חדשות

פושטת רגל ירשה זכויות בדירה לאחר שניתן לה הפטר מותנה, וכשהדבר התגלה לנאמן ביטל בית המשפט את ההפטר. בית המשפט העליון אישר את ההחלטה וקבע כי למרות שעיון מחדש בהפטר מותנה אינו ראוי להיעשות כדבר שבשגרה – במקרה זה אין בכוחו של ההפטר כדי לעמוד למול ההתפתחויות העובדתיות שהתרחשו עובר למתן ההפטר החלוט

המערערת הוכרזה בשנת 2012 כפושטת רגל בהתאם לבקשתה, ולאחר שניתן צו כינוס לנכסיה. מספר שנים לאחר מכן, הסכימו המערערת והנאמן על מתווה להפטר מותנה, ובהתאם להסכמה זו הורה בית המשפט המחוזי כי המערערת תשלם לקופת פשיטת הרגל 45,000 שקל בגין זכויות שירשה בדירת המגורים של הוריה וכן חוב פיגורים בסך 13,400 שקל, ולאחר מכן יינתן הפטר ותחתם פסיקתא.

בסמוך לכך, ביקשה המערערת להפחית רטרואקטיבית את צו התשלומים, נוכח מצבה הרפואי והכלכלי, כך שחוב הפיגורים יופחת ויעמוד על 10,000 שקל. בהמשך לכך, העבירה המערערת סך של 45,000 שקל לקופת הנאמן.

באותו החודש נפטרה אמה של המערערת ובמותה הורישה לה על פי דין זכויות נוספות בדירת המגורים שהייתה שייכת להורים. לפי הערכת שמאי, שווי הדירה עמד על כ-2.4 מיליון שקלים, ו-2 מיליון שקל במימוש מהיר. עם זאת, המערערת לא דיווחה על כך לנאמן. בין לבין, בהסכמת הנאמן, קיבל בית המשפט את בקשת המערערת להקטנת חוב הפיגורים.

בסופו של יום שילמה המערערת את יתרת החוב העדכנית ובהתאם ניתן לה הפטר חלוט ונחתמה פסיקתא. רק לאחר מכן, ולאחר שאחותה של המערערת הגישה בקשה למתן צו ירושה, נודע לכונס הרשמי על הזכויות הנוספות שירשה המערערת בדירה. בעקבות זאת ביקש הנאמן מהמערערת להוסיף כסף לקופת פשיטת הרגל, אך היא דחתה דרישה זו. לאור האמור, עתר הנאמן לבית המשפט לביטול ההפטר שניתן לחייבת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לאחר שקבע כי המערערת נהגה בחוסר תום לב כאשר לא דיווחה לנאמן על פטירת אִמה ועל הזכויות שירשה. הודגש, כי "הפטר מותנה" הוא שלב ביניים בלבד, ועד לרגע שניתן צו הפטר נכסי החייב מוקנים לנאמן וממשיכות לחול כל החובות הנובעות ממעמדו כפושט רגל. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המערערת כי הסכום שהיא חויבה לשלם במסגרת ההפטר המותנה (45,000 שקל) מגלם גם את הירושה העתידית. לבסוף, כלקח לעתיד, בית המשפט המליץ לכנ"ר להוציא הנחייה שלפיה בסמוך למועד חתימת הפסיקתא של ההפטר, חייבים יתבקשו לחתום על תצהיר שבו יפרטו זכויות ונכסים שהגיעו לידם ולא דווחו.

אשר על כן, הגישה המערערת ערעור לבית המשפט העליון. לטענתה, הפטר מותנה הוא הפטר לכל דבר, וכל התפתחות עובדתית לאחר ההפטר המותנה אינה יכולה להשפיע על מצבו של החייב (למעט מקרים שבהם התגלתה הטעייה או מרמה). כיוון שכך, גם במקרה הנוכחי לא ראוי לראות באירוע הטראגי של מות האֵם "אירוע כספי בתיק"; אין לירושה השפעה על היקף החבות שלה והמקרה שקול לתרחיש שבו האם הייתה נפטרת לאחר ההפטר החלוט. לפיכך, סברה המערערת כי לא היה מקום לבטל את ההפטר שניתן לה.

השופט יצחק עמית, בהסכמת השופטים קרא וגרוסקופף, דחה את הערעור. לדבריו, הפטר הוא נקודת סיום אפשרית של הליך פשיטת רגל, אך אין מניעה לבטלו אם התגלה שהוא ניתן על בסיס תשתית עובדתית שגויה, ובפרט אם החייב התנהג בחוסר תום לב והסתיר עובדות מהנאמן ומבית המשפט. מנגד, לדבריו, המצב שונה כאשר חלה התפתחות עובדתית לאחר שניתן ההפטר, כגון התעשרות של החייב.

לדעת עמית, כאשר אותה התפתחות עובדתית שאירעה לאחר מתן הפטר חלוט לא הייתה צפויה, כגון במקרים של מוות, זכיה בהגרלה וכד' – אין הצדקה לבטל את ההפטר ולפתוח מחדש את הליך פשיטת הרגל. בהתאם, אם במקרה הנדון אִמה של המערערת הייתה נפטרת לאחר שניתן הפטר חלוט, הנאמן לא היה רשאי לדרוש מהמערערת להפקיד את כספי הירושה לטובת הנושים. עם זאת, במקרה הנוכחי הנסיבות השתנו בשלב ביניים - לאחר הפטר מותנה ולפני הפטר חלוט. לפיכך, קבע עמית, נשאלת השאלה איזו משמעות יש ליצוק להחלטה על הפטר מותנה: האם מהלך דרמטי שאין ממנו חזרה אלא בנסיבות קיצוניות, או החלטת ביניים שמושפעת משינויי נסיבות.

