חדשות

כללי האתיקה של הלשכה מחייבים את עורך הדין לגלות "יחס חברי" כלפי חברו למקצוע, אך נראה שעורכי דין רבים נתקלים בהתנהגות לא חברית, בלשון המעטה, מצד קולגות, החל מסירובים עיקשים לדחיות מועדים ועד הכפשות של ממש. עורכת דין: "בקשות דחייה עקב חופשת לידה זוכות לסירוב, לגמרי 'איבדנו' את זה"

סעיף 26 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, שכותרתו "יחסי חברים", קובע כי "בכל עניין מקצועי יגלה עורך דין יחס חברי כלפי חברו למקצוע, ולא ימנע ממנו כל הקלה שאין בה כדי לפגוע בעניינו של לקוח, ובכלל זה יסכים לבקשה לשינוי מועד כאשר חברו נקרא לשירות מילואים פעיל, מצוי בחופשת לידה או בחופשה הנובעת משמירת הריון, חלה או שרוי באבל". את המונח "פגיעה בעניינו של לקוח", מגדיר הסעיף כ"פגיעה משמעותית שיש בה כדי לגרום ללקוח נזק של ממש".

למרות ההוראה האמורה, שיש שיגידו כי היא מתחייבת גם מכוח ההגינות הבסיסית בין בני אדם, נראה כי המציאות בשטח מצביעה שהדברים לא בהכרח כך. בחודש ינואר האחרון חויב עו"ד מיכאל כהן בהוצאות בסך 1,500 שקל, לאחר שלא התייצב לדיון הוכחות משום שסמוך לשעת הדיון נקלע למצב חירום רפואי בהול שנגע לבתו הפעוטה. עו"ד כהן גולל את הסיפור במספר קבוצות עורכי דין בפייסבוק, וזכה למאות תגובות תומכות.

"ממש לפני שהיה אמור להיות לי דיון הוכחות בתיק קיבלתי הודעה כי בתי נמצאת במצב קשה והובהלה לבית החולים בשל תגובה אלרגית חריפה, ככל הנראה לתרופה חדשה", הוא מספר. "לצערי, למרות שגם השופט וגם בא כוח הצד שכנגד ועדיו ידעו בזמן אמת על חומרת המצב, הם ביקשו לעמוד על הוצאות. חשתי עלבון מחברי למקצוע וממערכת המשפט, במיוחד שאני אישית משתדל לנהוג בקולגיאליות כלפי חבריי למקצוע. אני יכול לספר שבעבר הלא רחוק אפילו סייעתי לחברה למקצוע שלא יכלה להופיע לדיון בגלל שפעת להגיש את הבקשה לדחיית מועד דיון, משום שלא הייתה לה גישה למערכת נט המשפט מביתה. נתקלתי לצערי בעבר באטימות וחוסר קולגיאליות, אבל מעולם לא בחוסר אנושיות וקהות חושים שכזאת".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בסופו של יום החיוב בהוצאות אמנם בוטל, אך לשיטתו של עו"ד כהן יש לטפל בתופעות מעין אלו ברמה המערכתית. "לדעתי", הוא אומר, "יש לקבוע כלל שאין לפסוק הוצאות בנסיבות המוגדרות קיצוניות באופן אובייקטיבי, משום שכפי שראינו במקרה שלי, לא כל החברים למקצוע אנושיים או רגישים מספיק לקולגות שלהם. לחברים שנתקלים במקרים דומים אני מאחל קודם כל בריאות לו ולמשפחתו, אני יכול רק לקוות בשביל חבריי למקצוע שיזכו ליחס הוגן ואנושי יותר מזה שאני חוויתי".

