מתמחה בן 72 שניסה במשך קרוב לעשור לעבור את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין – עבר בזכות פסיקת העליון, לאחר שהיה במרחק נקודה אחת בלבד ממעבר. בשל מוגבלויות מהן הוא סובל, זכה המתמחה להקלות אך בשל אי בהירות בהוראות מילוי הבחינה קבע ביהמ"ש כי יקבל ניקוד מלא עבור השאלה שבמחלוקת
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של אדם בן 72 שנכשל בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין לאחר שהייתה חסרה לו נקודה בודדת כדי לעבור. בשל מוגבלויות פיזיות מהן סובל המערער, קיבל הקלות שונות מהלשכה במסגרתן בין היתר ניתן לו סיוע בסימון התשובות בטופס הבחינה וכן ניתנה לו אפשרות לנמק את תשובתו במחברת. המחלוקת התמקדה באחת מהשאלות בה המערער לא סימן דבר בטופס התשובות אך כתב במחברת כי תשובה ב' היא הנכונה. ביהמ"ש קבע כי יש לקבל את תשובתו וכי יש לקחת בחשבון בין היתר את חוסר הבהירות בהוראות מילוי הבחינה ואת ערך השוויון, המטים את הכף לטובתו.
המערער, היום בן 72, סיים את התמחותו במשפטים בשנת 2009 וביקש לגשת למועד הראשון של בחינות ההסמכה לו היה זכאי. לאור מגבלותיו הבריאותיות, הכוללות עיוורון בעין שמאל לצד בעיות נוספות, פנה הוא מבעוד מועד לוועדת הבחינות של הלשכה וביקש לקבל התאמות על מנת להנגיש עבורו את ביצוע הבחינה. בתגובה אושרו לו הקלות בדמות בחינה בחדר נפרד עם מספר מצומצם של נבחנים, תוספת זמן ושאלון בחינה עם כתב מוגדל שיקל על הקריאה.
חרף הקלות אלו, לא צלח המערער את הבחינה ובשנים שלאחר מכן המשיך וניגש לבחינות הלשכה מספר פעמים, ללא הצלחה. בכל פעם פנה ללשכה ולוועדת הבחינות בבקשה לקבלת הקלות נוספות שיתאימו את המבחן למצבו, ואלו מצדן שבו ואישרו לו מגוון הקלות.
לקראת מועד הבחינה שנערכה באפריל 2017, שב ופנה המערער ללשכה בבקשה לקבלת הקלות, וזו מצדה הסכימה כי יהיה עליו לענות רק על פרק ב' בבחינה וכי ציונו הסופי ייקבע ע"י חיבור הציון שיקבל בפרק זה, יחד עם הציון שקיבל בפרקים האחרים בבחינות הקודמות אליהן ניגש. כמו-כן, החליטה הלשכה כי המערער זכאי לתוספת זמן של שעה וחצי, הקראת שאלון הבחינה, טופס בחינה בכתב מוגדל ובחינה בחדר נפרד בו הוא הנבחן היחידי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
שתי הקלות נוספות שהוסכם לתת למערער, היו סיוע על ידי מפקחת אשר תסמן עבורו את התשובות בטופס שנלווה לשאלון הבחינה, ושימוש במחברת בחינה לשם מתן תשובות פתוחות לשאלות, וזאת בניגוד לשאר הנבחנים הנאלצים להסתפק בסימון תשובה בלבד. בהקשר זה הוסכם כי במידה שבטופס התשובות לא תסומן אף תשובה אך במחברת הבחינה תכתב תשובה, הניקוד יינתן בהסתמך על הכתוב במחברת.
עם סיום הליך בדיקת הבחינות עלה כי מתוך 20 נקודות אפשריות, המערער צבר 12 נקודות, ונותר במרחק תשובה נכונה אחת ממעבר של בחינת ההסמכה. לנוכח זאת הודיעה הלשכה למערער כי נכשל גם במועד זה ועליו יהיה לגשת לבחינה נוספת תוך הגשת בקשה חדשה לקבלת הקלות.
