שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בוטל פיצוי של מאות אלפים שנפסק לעובדת שישבה באפס מעשה במשך שנים

חדשות

בוטל פיצוי של מאות אלפים שנפסק לעובדת שישבה באפס מעשה במשך שנים, צילום: istock
בוטל פיצוי של מאות אלפים שנפסק לעובדת שישבה באפס מעשה במשך שנים
05/06/2019, עו"ד לילך דניאל

ביה"ד הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של בנק דיסקונט, על חיובו לשלם כ-300 אלף שקל לעובדת ותיקה שבמשך שנים ישבה באפס מעשה בעבודה, לאחר שתפקידה התייתר ולאחר שסירבה לכל הצעות השיבוץ החלופי שהוצעו לה. ביה"ד: "עובד הנמנע מלהתייצב לתפקיד אליו שובץ, ואף אם ממשיך להתייצב לתפקידו הקודם, נוטל סיכון כי יישא בתוצאות הכלכליות של הימנעות זו"

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של בנק דיסקונט, וביטל פיצוי של מאות אלפי שקלים שנפסק לעובדת ותיקה לשעבר, שבמשך שנים ישבה בעבודתה באפס מעשה לאחר שהתפקיד בו עסקה התייתר עקב התקדמות טכנולוגית, ולאחר שסירבה לכל הצעות השיבוץ החלופי שהוצעו לה. נקבע, כי בנסיבות המקרה אין לומר שהעובדת הייתה "מוכנה ומזומנה" לעבודה, אולם על הבנק לפצותה ב-70 אלף שקלים על נזק לא ממוני, נוכח מחדלו לאורך השנים מניהול המצב המשברי אליו נקלעו יחסיהם.

המערערת נקלטה לעבודה בבנק דיסקונט בתחילת שנות השבעים, לתפקיד "נקבנית" ביחידת המחשוב בבנק. לאחר כשנתיים-שלוש, כשהמקצוע התייתר, שימשה בתפקיד בקרה ומעקב באגף מערכות מידע, במסגרתו ביצעה בקרה ומעקב ידניים על התכניות שהכינו המתכנתים בבנק. כל עבודת התכנות הייתה מאוגדת בתיק שבו היה מעקב מלא אחר התכנית, עם פרטי הגורם החותם עליה והמאשר אותה. המערערת הייתה מבצעת בקרה על התיק ומעבירה אותו לארכיון.

משנת 2003 ועד לתחילת שנת 2004 הוכנסה לשימוש בבנק באופן מדורג מערכת בשם "שור" (sure), מערכת טכנולוגית ומקצועית לניהול תהליכי תצורת תכנה (SCM) מורכבים. המערכת החליפה באופן מלא את התפקיד שביצעה המערערת עד אז וביצעה פונקציות נוספות. לאור זאת, תפקידה של המערערת התייתר כליל. במהלך השנים נעשו ניסיונות לשבצה בתפקידים אחרים, אך היא סירבה להצעות אלו, ואין מחלוקת כי במשך שנים רבות ישבה בבנק באפס מעשה ולמעשה לא ביצעה כל עבודה, ואף היא עצמה הודתה כי למעשה הושארה כ"עציץ" במחלקה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

במהלך שנת 2012 החלו ליישם במערך משאבי האנוש בבנק תכנית למציאת תעסוקה לעובדים שאותרו כבעלי תרומה נמוכה, בהם המערערת. ביולי אותה שנה קיבלה המערערת מכתב לפיו היא משובצת בחטיבת נכסי לקוחות באחד מסניפי הבנק, וכן צוין כי הוצע לה תפקיד נוסף, מזכירות בחטיבה טכנולוגיות ותכנון, אך היא סירבה לכל התפקידים. עוד צוין כי נוכחות תירשם לה רק באותו סניף. חרף האמור, המשיכה המערערת להתייצב במקומה הקודם. בהמשך נשלח אליה מכתב בעניין שיבוץ מחדש, בו צוין כי היא מסרבת לכל הצעות השיבוץ וכן להצעת פרישה שהוצעה לה. במכתב נאמר כי היא משובצת בחטיבה הבנקאית במחלקת שירות טלפוני, וכי נוכחות תירשם רק באגף.

