שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > עורכי הדין לא תיקנו טעות משמעותית – וביהמ"ש ביטל את צוואת המנוחה

חדשות

עורכי הדין לא תיקנו טעות משמעותית – וביהמ"ש ביטל את צוואת המנוחה , צילום: istock
עורכי הדין לא תיקנו טעות משמעותית – וביהמ"ש ביטל את צוואת המנוחה
04/07/2019, עו"ד שוש גבע

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פס"ד שהורה על קיום צוואתה של מנוחה, וקבע כי יש לבטלה בשל פגמים שנפלו בה. בין היתר מתח ביהמ"ש ביקורת על עדי הקיום, עו"ד במקצועם, שלא תיקנו פגם שהתבטא בהצהרה לפיה המנוחה קראה והבינה את הצוואה למרות היותה אנאלפביתית. השופטים: "ניסיון להתחקות אחר רצון המנוחה סופו היה כישלון"

הצדדים הם קרובי משפחתה של מנוחה שהלכה לעולמה בשנת 2012, בהיותה כבת 93 שנה. המערערים הם אחייניו של בעלה של המנוחה, שהלך לעולמו עוד בשנות השמונים, והמשיב הוא בן אחותה.

המנוחה ערכה בחייה שלוש צוואות בעדים: הראשונה בשנת 1995, השנייה בשנת 2005 והשלישית בשנת 2009, כשהייתה בת 90. הצוואה האחרונה נערכה בשפה הערבית ע"י עורך דין, בפני שני עדים – עורך הצוואה ועו"ד נוסף. במסגרת צוואתה השנייה, צוותה המנוחה את מלוא זכויותיה בחלקת אדמה, לרבות בניין הבנוי עליה, לטובת המערערים. בצוואתה המאוחרת, ביקשה לצוות את המקרקעין לטובת בן אחותה, המשיב בלבד.

לאחר מותה של המנוחה, הגישו המערערים התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת, והעלו נגדה כל טענת פסלות אפשרית ובכלל זאת זיוף, פגמים ברצון המנוחה מחמת העדר כשירות, מעורבות פסולה של המשיב בעריכת הצוואה על רקע תלות נרחבת של המנוחה בו, ועוד. טענות אלו נטענו גם על רקע העובדה שהמשיב ואשתו מונו כאפוטרופוסים של המנוחה בהתאם להחלטת בית הדין השרעי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עוד טענו המערערים כי הצוואה נערכה בעקבות מעורבות ישירה של המשיב, באמצעות בנו, שהיה "הרוח החיה" מאחורי הצוואה ומי שיזם את עריכתה, הזמין את שירותיו של אחד עורך הדין, שילם את שכר טרחתו, ואף היה נוכח במעמד החתימה על הצוואה. כן ציינו המערערים כי המנוחה הייתה אנאלפביתית ולכן מדובר בצוואה פגומה, משעדי הצוואה אישרו בה כי המנוחה קראה בעצמה את הצוואה והבינה את תוכנה ומשמעותה במלואה.