מלבד סיפורו של עו"ד כהן, ל"תקדין" הגיעו סיפורים רבים אודות התנהגות לא-קולגיאלית בין עורכי דין, החל מסירובים עיקשים לדחיית מועדים מסיבות מוצדקות ועד להכפשות והתעמרויות. גם עו"ד ג', שביקשה להישאר בעילום שם, מספרת על מקרה בו נתקלה בסירוב עיקש של קולגה לדחות מועד להגשת כתב הגנה בתביעה שהוגשה כנגד לקוחה שלה. "הייתי צריכה להגיש את כתב ההגנה לפי המועד החוקי עד לאמצע חודש אוקטובר בערך", היא אומרת. "באותה תקופה היה לי עומס רב במשרד, שכן אני עורכת דין יחידה שעובדת בלי מזכירה. זה גם היה זמן לא רב אחרי הפגרה והחגים, כך שהרבה דברים הצטברו לי ל'אחרי החגים' ובאמת הרגשתי שלא יהיה לי מספיק זמן לעבוד על כתב ההגנה. ביקשתי מב"כ התובע הארכת מועד של חודש ימים, עניין די סטנדרטי, שכן גם אני כל הזמן מקבלת בקשות דומות ונעתרת להן, אפילו יותר מפעם אחת באותו התיק. עורכת הדין סירבה בתוקף בטענה שזה יגרום נזק ללקוח שלה, והסכימה לתת הארכת מועד של שבוע בלבד. זאת, למרות שממילא קדם משפט נקבע לא פחות מ 4-5 חודשים קדימה ולכן לא ברור איזה נזק בדיוק יגרם ללקוח שלה".

היא ממשיכה: "התחננתי ממש שלפחות תסכים לשבועיים ארכה והסברתי לה בפירוט את הנימוקים לעומס שלי, אולם היא סירבה בתוקף ולכן הגשתי לבית המשפט בקשה להארכת מועד ללא הסכמה. מאחר שבית המשפט התעכב במתן ההחלטה והמועד כבר התקרב, נאלצתי לשים הכל בצד ולעבוד רק על כתב ההגנה, ואכן הגשתי אותו ביום האחרון לשבוע הארכת המועד שהקולגה הסכימה לתת. עם זאת, כנראה שהיא לא בדקה בנט המשפט ולא ידעה שכתב ההגנה הוגש, וכבר באותו היום הגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה למרות שידעה שיש ייצוג בתיק וידעה גם על העומס הרב שלי".

ג' מספרת על האכזבה שחשה כתוצאה מהתנהגות זו. "כשראיתי את הבקשה שלה, שכמובן נדחתה על הסף לאור הגשת כתב ההגנה, כתבתי לה שחבל שהיא מתנהגת בצורה כל כך לא קולגיאלית, במיוחד כשהיא בתחילת דרכה המקצועית, ושלקוחות באים והולכים ויגיע יום שגם היא תצטרך הארכת מועד בתיק אחר ותרצה אוזן קשבת. התשובה הייתה שאני 'מתנשאת מעליה' עם הוותק שלי, שעלי לדאוג לאינטרסים של הלקוחה שלי, ושהיא לא תיקח תיק לייצוג אם היא סבורה שהיא בעומס רב מדי. הרגשתי שהיא התנהגה בצורה מחפירה, ואוי לנו לעורכי הדין אם כך אנו מתנהגים אחד כלפי השני, במיוחד עורכות דין נשים".

ואכן, נראה כי הנושא של סירוב לדחיית מועדים הוא נפוץ במיוחד בקרב עורכי הדין המתלוננים על התנהגות לא חברית מצד קולגות. סיפור נוסף הוא של עו"ד ר', שגם היא ביקשה להישאר בעילום שם. "לפני כשנה היה קבוע לי דיון קדם משפט בירושלים, בתיק בו אני מייצגת מעסיק שהגיש ערעור על פסק דין מסוים", היא מפרטת. "יום לפני הדיון, בשעות אחר הצהריים הרגשתי לא טוב. לפני היציאה מהמשרד בסביבות השעה 17:30 הגשתי בשארית כוחותיי בקשת דחייה, כי היה ברור לי שלא אצליח להתייצב לדיון מחר. אציין כי אני עו"ד כ-15 שנים ולמיטב זכרוני זו הפעם הראשונה שהגשתי בקשה לדחיית מועד דיון עקב מצב רפואי. אני מגיעה לדיונים גם עם מגרנות ועם חום, הגעתי פעם לדיון גם על קביים, אבל באותו הערב הרגשתי ממש לא טוב והיה ברור לי שאת הנסיעה לירושלים פשוט לא אשרוד".

