בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אזרח ישראלי ואמריקאי, על הכרזתו כבר הסגרה לארה"ב בגין חשד לרצח אמו בביתה שבפלורידה. ביהמ"ש אישר את קביעות בית המשפט המחוזי וקבע כי כלל הדרישות הפרוצדורליות והמהותיות המנויות בחוק ההסגרה התקיימו וכי לא מתקיים חשש לפגיעה בתקנת הציבור
במרץ 2015 הוגש נגד המערער, אזרח ישראלי ואמריקאי, כתב אישום במדינת פלורידה בארה"ב, המייחס לו רצח מדרגה ראשונה של אמו. עוד באותו יום הוצא נגדו צו מעצר בבית המשפט במחוזי מנטי שבפלורידה בין העבירה האמורה. שנתיים אחר כך, הגישה ארה"ב בקשה לרשויות בישראל להסגיר לידה את המערער לצורך העמדתו לדין, ובנובמבר אותה שנה הורתה שרת המשפטים, בהתאם לסמכותה בחוק ההסגרה, על הבאת המערער בפני בית המשפט המחוזי בירושלים על מנת שיקבע האם הוא בר-הסגרה לארצות הברית.
כעולה מבקשת ההסגרה ומהחומר המצורף אליה, המערער, המתגורר בישראל, נסע בינואר 2012 לבקר את אמו שהתגוררה בפלורידה. לכל המאוחר בלילה שלפני טיסתו המתוכננת ארצה, גמלה בליבו של המערער ההחלטה להמית את אמו ועל כן סימם אותה באמצעות סם הרדמה, הביא אותה אל מכוניתה שבמוסך הבית ושם דקר אותה למוות בצווארה באמצעות סכין מטבח. בשעה 5:30 בבוקר או בסמוך לכך, הזעיק המערער לבית את כוחות ההצלה, וטען בפניהם כי התעורר משנתו ומצא את גופת אמו במוסך הבית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הבקשה והכריז על המערער כבר-הסגרה, תוך שקבע כי כל תנאי ההסגרה המנויים בחוק ההסגרה התקיימו, וכי הראיות לכאורה שהובאו בפניו מקיימות את דרישת ה'אחיזה לאישום' בהתאם לסעיף 9 לחוק. בתוך כך, סקר בית המשפט את ליבת הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה וציין כי על סכין המטבח ששימש לרצח המנוחה נמצאו טביעות אצבעותיו של המערער; כי בדמה של המנוחה ובקיא שלה נמצאו שאריות תרופה המכילה חומר מסוג "זולפידם" שהמערער קיבל מרשם לה בישראל וכי מעדויות השכנים עלה, בניגוד להצהרתו של המערער, כי הוא נכח בחנייה בליל הרצח. עוד צוינו קשייו הכלכליים של המערער המעידים על קיומו של מניע לביצוע הרצח וכן שהמערער יצא בשעה 5:30 בבוקר מדלת המוסך ואמר לאחת השכנות: "אמא מתה, אמא נרצחה ואני לא עשיתי את זה".
על בסיס מכלול ראייתי לכאורי זה, קבע בית המשפט המחוזי כי חומר הראיות קושר את המערער במידה הנדרשת לביצוע המעשים המיוחסים לו וממלא אחר דרישת האחיזה לאישום, הקבועה בסעיף 9 לחוק, ומדובר בראיות, שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל.
על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון, תוך שמיקד את טענותיו בשני מישורים: בהעדר קיומה של תשתית ראייתית ותחולת הסייג להסגרה מטעמים של תקנת הציבור. לשיטתו, בחומר הראייתי שהוצג בפני בית המשפט, אשר ממילא כולל ראיות נסיבתיות בלבד, ישנם פגמים רבים שלא נשקלו כראוי בהחלטתו. כן נטען כי החומר הראייתי לו טוענות רשויות התביעה בארצות הברית "זוהם" ע"י אחותו של המערער, שניהלה קשר בלתי אמצעי עם חוקר המשטרה והפתולוג, וכי היא מנהלת "קמפיין" להפללתו באמצעות בלוג שהיא מנהלת, שמטרתו הברורה היא השחרת שמו באופן שיש בכך כדי לפגוע בזכותו להליך הוגן ונוגד את תקנת הציבור.
