רשמת בית המשפט העליון דנה בשאלה האם היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון, במקרים שבהם התייצב להליך מושא הבקשה. נקבע, כי במקרים כאלו מוסמך היועץ ליזום בקשה כאמור, בין היתר נוכח השיקולים הציבוריים העומדים בבסיס הליך הדיון הנוסף
ביוני 2019 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, שעסק בשאלה מה הדין כאשר נגרם נזק לרכוש בשעה שרכב היה נהוג בידי אדם שאינו עומד במגבלת הגיל שהייתה קבועה בפוליסת ביטוח הרכב שלהם: האם תישלל כליל זכותו של בעל הפוליסה לקבל תגמולי ביטוח, או שמא מדובר ב"החמרת סיכון" שבגינה זכאי המבוטח לתגמולי ביטוח מופחתים.
דובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", לאחר שהתיק עבר בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. טרם מתן פסק הדין בעליון, ניתנה אפשרות ליועץ המשפטי לממשלה להביע עמדה בשאלה המשפטית שבבסיס בקשת רשות הערעור. בהתאם, הודיע היועמ"ש על התייצבותו בהליך מכוח הדין והגיש את עמדתו. בסופו של יום, קבע בית המשפט בדעת רוב כי אי עמידה במגבלת גיל מהווה "החמרת סיכון" המזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח מופחתים.
לאחר מתן פסק הדין, הגישה חברת הביטוח "הכשרה" שהייתה צד להליך, בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, והבקשה התקבלה. גם היועץ המשפטי לממשלה הגיש בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, דבר שעורר שאלה לגבי סמכותו של היועמ"ש להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק דין במקרים שבהם התייצב בהליך.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת היועמ"ש, סמכות זו נתונה לו מכוח פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי
לממשלה), ובהתחשב בכך שהתייצב להליך שהתנהל בבית המשפט עובר למתן פסק הדין. עוד נטען כי בעבר נדחו בקשות לדיון נוסף שהוגשו על-ידי היועמ"ש מבלי שנשללה באופן עקרוני האפשרות כי יגיש בקשה כזו מטעמו.
בתגובה מצד אחד הצדדים לתיק, נטען כי אין ליועץ המשפטי לממשלה סמכות להגיש בקשה כאמור, שכן הוא לא היה צד להליכים שהתנהלו בערכאות השלום והמחוזי. בהמשך לכך נטען כי היועץ יהיה רשאי להביע את עמדתו בבקשה לדיון נוסף רק במקרה שבו תתקבל בקשה לדיון נוסף על-ידי מי מהצדדים האחרים (בשונה מהאפשרות ליזום הליך של דיון נוסף).
הרשמת שרית עבדיאן ציינה כי לפי חוק בתי המשפט, כל "בעל דין" רשאי לבקש דיון נוסף בעניין שבו פסק בית המשפט בשלושה. בשים לב להוראות דין אלה נקבע בפסיקה שנקודת המוצא היא כי מי שהיה צד להליך הקודם רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף וכי הנטייה היא שלא להורות על קיום דיון נוסף, כשהיוזמה לכך היא של גורם חיצוני שלא ראה להצטרף להליך קודם לכן.
לדברי הרשמת, קיימות בפסיקה דעות שונות באשר למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך בו התייצב מכוח פקודת ההתייצבות, החל מן העמדה שלפיה הוא אינו בעל דין במשפט, ועד לעמדה לפיה הוא בעל דין לכל דבר ועניין. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שבמקרים בהם התייצב היועמ"ש להליך נתונה לו הזכות להגיש ערעור על פסק דין שניתן, שעה שהוא סבור כי פסק הדין פוגע באינטרס הציבורי שעליו ביקש להגן. מכך, הסיקה הרשמת כי קל וחומר לגבי האפשרות של היועמ"ש להגיש בקשה לדיון נוסף, במקרים בהם התייצב להליך עובר למתן פסק הדין מושא הבקשה.
עוד הזכירה הרשמת כי במוקד הליך הדיון הנוסף עומד האינטרס הציבורי ומטרתו היא לקבוע הלכה ומדיניות בשאלה עקרונית, אשר עשויה להיות לה השלכות על הציבור בכללותו. לכן, מרכז הכובד של הדיון הנוסף אינו מתמקד בצדדים לדיון אלא בשיקולים ציבוריים רחבים. עניין זה, לשיטתה, מחדד את ההכרה באפשרות של היועמ"ש, כמי שאמון על הבאת האינטרס הציבורי בפני בית המשפט, להגיש בקשה לדיון נוסף במקרים שבהם התייצב להליך עובר למתן פסק הדין, וכאשר הוא סבור כי יש בפסק הדין כדי להשפיע על זכויות ציבוריות.
עוד ציינה הרשמת כי בתי המשפט מגלים גישה רחבה לגבי האפשרות של היועמ"ש להשמיע את טענותיו במסגרת הליך זה אף במקרים שבהם הוא לא היה צד להליך המקורי שהתנהל
בבית המשפט, ואף להרחיב את טיעוניו מעבר לטיעונים שהועלו על-ידי הצדדים.
עוד קבעה הרשמת כי העובדה שהיועץ לא התייצב בהליכים שהתקיימו בבתי משפט השלום והמחוזי כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע, שכן סמכות היועץ להתייצב להליך הוכרה גם במקרים שבהם הוא לא היה צד להליך בשלביו המוקדמים. עוד נפסק כי היועץ רשאי להתייצב להליך לראשונה בשלב הערעור, שכן לעיתים הטעם להתייצבותו מתגבש רק לאחר מתן פסק הדין של הערכאות הדיוניות.
אשר על כן, נקבע כי היועץ המשפטי רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף בפסק הדין. בשולי הדברים הבהירה השופטת כי הכרעה זו מתייחסת רק לאותם מקרים שבהם היועץ התייצב להליך שקדם למתן פסק הדין שמבוקש לקיים בו דיון נוסף, ואינה עוסקת במצב בו לא התייצב כלל בהליך הערעורי, הגיש עמדה או נטל חלק כלשהו בהליך מבלי להודיע על התייצבותו מכוח פקודת ההתייצבות.