"קולגיאליות זו רק מילה יפה"

לאחר שעו"ד ר' הגישה את הבקשה לבית המשפט, שלחה אותה בפקס למשרדו של ב"כ הצד שכנגד ובהמשך גם שלחה לו הודעת וואטסאפ על מנת לעדכן אותו שהגישה בקשת לדחיית הדיון מפאת מחלה. למחרת, ביום הדיון, ביקשה לדבריה ממזכירתה להגיש אישור מחלה לתיק, אך לא הצליחה לעיין בפרוטוקול, ורק לאחר מספר שבועות ניתנה החלטה על גבי אישור המחלה לפיה הבקשה לחייב בהוצאות תידון בדיון שייקבע. "רק אז גיליתי שהועלתה בקשה כזו", היא מספרת. "במעמד זה, ניסיתי שוב לפתוח את הפרוטוקול וגיליתי כי אכן עוה"ד שהגיע לדיון טען להוצאות על-אף שהובהר לו שהוגשה בקשת דחיה עקב מחלה. הוא טען שלא הודיעו לו על בקשה שהוגשה וביקש הוצאות".

"כמובן שהגשתי תגובה חריפה וצירפתי את תצלום המסך שלי עם הודעות הוואטסאפ. לטעמי, עשיתי הרבה מעבר למה שהייתי מחויבת, שכן, העתק הבקשה הועבר לצד שכנגד מיד עם הגשתו. לא זו בלבד שאיש לא טרח לעדכן את עוה"ד שיצא לדיון שהוגשה בקשת דחייה, אלא אף לאחר שהובהר לו כי מדובר בבקשת דחייה עקב מחלה הוא דרש הוצאות. לפני מספר ימים הגעתי לדיון הוכחות ובפתח הדיון מסרו לי שב"כ התובע לא תגיע כי היא חולה. השעה הייתה 9:30, ואני משוכנעת שאותה עורכת דין ידעה על מחלתה לפחות שעה לפני כן, כך שאפשר היה למנוע את הגעתי עם כל העדים לדיון. אני במצב כזה לא יכולה לבקש הוצאות, כי אני מבינה עד כמה זה מכאיב, כשאתה שוכב במיטב ולא מסוגל לזוז – כשמישהו מנסה "לרכב" על זה".

"קולגיאליות זו רק מילה יפה", היא מסכמת. "מרבית עורכי הדיון אפילו לא מכירים מה משמעותה ודוחפים אותה למשפטים לא קשורים. בקשות דחייה עקב חופשת לידה זוכות לסירוב, לגמרי "איבדנו" את זה. לדעתי, כל בקשת הוצאות שכזו צריכה לעבור אוטומטית לטיפול לשכת עורכי הדין, בהעברת פרוטוקול הדיון מבתי המשפט ללשכה. עורכי הדין שעושים זאת צריכים להיענש במלוא החומרה. אבל אני מודה – לא הגשתי תלונה, וגם לא אגיש".

מי שכן בחר להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין בנושא התנהגות לא קולגיאלית הוא עו"ד דורון תמיר. "היה קולגה ששלח אלי הודעה על כך שדיון נידחה לבקשתו", הוא אומר. "בסוף הסתבר שהשופטת לא בדיוק אישרה את הדחיה וביום הדיון חיכתה לנו, ומשלא הגענו - מחקה את התביעה. כשהסברתי לשופטת שלא הגעתי מאחר שהסתמכתי על הודעת הפקס של חברי המלומד לפיה הדיון נדחה, היא ביקשה את תגובתו, אך במקום להודות ששיקר בחר לתקוף אותי כאילו אני לא בסדר. הגשתי תלונה ללשכה, אך היא נמרחה לאורך השנים ועד עכשיו לא ניתנה לי החלטה בעניין".

עוה"ד ניסה לחבל בעתידו המקצועי של המתמחה עמו הסתכסך

"כמעט שאין שבוע שעורך דין לא פונה אלי בהתייעצות קצרה בעניין סירוב של קולגה למתן אורכה", אומר עו"ד מייק יורק-ריד, לשעבר פרקליט ועדת האתיקה המחוזית של הלשכה במחוז ת"א. "לשמחתי, ועדת האתיקה המחוזית (בקדנציה שלי) הוציאה גילוי דעת חשוב בדבר מתן אורכה ראשונה. אני נוהג לשלוח אליהם לינק לגילוי הדעת וברוב במוחלט של המקרים זה פותר את הבעיה. עם זאת נוכחתי ללמוד כי קיימים עורכי דין אשר הדברים נמצאים מהם והלאה והם עומדים על סירוב ואפילו לא מנומק".

