליל יפצה אורח שנדבק במהלך שהותו ב"מחלת הליגיונרים", מחלה זיהומית קשה שגרמה לו לנכות גבוהה ופגיעה גופנית רב מערכתית. השופט קבע כי התובע נדבק במחלה כאשר השתמש במקלחת בצימר, בה מצא משרד הבריאות ערכים חריגים מאד של חיידק הלגיונלה

באוגוסט 2014 יצאו התובע ורעייתו לנופש בן 3 ימים בצימר המצוי בעלות הנתבע בישוב ירכא שבגליל. לימים, הגיש התובע תביעת נזיקין נגד הנתבע, בטענה כי בעקבות השהות בצימר לקה ב"מחלת הליגיונרים", שהיא מחלה זיהומית קשה שנגרמת עקב הידבקות בחיידק הליגיונלה. החיידק מצוי במקורות מים חמימים מעשה ידי אדם כמו ראשי מקלחת, מרחצאות מים חמים, ומערכות מיזוג אויר. לפי הנטען, המחלה, שהביאה אצל התובע לקריסת מערכות, נגרמה לו עקב השימוש בג'קוזי או במקלחת שבצימר, עקב אי שמירת הנתבע על כללי תחזוקה או היגיינה מחויבים.

לגרסת התובע, בצימר היו שתי יחידות בשתי קומות, שביניהן גרם מדרגות. ביחידת הצימר העליונה, בה שוכנו בני הזוג, היו שתי מקלחות, ג'קוזי, וסאונה יבשה. ביחידה התחתונה הייתה לפחות מקלחת אחת. לגרסת התובע, בשלושת ימי השהות השתמש בשלוש המקלחות שבשתי היחידות. לפי הנטען, במהלך סוף השבוע טייל הזוג באזור, ובין לבין התקלח והתרענן בצימר, ועשה שימוש רב במקלחות, בג'קוזי ובסאונה.

שלושה ימים לאחר חזרתם של בני הזוג מהצימר פונה התובע למיון, ולגרסתו חש ברע כבר בערב החזרה. התובע שהה בטיפול נמרץ במשך חודש תמים, ואין חולק כי באשפוז נמצא חיידק הליגיונלה, וכי הוא שגרם למחלתו הקשה. בית החולים דיווח כנדרש למשרד הבריאות לאחר שבדק היכן שהה התובע בימים עובר לאשפוזו, ונציגי המשרד הגיעו אל הצימר של הנתבע, ונטלו דגימות מים. הבדיקה חשפה ערכים חריגים גבוהים מאד של חיידק הלגיונלה בבדיקה שבאחת המקלחות, מעל ומעבר לערכים המותרים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מכאן ואילך עבר התובע תהליכי שיקום והוא החל להתנייד באמצעות כסא גלגלים, ולמרחקים קצרים באמצעות הליכון. התובע הוכר כבעל נכות בת 86% בנכות כללית, וזוכה לקצבת נכות כללית ואף קצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50%. מומחה מטעמו קבע נכות רפואית בשיעור 91%.

לטענת מומחה התובע, סמיכות הזמנים והבדיקות המלמדות על נוכחות החיידק במערכות המים של המקלחות בצימר – מלמדות על הקשר הסיבתי בין שני הדברים. המומחה מטעם הנתבע, מאידך, טען כי ההידבקות  בחיידק הלגיונלה אירע לא בצימר אלא מספר ימים לפני שהתובע התארח בו, לאור זמן החביון המקובל למחלה זיהומית הנגרמת מחיידק זה. עוד טען המומחה כי ריכוז החיידק בדגימות משרד הבריאות שניטלו במקלחות הצימר לא עולה על התקין, ולא ידוע על אורחים אחרים שחלו. בנוסף, טען המומחה כי מדובר חיידק נפוץ בקהילה שניתן להידבק בו במקומות רבים, ציבוריים ואף פרטיים. 

השופט יואב פרידמן קבע כי כעולה מחוות הדעת הרפואיות, חיידק הליגיונלה שעשוי לגרום למחלת הליגיונרים, מצוי באופן נפוץ למדי במערכות מים ציבוריות ופרטיות. עוד ציין כי על פי ערכי הבדיקות שהוגשו, הנחיית משרד הביאות היא לערכים שלא יעלו על 100 לליטר. בנוסף, צוין, שתיה של מים המכילים את החיידק, ולו בכמות חריגה, אינה צפויה לגרום למחלת הליגיונרים, שכן החיידק אינו יכול להתמודד עם חומציות מערכת העיכול. משכך, דרך גרימת המחלה היא בשאיפה של אדי מים או רסיסי מים הנגועים בחיידק, כאשר גם מי ששואף את החיידק ברסיסי מים לא בהכרח יפתח המחלה, אלא מדובר בעמידות המשתנה מאדם לאדם.