השופטים אלרון, סולברג וקרא דחו את הערעור. השופט אלרון ציין כי אין כל חולק על קיומו של הסכם הסגרה בין ישראל לארה"ב וברי כי העבירה בה מואשם המערער מהווה עבירה ברת הסגרה. עוד נקבע כי בניגוד לטענת המערער, שאלת קבילותם של המרשמים הרפואיים נעדרת השפעה על דרישת 'הפליליות הכפולה', שכן בין אם יקבע כי המרשמים קבילים כראיה בין אם לאו, המשפט האמריקאי כמו גם המשפט הישראלי רואים את מעשיו של המערער כברי-עונשין, ודרישת 'הפליליות הכפולה' עניינה בזהות המעשה –ולא עולה במסגרתה כל דרישה לזהות בכללי קבילות הראיות בין מערכות המשפט השונות לצורך הכרזה על מבוקש כבר-הסגרה.
אשר לשאלה האם התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט המחוזי מאפשרת הכרזה על המערער כבר-הסגרה, סבר אלרון כי בדין הגיע בית המשפט המחוזי למסקנתו לפיה בקשת ההסגרה עומדת ברף הראייתי הנדרש והמארג הראייתי הלכאורי שהוצג עומד בדרישת ה'אחיזה לאישום'. מכל מקום, כך נקבע, טענותיו של המערער, שייתכן ויכולות להוכיח את חפותו בסופו של דבר, מקומן להתברר בגדרי ההליך העיקרי.
עוד דחה השופט את טענותיו של המערער בדבר חסרים ראייתיים לנוכח מחדלי חקירה הנטענים. הוזכר, כי הליך ההסגרה אינו בגדר תחליף להליך הפלילי העיקרי, והמדינה המבקשת לא מחויבת לצרף לבקשת ההסגרה את מלוא החומר הראייתי המצוי ברשותה. כמו כן, לא היה בידי המערער להוכיח כי נעשו "מניפולציות אסורות" המעוותות את התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט.
באשר לסייג בדבר "תקנת הציבור", הזכיר אלרון כי השימוש בו לפי הפסיקה יעשה במשורה, במצבים קיצוניים בלבד, בהם הפגיעה בזכויותיו של המבוקש כתוצאה מהסגרתו היא בעלת עוצמה מיוחדת, אשר יש בה בכדי להכריע את האינטרס הציבורי הגלום בהסגרתו. בנסיבות העניין, לדעת אלרון, לא היה בידי המערער להראות כי יש במחדלי החקירה הנטענים, לרבות הקשר הבלתי אמצעי בין אחותו לחוקר המשטרה, כדי להביא לפגיעה בזכותו להליך הוגן. בעניין זה, אין כל ראייה לכך שההתכתבויות בין הצדדים השפיעו בדרך כלשהי על ממצאי החקירה, או כי נוצר קשר אישי מיוחד בין אחות המערער לחוקר.
לבסוף דחה אלרון גם את טענותיו של המערער בהתייחס להשפעתה לכאורה של אחותו על דעת הקהל האמריקאית ועל אופן ניהול ההליך המשפטי. בעניין זה ציין השופט כי חזקה שמערכת המשפט בארצות הברית תבחן את מכלול הראיות באופן אובייקטיבי תוך התחשבות במחדלי החקירה הנטענים והשפעתם על מהימנות העדים. מכאן, שלא מתקיים בעניינו של המערער סייג להסגרתו משום חשש לפגיעה בתקנת הציבור.
הערעור נדחה, הכרזתו של המערער כבר הסגרה לארה"ב תיוותר על כנה. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד אייל בסרגליק ועו"ד עמרי לשם. המדינה יוצגה ע"י עו"ד מתן עקיבא.