בספטמבר אותה שנה הורה הבנק למערערת להפסיק לדווח נוכחות ובהמשך הוחלט לדווח לה חופשה. על אף האמור המשיכה המערערת להתייצב לעבודה בכל יום, במקומה הקודם והבנק מצדו המשיך לדווח לה חופשה והכניס אותה ליתרה שלילית של 73 ימי חופשה. במהלך תקופה זו שהתה המערערת גם בימי מחלה בהתאם לאישורים רפואיים. החל מחודש ינואר 2013, סווגה המערערת על ידי הבנק כעובדת בחל"ת. החל מחודש יוני 2013 הפסיקה המערערת להגיע לעבודה ובשנת 2016 פרשה לגמלאות.

בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי בת"א, תבעה המערערת תשלומי שכר מחודש ספטמבר 2012 ועד לפרישתה, לרבות עדכון שכרה ובתוספת פיצויי הלנת שכר; תשלום 300% פיצויי פיטורים; החזר ימי חופשה שנוכו; מענק בהתאם לחוקת העבודה; פיצוי בגין אפליה; פיצוי בגין נזק שנגרם למערערת בתקופת החל"ת; פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה; פיצוי בגין פיטורים דה פקטו שלא כדין ופיצוי בין עוגמת נפש.

בית הדין האזורי לעבודה בת"א קיבל חלקית את תביעתה וקבע כי תפקידה של המערערת אכן התייתר לאור הכנסת שינויים טכנולוגיים במהלך שנת 2004, והחל ממועד זה או לכל המאוחר משנת 2005 לא ביצעה בפועל כל עבודה וישבה באפס מעשה בעבודתה. עם זאת נקבע, כי למרות שגם למערערת קיים אשם בהשתלשלות האירועים, הבנק נקט בהתנהלות כוחנית וחד צדדית במעשיו. השופטת ציינה כי "ערים אנו למציאות אליה נקלע הבנק... אלא שהפתרון אשר בחר הבנק והוא ביצוע פעילות חד צדדית של הפסקת תשלום שכר אינו כדין. לא הוכח כי הייתה לבנק מניעה לפתוח בהליך הפסקת עבודה או לכל הפחות בהליך משמעתי". בהתאם לאמור, חויב הבנק ישלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 308,506 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט בסך 35 אלף שקל.

"עובד הנמנע מלהתייצב לתפקיד אליו שובץ נוטל סיכון"

על פסיקה זו הוגשו ערעורים הדדיים לבית הדין הארצי הן ע"י העובדת והן ע"י הבנק. בית הדין הארצי, מפי השופטת חני אופק גנדלר, קבע כי נקודת המוצא העובדתית היא זו שנקבעה בביה"ד האזורי, לפיה עקב תהליכי המחשוב התייתר תפקידה של העובדת, הוצעו לה תפקידים חלופיים אך היא סירבה לקבלם, וכפועל יוצא מכך שנים רבות ישבה בעבודה בחוסר מעש ובהמשך חדלה להתייצב. בנוסף, הוסכם כי העובדת דווחה על ידי הבנק כמצויה בחופשה ובהמשך בחופשה ללא תשלום.

לגופו של עניין קבע בית הדין הארצי כי זכות עובד לשכר שלובה בשעות עבודתו, כשבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, כמו גם ההלכה הפסוקה, היקפן של שעות העבודה נקבע על יסוד הזמן בו היה "מוכן ומזומן" לביצוע עבודתו. זאת, אף אם לא היה בידי המעסיק לספק לעובד עבודה בפועל. במצב דברים זה, צוין, מחייב הדין את המעסיק לשאת בעלות סיכון חיצוני שהתממש אם וככל שהעמיד העובד את עצמו לרשות העבודה.