בשלב מאוחר יותר, במהלך שמיעת הראיות לפני בית המשפט, התברר כי המנוחה ערכה שני מסמכים משפטיים נוספים באותו יום בו ערכה את צוואתה האחרונה: האחד - ייפוי כוח נוטריוני מיוחד בלתי חוזר שנערך ע"י אחד מעדי הקיום, בו ייפתה את כוחו של המשיב להיות בא כוחה הנכון והחוקי לשם עשייה בשמה ובמקומה פעולות הקשורות במקרקעין, והסכם מתן זכות קדימה לטובת המשיב ברכישת המקרקעין וייפוי כוח לטובת עד הקיום השני, לרישום צו ירושת בעלה ולרישום הערת אזהרה לטובת המשיב בדבר אותה זכות קדימה. לטענת המערערים, מסמכים אלו סותרים את הצוואה, אינם מתיישבים עמה, ומתחייבת מהם המסקנה כי הצוואה אינה משקפת את רצונה של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדות המערערים לקיום הצוואה, תוך שקבע כי התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה. עוד התקבלו הסבריו של עוה"ד שערך את הצוואה, לפיהם מחמת טעות בלבד הוא לא מחק את הסיפא של האישור, בו צוין כי המנוחה "חתמה אחרי שקראה את הצוואה". בנוסף נקבע כי לא התקיימה מעורבות פסולה של המשיב או בנו בעריכת הצוואה וכי המנוחה הייתה צלולה וכשירה באותו מועד.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. השופטים יגאל גריל, בטינה טאובר וסארי ג'יוסי קבעו כי יש לקבל את ההתנגדות ולבטל את הצוואה. לדעת השופטים, נפלו טעויות בקביעת העובדות על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ובהתאמה הוא שגה בהסקת המסקנות המתחייבות מעובדות שונות שהתבררו לפניו, מהתנהלות עדי הקיום ומעדותם, ובעיקר מהימנעותם מלהזכיר בגדרי עדותם הראשית עובדות מהותיות ופעולות שנעשו לכאורה במעמד חתימת הצוואה.

תמיהה לנוכח התנהלות עדי הקיום

לגופו של עניין ציין בית המשפט כי בניגוד למסקנתו של בית המשפט למשפחה, אין לקבל את הסברי עדי הקיום באשר לאותו פגם בצוואת המנוחה, המתבטא בהצהרה לפיה קראה והבינה את תוכנה. "מתקשים אנו שלא להביע תמיהה לנוכח התנהלות עדי הקיום, עורכי דין במקצועם כשהאחד הינו גם נוטריון, כאשר שניהם נמנעים מלתקן טעות משמעותית שנפלה בגדרי צוואה, שלא לומר במסגרת הצהרתם", כתבו השופטים. "ברגע שהתגלתה לפניהם אותה טעות, מחובתם היה לתקנה על דרך עריכת צוואה חדשה הכוללת הצהרה נכונה והמשקפת את האמת. זאת גם משום החשיבות הנודעת לאותו מסמך - צוואה, והאחריות הרבה המוטלת על כתפי עורך הצוואה ועדי הקיום, כלפי המצווה, אשר נתן בהם את אמונו ושם בהם את מבטחו, וכי בבוא העת לאחר לכתו מן העולם, אותו מסמך המבטא את רצונו יקוים ללא תקלות".

עוד הוסיפו השופטים כי הדברים אמורים במיוחד שעה שבהתאם לעדויות שנשמעו, לא הייתה כל דחיפות בעריכת אותה צוואה, ונדמה כי לא היה נגרם כל נזק למנוחה אילו עורכי הדין היו נמנעים מלהחתימה על הצוואה, שבים למשרדם ועורכים את הצוואה מחדש ומחתימים את המנוחה על הצוואה שלא נפל בה פגם כזה או אחר. לחילופין, ניתן היה גם לערוך תיקון בכתב יד על גבי אותה הצהרה של עדי הקיום, על דרך מחיקתה והוספת חתימתם ליד התיקון. לדעת השופטים, דרך זו בוודאי עדיפה על אותה התעלמות מקיום אותה טעות הגם שהתגלתה לפני עדי הקיום בזמן אמת, כאשר חזקה שהם מודעים, מתוקף תפקידם ומקצועם, לצורך בתיקון טעויות כאלה, ולמשמעויות שניתן לשוות להצהרות לא נכונות.

