חדשות

האירוע המחריד בו נרצח לראשונה שופט בישראל, התגלה לימים כמזימה רצחנית שרקמו שני אסירי עולם במטרה להביא להקלה במאסרו של אחד מהם. עו"ד יוסף ויצמן, המשנה ליו"ר לשכת עורכי הדין: "בעבר היה מסך גדול שהפריד בין שופטים לבעלי דין שטענו שהם מאוימים. כשקרה הרצח השופטים הבינו שזה יכול לקרות גם להם"

השבוע לפני 15 שנה בדיוק, ב-19 ביולי 2004, נרצח השופט עדי אזר ז"ל ע"י מתנקש שירה לעברו ארבעה כדורים, בעת שחזר לביתו ברמת השרון. אזר ז"ל נולד ב־1955, ולאחר שירותו בצה"ל סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטת ת"א. במקביל לעבודתו כעורך דין, שימש כעוזר מחקר באוניברסיטת ת"א וסיים תואר שני בהצטיינות. ב־1992 מונה לשופט בבית משפט השלום בתל אביב ומספר שנים אח"כ סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן. מעת לעת, במקביל לעבודתו כשופט בבית משפט השלום, שימש בתקופות שונות כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובהמשך מונה לרשם בית המשפט המחוזי.

כיממה לאחר הרצח נמצא ברכבו של השופט פתק ובו קריאה לשחרורו של יצחק זוזיאשווילי, שריצה באותה עת מאסר עולם בגין רצח אחר שביצע. כשבוע לאחר הרצח, פנו באי-כוחו של זוזיאשווילי אל היועץ המשפטי לממשלה, ומסרו כי מרשם מוכן לסייע במציאת האקדח ששימש לרצח ולשפוך אור על זהות מבצעיו, ובלבד שייערך לו משפט חוזר שבסופו ישוחרר מהכלא. כעבור חודש, ומשלא נענתה דרישתו של זוזיאשווילי, שבו באי-כוחו ופנו לפרקליט המדינה ובאמתחתם הודעה בהולה לפיה יש להיעתר לדרישות בתוך 48 שעות, ולא – צפויה "סכנה שמשמעותה פגיעה בנפש".

לימים, התברר כי מטרת הרצח הייתה ליצור עבור זוזיאשווילי "קלף מיקוח", בו יוכל לעשות שימוש במסגרת מאמציו להשתחרר ממאסר. מי שביצע את הרצח בפועל היה אסיר עולם אחר בשם רפי נחמני, בעת ששהה בחופשה מהכלא. נחמני וזוזיאשוילי, ששהו יחד במאסר, רקמו ביניהם עסקה לפיה נחמני יבצע רצח של אישיות בכירה הנמנית עם מערכת אכיפת החוק, ואילו זוזיאשווילי יציע לאחר מכן לרשויות התביעה את האקדח עמו בוצע הרצח בתמורה לקיצור מאסרו. זוזיאשוילי מצדו, הסכים לסייע לנחמני לצאת לחופשה מהכלא שממנה לא ישוב, ולדאוג לכל צרכיו בעת שיהיה בגדר אסיר נמלט.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בהמשך לכך החל נחמני לאתר כתובות של שופטים, מכהנים ובדימוס כאחד, כיעד לביצוע הרצח האמור, ולבצע אחריהם מעקבים. את המעקבים ביצע נחמני בסיועו של אבינעם חג'בי, מקורבו של זוזיאשווילי. במהלך חודש יולי 2004 אותרה כתובתו של השופט אזר ז"ל, שם ביצעו חג'בי ונחמני מעקבים רבים ותכופים עד שבסופו של דבר נבחר היעד.

במועד שנבחר לביצוע המזימה הסיע חג'בי את נחמני אל מקום סמוך לביתו של השופט, שם ארב לו נחמני וירה בו את היריות הקטלניות. קודם שנמלט מהזירה, השליך נחמני לרכבו של השופט את הפתק הקורא לשחרורו של זוזיאשוילי, ומיד לאחר מכן נסעו השניים  לחוף הים במכמורת, שם שרף נחמני את בגדיו והטמין בחול את האקדח באמצעותו בוצע הרצח. לאחר שנעצר ונחקר, הסכים חג'בי לשמש עד מדינה בתיק.