עוד צוין כי כאשר שואף אדם רסיסי או אדי מים עם החיידק וגם מפתח את המחלה, יכולה היא לתת ביטוי במופעים שונים של חומרה – החל ממחלה קלה וכלה בפיתוח מחלה קשה עם סיבוכים מסכני חיים ונכות קשה – כפי שאירע במקרה זה לתובע.

לגופו של עניין, שוכנע השופט כי במהלך שהותו בצימר עשה התובע שימוש בשתי המקלחות שבקומה העליונה, ובמקלחת אחת שבקומה התחתונה. עוד נקבע כי למרות שהתובע ורעייתו ביקרו במקומות נוספים במהלך ימי החופשה, הם התקלחו רק בצימר, וגם אם נטלו ידיים ושטפו פנים במקומות אחרים אין לכך חשיבות, שכן ההדבקה היא כאמור בשאיפה לדרכי הנשימה של אדים או רסיסי מים, הנגועים בחיידק.

עוד ציין השופט כי אין סבירות שהתובע נדבק מהמקלחת שבביתו שלו או ממזגן שבביתו, שכן מדובר באפשרות היפותטית ורחוקה היות שהתובע מתקלח בביתו יום יום ומפעיל או לא מפעיל את המזגן, אך לא פיתח את המחלה עובר לשהותו בצימר של הנתבע. עוד דחה השופט את התזה שהעלה הנתבע לפיה התובע נהג להושיט עזרה בעבודות הבית ולכן ייתכן שנדבק כתוצאה מניקוי המקלחות והשירותים. זאת, שכן כאמור יש לשאוף אדים של מים הנגועים בחיידק, וכנראה נגועים בריכוז ניכר שבו, כדי שיהא בכלל סיכוי להידבק.

עוד התייחס השופט לנושא סמיכות הזמנים בין שהותו של התובע בצימר לבין הדבקתו במחלה. "לעתים סמיכות הזמנים הנה מקרית כמובן", כתב השופט. "אם ישרוק אדם וברגע הבא תפער האדמה את פיה, לא נייחס (יש לקוות) קשר סבתי בין השריקה, לבין רעידת האדמה". עם זאת, לדברי השופט, במקרה זה ישנה גם סמיכות זמנים בין תחילת התסמינים לבין זמן השהות בצימר, גם היעדר עבר של מחלת הלגיונלה, גם שימוש בשלוש מקלחות שבצימר, גם ידיעה שאותה עת אחת לפחות מן המקלחות שבצימר הייתה נגועה בערכים החורגים בהרבה מאד מן הערכים התקינים של החיידק, גם דרך הדבקה מתאימה, וגם זמן חביון מתאים למחלה.

אשר על כן, קבע השופט כי התובע נדבק בחיידק הלגיונלה כאשר השתמש במקלחת בצימר של הנתבע, בה מצא משרד הבריאות ערכים חריגים מאד של החיידק. עוד נקבע כי הנתבע לא היה מודע להנחיות משרד הבריאות עד למקרה, ולא בדק לאורך השנים את ערכי הליגיונלה במערכות המים שבצימר, לא כל שכן שלא בצע חיטויים או פעולות מנע נדרשות.

השופט דחה גם את טענת הנתבע כי אדם מן הישוב אינו מבצע בדיקות תקופתיות בביתו לאיתור החיידק ולכן אין לומר שהתרשל. לדברי השופט, לא מדובר בבית פרטי אלא ביחידת אירוח עם אורחים מתחלפים בתדירות גבוהה, וגם הנתבע עצמו הבין כי בתור בעל יחידת אירוח שכזו עליו לבצע בדיקות תקופתיות ואף טען כי עשה זאת. עם זאת, אי צירוף הבדיקות ואי העדת הבודק בעניין זה, היא לדברי השופט בגדר הימנעות ראייתית הפועלת לחובתו ומחלישה גרסתו כי אכן בדק אחת לתקופה מערכות המים שבצימר, כפי שטען. משכך, סבר השופט, אין אלא להסיק כי הנתבע אכן לא נהג לבצע בדיקות, ודאי לא בתדירות הנדרשת. עוד הוסיף השופט כי דיגום של אחת לשנתיים ודאי שאינו דרישה לא הגיונית או מכבידה על מקומות אירוח, והכף נוטה לכך שלו בוצע הדיגום, היה הנזק נמנע.

לאור האמור, קבע השופט כי הוכחו בנסיבות המקרה ההתרשלות והקשר הסיבתי הנדרשים לקיומה של עוולת הרשלנות, ועל כן הנתבע חב בפיצוי התובע על נזקי הגוף שלו בשל הידבקותו במחלה. שאלת הנזק תידון בנפרד.

ת"א 12396-06-16