זאת ועוד, לדברי השופטים ייתכן וניתן היה לקבל את הסברי עדי הקיום אילו הקשיים והתמיהות היו מתעוררים בנקודה זו בלבד. יחד עם זאת, ככל שחקירתם התקדמה כך עלו וצפו נתונים ועובדות שזכרם לא עלה קודם, ומקומם נפקד "באורח פלא" מתצהיריהם. כך, לא עלה זכרם של שני המסמכים הנוספים עליהם חתמה המנוחה ביום עריכת הצוואה, וקיומם של אלה התגלה במהלך חקירתם שכנגד של עדי הקיום. לדעת השופטים, הימנעות כזו מוחזקת בהכרח כנגד מבקש הקיום, בהתאם להלכה המושרשת לפיה אי הבאת עדות או ראיה רלוונטיות, יוצרת הנחה כי אילו הושמעה היה בה כדי לתמוך בגרסת היריב.

עוד ציין בית המשפט כי מחקירתם של שני עדי הקיום, עולה כי אין להכביר מילים לגבי חוסר הבהירות העולה מעדותם ביחס לרצונה של המנוחה, ולסתירה בין האמור בצוואה לבין ייפוי הכוח, שלא לדבר על הסתירה הפנימית בין ההוראות המנויות בייפוי הכוח עצמו, ובין אלה לבין ההסכם המעניק למשיב זכות קדימה. לדברי השופטים, חוסר הבהירות רק הלך והתעצם, וככל שהחקירה התקדמה, עלו שאלות ותהיות נוספות המעלים ספקות וסימני שאלה לגבי רצון המנוחה, והכיצד ערכה באותו יום שלושה מסמכים משפטיים שאינם מתיישבים האחד עם השני. בנוסף צוין כי מאותן עדויות לא ניתן היה להציל גרסה ברורה וקוהרנטית באשר לרצון המנוחה ומה היה מבוקשה, וניסיון להתחקות אחר רצון המנוחה סופו היה כישלון.

לכלל האמור, הוסיפו השופטים את המשמעויות שיש לייחס לשיטתם להתנהלות בנו של המשיב, משהוכח, אף על פי עדי הקיום, כי היה בבחינת "הרוח החיה" מאחורי עריכת הצוואה והמסמכים עליהם הוחתמה המנוחה. לדעת בית המשפט, אין להבדיל בין המשיב לבין בנו, ויש לראות את המשיב כמי שנטל חלק בעריכת הצוואה, בהתאם לחוק הירושה. בנוסף, סברו השופטים כי על בית המשפט לענייני משפחה היה לבחון את התמונה הכוללת העולה מהעדויות השונות ומנסיבות עריכת הצוואה יחד עם מסמכים נוספים, ולהסיק מאלה את המסקנה המתחייבת לפיה לא עלה בידי המשיב להרים את נטל הראיה והשכנוע המוטלים עליו.

לסיכום האמור, קבעו השופטים כי בית המשפט למשפחה שגה משלא ייחס את המשמעות המתבקשת מהסתירה שבין שלושת המסמכים המשפטיים עליהם חתמה המנוחה, לכאורה, ומצא להתמקד בצוואה לבדה, ובעצם חתימת המנוחה עליה במנותק משאר המסמכים. כן שגה משביקש ליישב בין הסתירה שבין המסמכים השונים, כאשר הדעת נותנת כי אדם לא יערוך בעת ובעונה אחת שלושה מסמכים משפטיים, המדברים ומלמדים על רצון שונה, כשהאחד מפקיע את כוחם של השניים האחרים, וכל אחד מהם מכוון למועד ביצוע אחר. עוד הוסיפו השופטים כי גם אם ניתן היה לתרץ עריכת אותם מסמכים במעמד אחד, לא הונחו לפני בית המשפט למשפחה ראיות משכנעות מהן ניתן לייחס למנוחה רצון לערוך את שלושתם.

אשר על כן, הערעור התקבל וצוואתה האחרונה של המנוחה בוטלה. המשיב ישלם למערערים (ביחד) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 שקל. המערערים יוצגו ע"י עוה"ד עמאד דקואר ואח'. המשיב יוצג ע"י עו"ד חנא בולוס.

עמ"ש 65589-12-18

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:247
קומיט וכל טופס במתנה