סנגורו של זוזיאשווילי, דייוויד וינר, ששימש גם כסגן הסניגורית הציבורית הראשית, התאבד בסוף 2004 לאחר שהאמין כי במשטרה סבורים שידע פרטים על הרצח. בפברואר 2006 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את נחמני וזוזיאשוילי ברצח, לאחר שנקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שנחמני הוא שלחץ על ההדק בשליחותו של זוזיאשוילי, שרקם את מזימת הרצח, שלט ביד רמה על המלאכה, הניע, דחף, מימן, נתן הוראות ב"זמן אמת", והיווה את "הרוח החיה" מאחורי הרצח. במהלך המשפט הגיש זוזיאשוילי בקשה לפסול את השופט צבי סגל, שעמד בראש ההרכב, בנימוק שסגל היה אחד השופטים שאחריהם נוהלו מעקבים.

"הוכחה לפנינו מסכת עובדתית שאין בה כדי לבייש תסריט אימים קולנועי", כתב הרכב השופטים, "אלא שהפעם, ולמגינת הלב - במציאות. שני הנאשמים, עבריינים בדמם וברוחם, הושיטו ידם המרצחת לעבר שופט בכיר, ד"ר עדי אזר ז"ל, שנזדמן להם בדרכם המעוותת, בו בחרו אך באקראי, וחיסלוהו בקור רוח מצמרר... זעקה הארץ ורעשו השמיים, שָׁפְלוּ עֲרָכֵינו עד מאוד - דמו של שופט ישראל נשפך סתם כך, כאילו היה מטבע עובר לסוחר, זאת אך במטרה לזעזע את מערכת המשפט ואף לסחוט אותה בדם לשם עיוות דין. מדינה שלמה נזקקת לדין וחשבון נוקב, מקברניטיה ועד לאחרון אזרחיה, כיצד כך אירע כי מקרבנו יצאו המרצחים, בעודם חמושים בתודעה כה עמומה ונבובה. מילת הקוד, "חתונה", שהוכח לפנינו כי שימשה לנאשמים בתיק זה אות וסימן לביצוע מעשה הרצח דנן, הפכה בסופו של יום ללוויה של שופט בישראל, ואין גבול לרוע ולציניות ששפעו מהנאשמים".

בעקבות הרשעתם נדונו נחמני וזוזיאשוילי למאסר עולם, ועל כל אחד מהם הושתו תקופות מאסר גם בגין העבירות הנוספות בהן הורשעו. ערעורם לבית המשפט העליון נדחה בדצמבר 2010, לאחר שנקבע כי בית המשפט המחוזי שהרשיעם, הגיע למסקנות סבירות ומתבקשות לפי חומר הראיות שעמד לנגד עיניו. בשולי דבריו כתב השופט דאז, אליקים רובינשטיין, כי "תיק זה נבחן כמובן במשקפיים מקצועיות, ככל תיק פלילי; אך משתם העיון, לא אוכל שלא להוסיף דמעה על אבדנו של השופט ד"ר עדי אזר ע"ה, שקופחו חייו בידי המערערים אך בשל היותו שופט. קול דמיו זועק מן האדמה". לימים, דחתה נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש, את עתירתם של זוזיאשוילי ונחמני לדיון נוסף בעניינם.

"כדור בנפשה של הדמוקרטיה"

הרצח המחריד, שהיה הרצח הראשון של שופט בישראל, התקבל בתדהמה במדינה ובמערכת המשפט בפרט. שר המשפטים דאז, יוסף (טומי) לפיד ז"ל, אמר בנאומו בכנסת ביום הרצח "אני, יחד עם כל עם ישראל, מזועזע עד עמקי נפשי. זה הרצח הראשון של שופט בתולדות המדינה. זו עלייה חדה במפלס האלימות בישראל וזה צריך לתת לנו חומר מחשבה מאוד מעמיק על לאן צועדת החברה הישראלית. אני מביע את צערי בפני משפחתו ומערכת המשפט. זו פגיעה בעם כולו".

נשיא בית המשפט העליון במועד הרצח, אהרן ברק, אמר בהספד שנשא בלוויה "אחי עדי, מי היא היד הזדונית אשר גדעה עץ רענן זה - איננו יודעים. ייתכן והשופט אזר נרצח במסגרת הסיכונים שבני אדם רבים חשופים להם בישראל. אוי לנו שלכך הגענו. כמה רחוקים אנו מלהיות אור לגויים. אך ייתכן והאדם עדי אזר נרצח משום שהוא שופט. אם זהו המקרה, הרי אנו נמצאים על פי תהום. רצח אדם משום שהוא שופט, הוא כדור בנפשה של הדמוקרטיה. כך ובין כך - זאת יש לדעת : אנו, שופטיה של ישראל, לא נרתע לעולם מלעשות צדק, מלפתח משפט, מלהגן על ערכיה של המדינה. שום איום - יהא מקורו אשר יהא, בין אם הוא איום על שופט כאדם ובין אם הוא איום על אדם כשופט - לא יסיט אותנו מדרכנו כשופטים".

