בית המשפט לענייני משפחה פסק פיצוי של רבע מיליון שקלים לאישה, בגין נזק שנגרם לה בעקבות מעשי אלימות בוטים ומשפילים שספגו היא וילדיה מצד בעלה לשעבר במשך שנים. השופטת: "על שיעור הפיצויים להלום את סלידתו של בית המשפט ממעשיו הנפשעים של הנתבע, המצויים ברף אלימות גבוה וניכר ומעידים על פריקת עול ומעשי בריונות מצדו כלפי החלש ממנו וחסר הישע"
התובעת ובעלה המנוח נישאו באתיופיה ועלו ארצה בשנת 2000. התובעת מתגוררת כיום עם שניים מילדיה הקטינים, ובסופי השבוע מצטרפים שניים מילדיה הנוספים הלומדים בפנימיות. בין הצדדים התקיימו הליכים משפטיים בפני בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני, שעסקו בענייני רכוש וענייני הקטינים ומזונותיהם. לימים, הגיעו הצדדים להסכם גירושין בבית הדין הרבני והתגרשו, ונקבעו בהסכמה המזונות הקבועים לקטינים.
נוסף להליכים האמורים, הגישה התובעת נגד הבעל תביעה נזיקית, בגין נזק שגרם לה לטענתה בעקבות מעשי אלימות ארוכי שנים כלפיה וכלפי ילדיהם. בעת הגשת התביעה ריצה הבעל מאסר בפועל בעקבות הרשעתו במעשי אלימות פיזית ונפשית כלפי התובעת, ובשלהי שנת 2015 שוחרר מהכלא אך נפטר לפני מתן פסק הדין.
לטענת התובעת, מסכת ייסוריה מידי הנתבע החלה עוד בטרם עלייתם לארץ, כאשר במהלך חייה לצדו הפכה לאסקופה נדרסת עבורו. בתוך כך, לטענתה, חיה תדיר תחת מעקב ואיומים חוזרים ונשנים ברצח, תקיפות פיזיות חמורות, השפלות וירידה לחייה. עוד טענה כי מאז ומעולם נהג בה הנתבע כחפץ, הפליא בה מכותיו ושלל ממנה צלם אנוש, בודד אותה וניתק אותה מסביבתה וממשפחתה המורחבת באופן שאף מנע ממנה לרכוש את השפה העברית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לא זו אף זו, לטענת התובעת אף השתתפה בעל-כורחה במעשה רמייה המשותף לנתבע ולמאהבת שלו. לפי הנטען, אותה אישה עלתה ארצה עם הצדדים ונרשמה כבתם, וגם שלושת ילדיהם המשותפים של המאהבת והנתבע עלו עמם ונרשמו כילדיהם. התובעת טענה עוד כי מעשי ההתעללות של הנתבע לא פסחו גם על ילדיהם והגיעו כדי כך שהרשויות נאלצו להתערב ולהוציא את הילדים לפנימיות. כך, לטענת התובעת, חוותה ניתוק אלים מילדיה, תוך שלילת אימהותה וריקון חייה מכל תוכן.
הנתבע מנגד, הגיש כתב הגנה תמציתי ולאקוני, ובו הכחיש באופן גורף את המיוחס לו חרף הרשעתו, כמו גם את נזקי התובעת ואת הקשר הסיבתי בין נזקיה הנטענים לבין המעשים המיוחסים לו. לדבריו, טענות התובעת בדבר האלימות כלפיה נועדו לכסות על בעיות שתיה וחוסר יציבות שלה, והצדדים חיו בהסכמה על פי המנהגים ואורח החיים שהיה נהוג בארץ מוצאם. בנוסף, הנתבע עצמו לא התייצב לדיונים בתיק ומדברי בא כוחו עלה כי אף לא התיימר להגיש תצהיר עדות ראשית או להעמיד גרסה כלשהי.
סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, קבעה כי בהתאם לפקודת הראיות, התביעה הנוכחית "הולכת" אחר הרשעתו של הנתבע בתיק הפלילי, והיסוד העובדתי לתביעה הוא אותו יסוד למעשי העבירה בהם הורשע. בעניין זה עמדה השופטת על חלק מאירועי האלימות הקשה, ההתעמרות וההשפלה שהיו מנת חלקה של התובעת משך שנים ארוכות: כך, בין היתר, הוכח בפני בית המשפט בתיק הפלילי שאותה מאהבת אינה בתם של הצדדים כלל ועיקר אלא שהנתבע איים על התובעת וילדיהם באופן שלא הותיר מקום להתלבטות כי עליהם לקחת חלק במצג.