עניין נוסף אליו מתייחס עו"ד יורק-ריד הוא השתלחויות אישיות של מייצג בעמיתו בתיק. "האשמות בוטות כלפי באי כוח מאז ומתמיד היו מיותרות ולא במקום", הוא אומר. "אין לשכוח כי העימות הוא בין בעלי הדין בלבד. אכן יצא לי לקרוא טענות משפטיות לא מבוססות וניסוחים עובדתיים מקוממים אשר די ברור שהם יצירת המופת של בא כוח, אך גם אז בית המשפט יעריך מתינות וכתב טענות לא מתלהם. הדבר האחרון ששופט אוהב להתעסק זה עם כתבי טעות קשים ובוטים".

אחת הדוגמאות שמביא עו"ד יורק-ריד לענישה בתחום, הוא עניינו של עו"ד שי חיימוב, שנידון ל-6 שנות השעיה בפועל בין היתר בגין התבטאויות בוטות, מעליבות ובלתי מרוסנות כלפי באי כוח יריבים במספר הזדמנויות. מקרה נוסף, שבו הענישה הייתה קלה יותר, הוא של עו"ד שהסתכסך עם המתמחה שעבד במשרדו ופיטר אותו. סמוך לאחר מכן, החל המתמחה בהתמחות חדשה במשרד עורכי דין הנותן שירותים לעירייה, אז שלח עוה"ד מכתב ליועצת המשפטית של העירייה בו ביקש להתריע מפני "נזק ואי נעימות" שיכולים להיגרם לעירייה כתוצאה מהעסקתו של המתמחה. במסגרת זו כתב עוה"ד בין היתר כי המתמחה נוהג להגיש תביעות קנטרניות וטורדניות כנגד כל אדם או מעסיק במטרה לפגוע, מקליט במקום עבודתו את עמיתיו לעבודה, סירב לשלם לו שכר טרחה על יעוץ משפטי שהעניק לו, פועל בצורה עבריינית מתוך מניעי נקמה, איים עליו, ניסה לסחוט אותו ועוד. בגין האמור חויב עוה"ד לפצות את המתמחה ב-30 אלף שקל על לשון הרע, וכן הועמד לדין משמעתי בעבירה של יחס בלתי חברי כלפי חבר למקצוע, הורשע בהסדר טיעון ונידון ל-3 חודשי השעיה על תנאי.

"לא לפחד לפנות לוועדות האתיקה"

לפני מספר ימים פורסם פוסט יוצא דופן באחת מקבוצות עורכי הדין בפייסבוק, שאף הוא זכה למאות תגובות. הכותבת, עו"ד שלומית רוזניצקי, סיפרה על החלטתה לסגור את המשרד המצליח שבבעלותה ולפרוש מהמקצוע בשל שורת חוויות כואבות שחוותה, בין היתר (אך לא רק), בשל התנהלותם של מי שאמורים להיות חבריה למקצוע. "כבר חודשים, אם לא שנים, שאני נתקלת  ב'קרם דה לה קרם' של המקצוע", היא כותבת. "עורכי דין שרמתם והתנהגותם האישית, מקצועית, תרבותית, אתית ולעיתים, לא עלינו, אף התנהגות על גבול הפלילית". בין היתר מספרת עו"ד רוזניצקי בפוסט על דיון הוכחות במסגרתו עורך הדין שכנגד צעק, השתולל, גידף, העליב והפריע בצורה מזעזעת, ועל עו"ד אחר שהגיש תצהיר אותו כינתה "נקודת השפל של חיי המקצועיים ונקודת השפל מבחינתי של המקצוע". לדבריה, מלבד טענות רבות נגד מרשתה, התצהיר היה מלא השתלחויות גם בה, כגון "גנבת", "שקרנית", "מטומטמת", "נוכלת" ו"רמאית".

"אני שואלת אתכם. נשמע לכם סביר? הגיוני שאנחנו נתייחס כך אחד לשני כשזוהי העבודה של כולנו?", היא כותבת בפוסט. "לפני פרידתי הסופית מהמקצוע אשאיר אתכם עם תהייה: מתי נחליט שההתאגדות שלנו כלשכה היא בעלת כוח ליותר מועדות, קבלה למקצוע, בחינות ובחירות שופטים, שלא לומר אינטרסנטים שדואגים לעצמם, ונתחיל לשפוט את עצמנו בחומרה כפי שאנו אמורים לעשות. לבקר את עצמנו ברמה הגבוהה ביותר. לדרוש מעצמנו את הרמה הגבוהה ביותר, מקצועית, אתית, ערכית וחברית. להוקיע את אלו שפעלו באופן שאינו הולם את המקצוע. לדרוש התמקצעות, לדרוש רמה גבוהה מעצמנו ומהמערכת. לדרוש שינוי במערכת. לפעול! אל תתחילו עם צעירים מול ותיקים. אל תתחילו עם מכללות מול אוניברסיטאות. אם כבר נכנסנו למקצוע, אנו שותפים לגורלנו ביחד. עכשיו מכל מי שנמצא איתנו ובעל מספר רישיון, בואו נדרוש את הטוב ביותר, את הגבוה ביותר, את נקי הכפיים ביותר ונדרוש את כבודנו בחזרה", כתבה.