לאחר שהשגותיו על התוצאה נדחו, החליט המערער לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים. בעתירתו התמקד המערער בשאלה מסוימת שלטענתו לא ניתן לו עליה ניקוד על אף שענה עליה נכונה, דבר שהביא לכישלונו בבחינה. הצדדים אינם חלוקים על כך שמתוך ארבע האפשרויות שהוצגו בבחינה התשובה הנכונה לשאלה זו הייתה תשובה ב', אלא שבעת בדיקת הבחינה עלה כי בטופס התשובות של המערער, אשר מולא כאמור על ידי המפקחת אשר סייעה לו, כלל לא סומנה תשובה לשאלה זו. בעקבות זאת, ובהתאם להקלות שניתנו למערער, פנו המשיבות למחברת הבחינה על מנת לבדוק האם קיימת בה תשובה לשאלה זו. עם זאת, המחברת של המערער מעלה קושי בבירור איזו תשובה בחר בבחינה.
בית המשפט המחוזי דחה את העתירה ופסק כי תשובתו של המערער מעורפלת וכוללת למעשה שתי תשובות – גם ב' וגם ג' – דבר שכמובן אינו אפשרי במבחן בו יש לבחור תשובה אחת בלבד. כמו-כן, קבע בית המשפט כי כלל לא ניתן ליישב את נימוקיו של המערער עם התשובה הנכונה אלא אך ורק עם תשובה ג' השגויה. לנוכח שני נימוקים אלו, נקבע כי לא נפל פגם בהחלטה שלא להעניק למערער ניקוד בשאלה זו.
המערער, שלא השלים עם הפסיקה, הגיש ערעור לבית המשפט העליון. השופטים הנדל, ברון ומינץ קיבלו את הערעור ופסקו כי יש לקבל את תשובתו לשאלה שבמחלוקת. לדברי השופט הנדל, נכון ורצוי שהלשכה תתחשב במגבלות הנבחנים, אולם ההוראות לכל נבחן – הן הנבחנים בתנאים רגילים והן אלו הנבחנים בתנאים מיוחדים – חייבות להיות ברורות, וזה אינו המצב כאן. לדעת הנדל, מהסיכום בין הצדדים לא ברור מה גובר על מה במצב המתואר: הבחירה באות התשובה הנכונה, או הנימוק המרחיב בחירה זו. על כן, חוסר בהירות זה בהוראות אינו צריך להוות שיקול לרעת המערער.
עוד הוסיף הנדל כי התשובה היחידה אשר המערער בחר במפורש וכתב אותה במחברת היא ב', כפי שבא לידי ביטוי במשפט אותו כתב – "על כן, תשובה ב' נכונה". לדברי הנדל, זוהי הכרעתו הסופית של המערער בין האפשרויות השונות ויש אף לתת משקל לטענת המערער השמה דגש על השימוש במילים "על כן". זאת ועוד, עיון במחברת הבחינה מגלה כי צמד המילים הללו חוזר במקומות אחרים במחברת עת רצה לקבוע לגבי תשובה כלשהי כי זו התשובה הנכונה לדעתו. עוד הוסיף השופט כי כשם שבכל מבחן אמריקאי בודקים את התשובה הסופית בדמות אות, ולא את ההליך המחשבתי שמאחוריה – כך גם כאן, בהינתן שניתנה תשובה סופית בדמות אות.
סטנדרט בדיקה חמור יותר משל נבחנים אחרים
מלבד האמור, סבר הנדל כי קבלת עמדת הלשכה תחתור תחת התכלית של ההקלות אשר ניתנו למערער. לשיטתו, החלטתה שלא להעניק למערער ניקוד עבור השאלה חוטאת בכך שבמקום להקל עליו היא מציבה בפניו משוכה גבוהה יותר מאשר שאר הנבחנים במבחן אמריקאי. זאת, שכן יתר הנבחנים לא נאלצו לספק נימוקים מדוע בחרו בתשובה אותה בחרו. לפיכך, ובשל רצונה של הלשכה להקל עם המערער, ניתן לצפות כי תנקוט אותה שיטה לגבי ניקוד השאלה שמפרידה בין הצלחה או כישלון, רישיון או היעדר רישיון.