בין שקיעת פקודת פשיטת הרגל לחוק חדלות פירעון

בהקשר זה, עמד עמית על האבחנה שנעשתה בפסיקה בין החלטות 'מתמשכות', במובן זה שהן תלויות בנסיבות משתנות (כגון צו תשלומים), לבין החלטות 'מכריעות', המכריעות מחלוקת נקודתית או מסמנות תפנית משמעותית בהליך (כגון צו כינוס). לשיטתו, עיון מחדש בהפטר חלוט הוא מהלך משמעותי שעליו להיעשות בצמצום ובזהירות רבה, וגם עיון מחדש בהפטר מותנה אינו ראוי להיעשות כדבר שבשגרה, בפרט כשהשינוי מקשה על מצבו של פושט הרגל.

לאור עיון באופיו ותכליותיו של הליך פשיטת הרגל, הגיע עמית למסקנה כי הפטר מותנה אינו מהווה את נקודת הסיום של הליך פשיטת הרגל ואיננו משנה מהותית את מעמדו של פושט הרגל. לשיטתו, בית המשפט רשאי לעיין מחדש בהפטר מותנה אם התגלו או התחדשו נסיבות עובדתיות, וההחלטה על עיון מחדש תתקבל בזהירות המתבקשת ותוך התחשבות באינטרס ההסתמכות.

לאחר יישום העקרונות לעיל על המקרה הנוכחי, קבע עמית כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לבטל את ההפטר החלוט. הודגש, כי המערערת ירשה זכויות בנדל"ן בשעה שהייתה עדיין בהליכי פשיטת רגל, לאחר החלטה על הפטר מותנה, אך טרם ניתן לה צו הפטר. כמו כן, היא לא דיווחה על הירושה וצו ההפטר ניתן על סמך תשתית עובדתית שגויה. זאת ועוד, המערערת ירשה את הזכויות במות אִמה, אירוע מעציב ומצער, אך בית המשפט המחוזי התייחס לנושא ברגישות המתאימה, מה גם שנתון זה אינו משפיע על ההחלטה אם כספי הירושה יעברו לקופת פשיטת הרגל או לא.

השופט עופר גרוסקופף ביקש לחדד כי הגם שההפטר המותנה מהווה מבחינת חדל הפירעון רק שלב בדרך ליעד הסופי – ההפטר החלוט – הרי שמדובר בשלב משמעותי, שיש לייחס לו משקל ראוי. לפיכך, חריגה מתנאיו לא תיעשה בנקל. עם זאת, ביקש למנות מספר קריטריונים שיש להביא בחשבון לצורך התגברות עליו: התנהלות החייב, אינטרס הסמכות והציפייה שלו, אחוז החובות שנפרעו בהליך חדלות הפירעון ומהותיות הסכום שנוסף.

במקרה זה, לדעת גרוסקופף, גם אם תתקבל הטענה שהמערערת סברה בתום לב שאין עליה חובה לגלות את הזכויות שירשה מעיזבון אימה, לא ניתן לומר כי פעלה בשקיפות ובכנות המתבקשים מהמצויים בהליך פשיטת רגל. מעבר לכך, מדובר בתוספת של 450,000 שקל למצבת נכסיה, סכום משמעותי שלא ניתן להתעלם ממנו. עוד הזכיר השופט כי הליכי חדלות הפירעון הניבו לנושים פחות מ-10% מהחובות ולא נראה כי התקיימה הסתמכות משמעותית על ההפטר המותנה מצד החייבת. על כן, אין מנוס מן המסקנה כי ההפטר החלוט שניתן לה ניתן על בסיס תשתית עובדתית שגויה.

לבסוף, ביקש השופט גרוסקופף להעיר כי אנו מצויים "על קו הדמדומים המפריד בין שקיעתה של פקודת פשיטת רגל לעלייתו של חוק חדלות הפירעון". על רקע זה, הזכיר השופט כי החוק החדש מבוסס על הסדר שונה אשר במרכזו עומד "צו לשיקום כלכלי" של החייב, במסגרתו נקבעת לחדל הפירעון תקופת תשלומים ושבסיומה יהיה פטור מחובות העבר שלא ניתן לפרוע מנכסי קופת הנשיה". בהתאם, אין בהסדר החדש מקום לרעיון של "צו הפטר מותנה" במתכונת הקיימת, שהרי ההפטר בחוק חדלות פירעון איננו צו נפרד, אלא תוצאה של עמידה בתנאים בהתאם לצו השיקום הכלכלי. כפועל יוצא, שאלה כמו זו שבה עסק פסק הדין אינה צפויה להתעורר במתכונתה הנוכחית במסגרת חוק חדלות פירעון החדש, אולם סוגיות דומות במהותן עשויות להתעורר ודומה כי יהיה מקום להתמודד עמן בשים לב לעקרונות שפורטו, ובשינויים המחויבים.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות. המערערת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אביחי ורדי ועו"ד תום קדם. הנאמן, עו"ד רונן בצלאל, יוצג על ידו וע"י עו"ד דפנה פיש-שליסלברג. מטעם הכונס הרשמי: עו"ד ענבל קדמי-עברי.