לדברי ביה"ד, הפררוגטיבה לשבץ עובד בתפקיד חלופי נתונה למעסיק, אך היא כפופה למספר מגבלות מכוח דין, הנוגעות לתוכן החלטה ותהליך קבלתה. אשר לתוכן ההחלטה, הרי ששיבוץ מחודש צריך להיות בראש ובראשונה חוקי במובן זה שהוא אינו מנוגד לדין, והוא צריך להיעשות בכפוף להסכם החל על העובד ועל המעסיק, בתום לב ומשיקולים עניינים.

אשר לתהליך קבלת ההחלטה, צוין כי לא אחת נקבע כי אל מול הפררוגטיבה הניהולית האמורה, עומדות זכויותיו של העובד במקום העבודה, ובהן זכותו היסודית כאדם וכעובד, שלא להיות בבחינת "פיון על לוח שח-מט, המועבר מהכא להתם ואל מחוץ ללוח, מבלי שתינתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו". הודגש, כי הזדמנות להשמיע טענות אינה שקולה ל"זכות וטו", והסכמת העובד לניודו נדרשת כאשר התפקיד החדש כרוך בפגיעה של ממש במעמדו, היקף סמכויותיו או שכרו.

לדעת בית הדין, מבחן "המוכן ומזומן" נועד בעיקרו למצבים בהם נעדר המעסיק יכולת אובייקטיבית לספק לעובד עבודה בפועל, ולא למצבים בהם המעסיק יכול לספק לו עבודה אך העובד אינו שבע רצון משיבוצו המחודש. כפועל יוצא, עובד הנמנע מלהתייצב לתפקיד אליו שובץ, ואף אם ממשיך להתייצב לתפקידו הקודם, נוטל סיכון כי יישא בתוצאות הכלכליות של הימנעות זו. בעניין זה סבר המותב כי ניתן להתגמש במקרים מסוימים, אך גם אז המדובר בהגמשה לפרק זמן קצר הדרוש לשם ניסיונות הידברות וניסיון יישוב המחלוקת בדרכי שלום.

מנגד, הימנעות עובד משך שנים מלהתייצב לתפקיד אליו שובץ, אף אם בפועל התייצב בחלק מהזמן בחצרי המעסיק, ומבלי להביא להכרעה שיפוטית את חוקיות הניוד - אינה מקימה זכאות לשכר, שכן העובד אינו מוכן ומזומן לעבודה אליה שובץ, וככלל אין הצדקה לחלוקת התוצאות הכלכליות של הנזק הממוני הנובע מהימנעות מהתייצבות זו.

"מצב הביניים בו הייתה מצויה העובדת לא היה ראוי"

יחד עם זאת, הובהר, יש מקום לבחינה גם של תגובת המעסיק למציאות שנוצרה, ולא הרי מקרה בו המעסיק נכון לקבל את המציאות שיצר העובד כמקרה בו הבהיר המעסיק בצורה מפורשת כי התייצבות שכזו אינה שקולה לנוכחות. לדעת בית הדין, במקרה בו קיבל המעסיק בהתנהגותו את המציאות שיצר העובד בהתייצבותו, בין אם באופן זמני לצורך הידברות ובין אם לתקופה ממושכת - יהא חייב בתשלום שכרו של העובד לאותה תקופה.

במקרה הנוכחי, כך נקבע, מתבקשת המסקנה שהעובדת לא העמידה עצמה לרשות המעסיק משלא התייצבה לתפקיד אליו שובצה, ולעניין זה אין מקום להבחנה בין התקופה הראשונה בה התייצבה אך ישבה בחוסר מעש, ובין התקופה בה נמנעה כליל מלהתייצב. צוין, כי לא נטען וממילא לא הוכח כי נפל פגם בהליך הניוד והעובדת לא ביססה עילה בדין המצדיקה על פי סטנדרט אובייקטיבי הימנעות מהתייצבות לאגף ערוצים ישירים. זאת, למרות שמתגובותיה בזמן אמת נראה כי מחתה על עצם שיבוצה מחדש ללא קבלת הסכמתה, שכן הניחה כי זו נדרשת כתנאי לעצם הניוד, מה שאינו נכון כיוון שלא הוכח שהשיבוץ החדש היה כרוך בפגיעה ממשית כלשהי.