מלבד זאת, הוכח בין היתר כי בהזדמנות אחת הכה הנתבע את התובעת באגרוף בשפתיה ובמקרה אחר הכה בה במקל, וזאת תוך איומים שלא תגלה את "הסוד" המשפחתי. במקרה אחר נשך הנתבע את התובעת, השליך עליה מכונית צעצוע והביא לפציעתה בראשה, סטר לה, דרך עליה וביצע עוד ריבוי מקרים של תקיפה ואיומים כלפיה. מסכת הייסורים אותה חוותה התובעת נחשפה רק בשנת 2012 על דרך המקרה, באמצעות בת-שירות שביקרה בבית הצדדים במסגרת שירותה בפנימייה בה שהתה אחת מבנותיהם. בעקבות המקרה חדלה גם התובעת מן השתיקה בה התעטפה שנים ארוכות, ועזבה את הבית עם שניים מהילדים להתגורר במעון לנשים מוכות, בו שהו במשך שנה. חיזוק ליסוד העובדתי האמור, מצאה השופטת בתסקיר אגף הרווחה בעירייה.
לסיכום נקודה זו, קבעה השופטת כי הוכח בפניה, לרבות על בסיס הכרעת הדין, גזר הדין, כתב האישום והתסקירים השונים, שהתובעת הייתה קורבן לאלימות קשה ובוטה מצד הנתבע, אשר למעט הכחשתו הרפה לא התיימר לסתור את העובדות האמורות. עוד הוכח כי במעשיו של הנתבע היה עוד משום השפלתה של התובעת עד עפר ודיכוי של כל רצון או מחשבה חופשית, כאשר במעשיו אף גזר את הרחקתה מילדיה והביא לניתוקה הבוטה והמכאיב מהם.
בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מההתנהלות האמורה, קבעה השופטת על בסיס חוות הדעת שהוגשה בתיק, כי התובעת סובלת מתסמונת פוסט טראומטית עם תסמינים ברורים של PTSD. עוד שוכנעה השופטת כי מצבה של התובעת מקשה עליה את חיי היום יום להם זוכה כל אדם סביר, הנהנה מקשרים חברתיים ומיכולת לצאת את ביתו נטול חששות לעבודה או פנאי. עוד נקבע כי מתקיים קשר סיבתי מובהק ועמוק בין מצבה הנפשי של התובעת לבין מעשיו של הנתבע, למצער מעשיו מושא כתב האישום והכרעת הדין במשך 4 שנים, משנת 2008 ועד שנת 2012.
אשר לעוולות שהתקיימו במקרה דנן, קבעה השופטת כי הוכחו יסודות קיומן של עוולות התקיפה והפרת חובה חקוקה, כמו גם עוולת הרשלנות והקשר הסיבתי בין הנזק למעשיו של הנתבע. בהקשר זה קבעה השופטת כי הנתבע הפר את חובת הזהירות, המושגית והקונקרטית, כלפי התובעת וכי הוא נושא באחריות לנזקים אותם עלה בידיה להוכיח, לרבות בגין כאב וסבל.
בקביעת גובה הפיצוי, שקלה השופטת את העובדה שאין המדובר באפיזודה אלימה וחד פעמית כי אם בהיות התובעת יעד לאלימות הנתבע משך שנים ארוכות, כמו גם להשפלה וביזוי שהדעת אינה סובלת. לדברי השופטת, אין המדובר באלימות ממנה סבלה התובעת בחדרי חדרים, כי אם בהתעללות פיסית ונפשית אותה חוותה כחלק משגרת חייה, כמעשה יום-יום ולעיני ילדיה. משקל נוסף העניקה השופטת לעובדה שהתובעת נאלצה לחזות באלימות כלפי ילדיה ולחוות ניתוק מהם.
לבסוף הוסיפה השופטת כי על שיעור הפיצויים להלום את סלידתו של בית המשפט ממעשיו הנפשעים של הנתבע, המצויים ברף אלימות גבוה וניכר ומעידים על פריקת עול ומעשי בריונות מצדו כלפי החלש ממנו וחסר הישע.
לאור כל האמור, ישלם הנתבע לתובעת פיצוי בסך 250 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 15 אלף שקלים. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ליאורה אוחנה ועו"ד דליה אבני וינשטיין. הנתבע יוצג ע"י עו"ד יניב בקאל.