בשנת 2015 הוצבה בבית המשפט המחוזי בת"א פינת הנצחה לשופט אזר ז"ל. בטקס הסרת הלוט אמרה נשיאת בית המשפט העליון דאז, מרים נאור, בין היתר: "רצח השופט עדי אזר הכה את מערכת המשפט בהלם, זעזוע ותדהמה. המחשבה שניתן בארץ לרצוח שופט הייתה בלתי נתפסת. זו הייתה בפירוש חציית קווים אדומים. אנו ערים להתמודדויות אישיות קשות של שופטים עם תופעות של הכפשות בדרכים שונות ובהן באינטרנט, הפגנות ליד הבית, תביעות מחו"ל, איומים ועוד. בצד ההגנה החשובה שמערכת המשפט מנסה לפרוש על שופטים, אני מבקשת להבהיר: לשופטים, שופטי ישראל ושופטים בכל מקום בעולם, אין אופציה לפסוק לפי איומים שהם מקבלים. כל אחד וכל אחת מאתנו השופטים הצהרנו 'לא להטות משפט ולא להכיר פנים'. כניעה לאיומים היא הטיית משפט, ואין לנו אופציה כזאת".

"לא האמינו שזה יגיע לקודש הקודשים"

"ישר אחרי שהרצח של השופט אזר אירע אמרה נשיאת ביהמ"ש המחוזי דאז 'לבית משפט יודעים איך נכנסים אבל לא יודעים איך יוצאים, לרבות השופט'", אומר עו"ד יוסף ויצמן, המשנה ליו"ר לשכת עורכי הדין, שהיה באותה עת בתחילת דרכו המקצועית. "זאת הייתה תקופה שהמערכת גם לא רצתה להודות שייתכן שהרצח היה על רקע עבודתו של השופט. אני זוכר שעורכי הדין היו בהלם טוטאלי ומרוב שלא האמינו שזה יכול לקרות גם כמה חודשים אחרי הרצח עוד רצו שמועות שהמניע היה משהו אישי שקשור בשופט או טעות בזיהוי".

עוד מזכיר עו"ד ויצמן בהקשר זה גם את המאבק באלימות כלפי עורכי דין. "לצערי, היום יש הבדל ברור בין אלימות נגד שופט, עבירה שלצדה 5 שנות מאסר כי הוא עובד ציבור, לבין אלימות נגד עורכי דין. עורך דין עושה את רוב העבודה ונמצא כל הזמן בשטח, הוא הרבה יותר מאוים פוטנציאלית ומעשית אבל אין לו שום הגנה. קרו כבר כמה מקרי רצח של עורכי דין כמו זה של עו"ד יורם חכם ז"ל ושל עו"ד נתן ז'ורנו ז"ל ובתו ימית ז"ל. במקרה של עו"ד ז'ורנו למשל, הוא ישב במשרד עם הבת שלו, ואז נכנס הלקוח הכועס עם אקדח שהחזיק ברישיון ופשוט ירה בשניהם בלי שום הגנה. לבית משפט אסור להיכנס עם נשק ואי אפשר כמעט לפגוע בשופטים. אנחנו עורכי הדין נמצאים בשטח, ובשנייה אפשר לשלוף מולנו אקדח. גם לי היה לפני כמה שנים מקרה של חייב שהוצאתי לו צו מאסר, שהגיע אליי למשרד והניף מולי אקדח".

"עד הרצח של השופט אף אחד לא האמין שזה יגיע ל"קודש הקודשים" – זו הייתה ההתבטאות בתקשורת, והנה זה הגיע", אומר עו"ד ויצמן לסיום. "זה סוג של אירוע מכונן, כמו רצח של ראש ממשלה – אף אחד לא האמין שזה יקרה עד שזה קרה. בסופו של דבר פתחו את העיניים והבינו שגם שופטים נמצאים בסכנה וגם הם נמצאים בקו האש, וזה גרם לשופטים באותו זמן להסתכל בלבן של העיניים של בעל דין שאומר שהוא מאוים. בעבר היה איזשהו מסך מאד גדול שהפריד בין שופט לאותו בעל דין, אך כשקרה הרצח השופטים הבינו שזה יכול לקרות גם להם. קרה שינוי משמעותי בגישה ובהבנה, והיום בתי משפט שצריכים להוציא צווי הטרדה מאיימת מבינים שמדובר בתופעה חמורה שחייבים להילחם בה".