בשיחה עם "תקדין" מוסיפה עו"ד רוזניצקי דוגמאות נוספות להתנהלות אנטי-קולגיאלית אותה חוותה במהלך השנים. "אלו שלא מאפשרים דחיות הם סתם אנשים מכוערים, אבל אותם אני 'מדפדפת' כבר שנים", היא אומרת. "אני יכולה לספר למשל על עו"ד שתיקן חוזה שעתיים לפני החתימה, הדגיש שינויים קטנים שעשה והסתיר שינויים שממש עולים ללקוחות שלי כסף. במקרה הרגיש לי רע אז קראתי את החוזה כולו שוב וגיליתי מה הוא עשה. מדובר אגב בעו"ד ותיק מאוד, בעל מספר רישיון של 4 ספרות. עו"ד אחר הגיע לבית המשפט והמציא שיחה שכביכול ניהל איתי, על אף שמעולם לא שוחחתי אתו. היה עו"ד ששמעתי שאחותו נפטרה והוא יושב שבעה, ולכן הודעתי לבית המשפט שמטעמי הגינות לא אעמוד על המועד להגשת תגובה. אותו עו"ד טען שניצלתי את השבעה כדי לקדם את התיק. אני יכולה לספר על עוד מקרים של זילות בדיונים, זילות במסמכים וזילות בהתנהגות".

בשאלה מאיפה לשיטתה הדבר נובע והאם מדובר למעשה ברצון של עורכי דין מסוימים "לנצח בכל מחיר" עבור הלקוח שלהם, עונה עו"ד רוזניצקי כי "אני תמיד הייתי בדעה שמי שטוב ויודע את החומר לא צריך להיות הכי קולני. העובדות והראיות מדברות בעד עצמן, רק תציג אותן כראוי. זה לא ממקום של רצון לנצח, זה ממקום של חוסר בטחון. לא כל מי שצועק הכי חזק, צודק. לצערי לפעמים השיטות שלהם עובדות, אבל זו כבר בעיה אחרת של מערכת בעייתית". ומה צריך להיות הפתרון לדעתה? "פשוט מאוד", היא אומרת. "ראשית, לא לפחד לפנות לוועדת האתיקה במקרים כאלו, בתקווה שתעשה עם זה משהו. שנית, השופטים צריכים לעצור עורכי דין כאלו כאשר זה קורה מולם. שלישית, הוצאות אישיות. ולבסוף - הלשכה צריכה גם להתחיל לזרוק החוצה מי שאינו יודע להתנהג".

ראוי לציין – לא כל עורכי הדין נוקטים בהתנהלות כזו כלפי חברים למקצוע וישנן גם דוגמאות רבות לעזרה הדדית וקולגיאליות מכובדת. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שתופעות כאלו אכן קיימות ויש לחשוב כיצד מצמצמים אותן. האם ע"י אכיפה ביתר שאת של הדין המשמעתי והחמרה בענישה? האם ע"י "אמנה לא כתובה" בין חברים למקצוע? האם באמצעים אחרים? מכל מקום, באותו גילוי דעת עליו דיבר עו"ד יורק-ריד, שפורסם בידי וועדת האתיקה המחוזית של ת"א לפני כשנתיים בעקבות תלונות רבות על התנהגות בלתי הולמת בין עורכי-דין, נכתב כי הוא נועד להפציר בחלק נכבד מהחברות והחברים לחדול מלנהוג ביחס שהוא בבחינת 'חבר לחבר זאב' ולהזכיר כי כל אחד יכול למצוא עצמו בצד השני של המתרס וכי יחס חברי רק יועיל לפרקטיקה המקצועית של העוסקים במקצוע.