עוד התייחס הנדל לטענת הלשכה כי מכיוון שהנימוק שכתב המערער מתאים לתשובה ג', המסקנה היא שהוא התבלבל כאשר כתב את המשפט "על כן, תשובה ב' נכונה". לדעת השופט, גם אם טענה זו נכונה אין בה בכדי להועיל ללשכה מכיוון שהדבר יהיה דומה למצב בו נבחן מסמן בטעות את התשובה שמתבררת לבסוף כנכונה. כך או כך, נקבע, מלאכה זו של ניסיון לחדור לנבכי מוחו של הנבחן אינה הולמת מבחן מן הסוג הזה בו כל שעל הנבחנים לעשות זה להכריז מהי התשובה הנכונה לדעתם, ללא נימוקים וללא הסברים.
לסיכום נקודה זו קבע השופט הנדל כי החלטת הלשכה לא רק שאינה עומדת בשורה אחת עם תכליתן של ההקלות שניתנו למערער, אלא מביאה למצב הפוך בו הקלות אלו משנות את מצבו של המערער לרעה ביחס לשאר הנבחנים וקובעת סטנדרט בדיקה חמור יותר מזה שכל נבחן אחר נאלץ להתמודד איתו. לפיכך, שעה שעצם העלאת הנימוקים על הכתב התאפשר אך ורק כחלק מהקלות שהמערער זכאי להן, נקבע כי לא היה זה סביר מצד הלשכה לבחון נימוקים אלו, לא כל שכן להעניק להם משקל כה רב עד כדי פסילת התשובה.
בנוסף הבהיר השופט כי ההקלות שניתנו למערער אינן בבחינת חסד ולא נועדו להעניק לו יתרון על פני נבחנים אחרים. הקלות אלו ניתנו לו עקב מגבולותיו ומטרתן היא לספק לו הזדמנות שווה לזו הניתנת לשאר הנבחנים אשר אינם סובלים ממגבלות פיזיות ובריאותיות בדומה לו. לדברי הנדל, בכוחן של הקלות אלו לאפשר למערער להשתתף בצורה שוויונית בחיים החברתיים בתחום בו הוא שואף להשתלב מבחינה מקצועית ולהביא לידי ביטוי את יכולותיו וכישוריו בתחום המשפטי, כאשר אין ספק שכישורים אלו הם רבים ועדות לכך היא שלאחר סיום לימודי התואר הראשון, ובמקביל לניסיונותיו השונים להצליח בבחינות ההסמכה לאורך השנים, המשיך המערער לרכוש השכלה אקדמית בדמות תואר שני ותואר שלישי במשפטים. לפיכך, לדעת הנדל, ההקלות בבחינות ההסמכה נועדו לאפשר לו להוציא מן הכוח אל הפועל את כישוריו. במובן זה, נקבע, הקלות אלו הן דרך להגשים את מטרתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.
עוד התייחס הנדל לטיעוניה של הלשכה כי המערער נקט "בשיטת הסלאמי" על מנת לקבל את ההקלות השונות להן זכה במועדים השונים בהם ניגש למבחן. לשיטתו, טענה זו מוטב היה לולא הייתה נשמעת, שכן הלשכה וועדת הבחינות הן שהחליטו לתת למערער הקלות והן שהחליטו אילו הקלות לתת. לפיכך, לדבריו, נראה שאין להן להלין אלא על עצמן והטענה לפיה ההקלות אותן קיבל המערער הן חסרות תקדים וניתנו אך ורק לו, גם אם נכונה, אינה רלוונטית.
"המבחן האמריקאי נועד להקל על ההליך וליצור כלי אובייקטיבי ושוויוני", כתב הנדל לסיום. "אך המציאות של בדיקת מבחן על ידי בחינת תשובות בסימוני אות הופכת למורכבת, עת היא פוגשת את המגוון האנושי בקבוצת הנבדקים. ואת זאת יש לזכור: ההכרה של המשפט בשוני בינינו היא המבחן האמיתי של הדין. בעיני אין זה חולשה אלא חוזק".
הערעור התקבל כך שנקבע כי המערער עבר את המבחן. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד אייל נון ועו"ד חגי וגנפלד. לשכת עורכי הדין והוועדה הבוחנת יוצגו ע"י עו"ד גלעד וקסלר.