עוד צוין, כי להחלטת השיבוץ קדמו שיחות עם העובדת ובמובן זה אין מדובר בתהליך שיבוץ מחודש שנתקבל ללא שיתופה. בנוסף, שוכנע המותב כי הבנק יצא ידי חובתו להבהיר מראש כי אי התייצבות העובדת לתפקיד שאליו שובצה יביא לכך שנוכחותה לא תוכר, וגם בהמשך לא הועבר לה מסר שונה, שכן התייצבותה הביאה לתשלום השכר באמצעות דמי חופשה כנגד ניכוי ימי חופשה.

בית הדין הוסיף כי אף בהנחה שהעובדת סברה בכנות כי הליך הניוד היה פגום, הרי שהיה עליה לפנות תוך זמן קצר יחסית לערכאות שיפוטיות לשם ליבון טענותיה בדבר שיבוצה. לאור כל האמור, סבר בית הדין כי משלא התייצבה העובדת לתפקיד אליו שובצה, ומשאין טענה כנגד חוקיות השיבוץ עצמו - העובדת לא היתה "מוכנה ומזומנה" לביצוע התפקיד שהוטל עליה. משכך, דין הפרשי השכר שנפסקו לעובדת כסעד ממוני בשתי התקופות להתבטל, כמו גם החיוב בגין חופשה שנתית. סך סכומים אלו מסתכם ב- 238,506 שקלים.

אשר לפיצוי הבלתי ממוני, קבע בית הדין כי מדובר במצב ייחודי ומורכב שכן מחד חוסר נכונות העובדת להשתבץ לתפקידים שונים תרם לכך שמערכת יחסי העבודה נקלעה למבוי סתום בו ישבה בחוסר מעש מספר שנים. מאידך, מחדל הבנק לאורך השנים מניהול המצב המשברי אליו נקלעו יחסיהם – בדרך זו אחרת – הביא לפגיעה בעובדת בשלהי תקופת העסקתה. בשקלול הדברים, סבר המותב כי אכן יש מקום לפסיקת פיצוי בלתי ממוני שכן מצב בו עובד מצוי לאורך שנים בחופשה ללא תשלום שלא על דעתו – אינו תקין. משכך, יוותר הפיצוי שנפסק ברכיב זה, בסך 70 אלף שקל, על כנו. לדעת בית הדין, סכום זה אינו חורג ממתחם הסביר אלא הוא נותן ביטוי לייחודיות המקרה ומורכבותו.

"בסופו של יום, העובדה שמספר שנים ישבה העובדת בחוסר מעש צריכה אף היא להילקח בחשבון", נכתב. "מאידך, מצב הביניים בו הייתה מצויה העובדת, קרי חופשה ללא תשלום שלא על דעתה, לא היה ראוי, ועל המעסיק היה לחלץ – בדרך זו או אחרת – את יחסי ההעסקה עמה מהמבוי הסתום אליהם נקלעו או למצער לוודא בצורה מסודרת כי מצב ביניים אף מבחינת העובדת הוא בגדר הרע במיעוטו".

סיכומם של דברים – ערעור הבנק התקבל בחלקו והוא ישלם לעובדת 70 אלף שקלים. נוכח התוצאה, תשלם העובדת לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הערעור בסך 7,500 שקלים. העובדת יוצגה בערעור ע"י עו"ד כפיר זאב ועו"ד מור שני. בנק דיסקונט יוצג ע"י עו"ד יעקב מלישקביץ ועו''ד שירלי רזניק-האוזר.

ע"ע 27255-07-18

 

 

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
17 | S:166