במסגרת ערעורה של פושטת רגל שערבה לחוב מזונות של חייב שנמלט מהארץ, נדרש בית המשפט העליון לשאלה האם ניתן להחיל צו הפטר על חבות הנובעת מערבות לחוב מזונות. ברוב דעות קבעו השופטים כי פרשנות החקיקה הרלוונטית תומכת במסקנה כי ערבות לחוב מזונות איננה חבות על-פי פסק דין ומשכך צו ההפטר יכול לחול עליה
המערערת ערבה לחוב מזונות של חייב שביקש לצאת מהארץ חרף צו עיכוב שהיה תלוי ועומד נגדו. משהחייב לא שב לארץ, הוחל בהליכי גביית החוב מהמערערת והיא צורפה לתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח נגד החייב. המערערת לא עמדה בתשלום חוב המזונות, כמו גם בהתחייבויות כספיות נוספות, ולפיכך הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להכרזתה כפושטת רגל. בהתאם ניתן צו כינוס ומונה נאמן לנכסיה. בהמשך, הוכרזה המערערת פושטת רגל, וניתן לה צו הפטר הפוטר אותה מכל חובותיה שהם "בני הפטר".
ביולי 2016 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה להורות לרשם ההוצאה לפועל לסגור מספר תיקים אשר התנהלו נגדה, וביניהם התיק שעניינו חוב המזונות. בית המשפט הורה על מחיקת הבקשה וקבע בין היתר, כי צו ההפטר אינו חל על חוב מזונות. כחודשיים אח"כ שבה המערערת ופנתה לבית המשפט בבקשה להחיל את צו ההפטר על החוב הנובע מערבותה לחוב המזונות, אך בית המשפט שב וחזר על קביעתו כי צו הפטר אינו חל על חוב מזונות, בהתאם לפקודת פשיטת הרגל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
גם הפעם לא נכנעה המערערת והגישה בקשה לעיון נוסף בפסק הדין במסגרתו ניתן צו ההפטר. בקשה זו נדחתה אף היא תוך שבית המשפט המחוזי התיר למערערת להציג בפניו פסקי דין התומכים בטענתה כי הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודת הפש"ר אינה חלה על ערבות לחוב מזונות. משכך, ביום 1.1.2017 הגישה המערערת הבהרה לבקשה לעיון נוסף, בגדרה הצביעה על נימוקים שונים להחלת צו ההפטר על חוב המזונות. בהמשך לכך הגישה המערערת בקשה נוספת להחלת צו ההפטר על חוב המזונות, וטענה כי ערבותה לחוב המזונות אינה עומדת בתנאי סעיף 69(א)(3) לפקודה, מאחר שהחבות אינה על-פי פסק דין, כאמור בהוראת סעיף זה.
בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי טענת המערערת לפיה ערבות לחוב מזונות איננה חבות על-פי פסק דין שומטת את הקרקע תחת דיני הערבות, וכי לפי סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל, יש לבצע ערובה שניתנה לפי חוק ההוצאה לפועל כאילו הייתה פסק דין. עוד העיר בית המשפט כי קבלת בקשתה של המערערת תפגע קשות בנושה, אשר תמצא עצמה עומדת בפני שוקת שבורה, וכי באיזון בין טובת הנושה לבין טובת המערערת, אשר הביאה ברשלנותה, כך נקבע, לבריחת החייב מן הארץ, יש להעדיף את טובתה של הנושה ולקבוע כי המערערת היא שתישא בתוצאות מעשיה. בית המשפט המחוזי קבע בנוסף כי המערערת לא הוכיחה שמתקיימות בעניינה נסיבות יוצאות דופן המצדיקות מתן הפטר מחוב מזונות.
על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית המשפט העליון. השופטת יעל וילנר, אליה הצטרף השופט אלכס שטיין, קיבלו את הערעור וקבעו כי צו ההפטר שניתן בפסק הדין חל גם על חובה של המערערת הנובע מן הערבות לחוב המזונות של החייב. השופטת וילנר הזכירה כי צו ההפטר פוטר את החייב מכל חובותיו שהם חובות בני-תביעה בפשיטת רגל, למעט מספר חובות בעלי מאפיינים ייחודיים, אותם ראה המחוקק להחריג מתחולתו של צו ההפטר. על החובות האמורים נמנית, כאמור, "חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות". לפיכך, מתעוררת השאלה האם החוב של המערערת, הנובע מערבותה לתשלום חוב המזונות של החייב, עולה כדי חבות לפי פסק דין לחובתה.
לצורך הכרעה בשאלה האמור, פנתה השופטת וילנר לפרשנות סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, וקבעה כי לשון הסעיף נוטה במובהק לטובת עמדת המערערת, שכן הוא מחריג מצו ההפטר חבות שהיא לפי פסק דין שניתן לחובת פושט הרגל. לעומת זאת, חבותו של ערב לחוב מזונות נובעת מערבות לחוב, ולא מפסק דין שניתן לחובתו, שהרי פסק הדין ניתן לחובת החייב המקורי. משכך, דומה כי לשון החוק ברורה ואין בה כדי להחריג מצו ההפטר את חובו של ערב לחוב מזונות.
"ביטולו של צו עיכוב יציאה מן הארץ איננו נעשה כלאחר יד"
גם לאחר בחינת תכליות דיני פשיטת הרגל, הגיעה השופטת למסקנה כי אין מקום למנוע מערב לחוב מזונות את החסד שבצו ההפטר. לשיטתה, בשונה מהחייב המקורי בתשלום המזונות, הערב אינו נושא באחריות אישית לפרנסת הנושים, ומשכך הימנעותו מתשלום החוב איננה כרוכה באותו כשל מוסרי-חברתי הנלווה לאי-תשלום המזונות מצד החייב, ואשר עומד בבסיס החרגת חוב המזונות מצו ההפטר. זאת ועוד, אינטרס הנושים ייפגע באופן חלקי ממתן הפטר לערב מחוב המזונות, שכן הביטוח הלאומי יישא בתשלום החוב לבני המשפחה הזכאים. מנגד, כאשר הערב נקלע ברבות הימים להליכי פשיטת רגל ומתקיימים בו התנאים למתן הפטר, הרי שמתקיימות בו התכליות העומדות ביסוד דיני פשיטת הרגל ומוסד ההפטר – שהן שיקום ומתן הזדמנות נוספת, חרף כשלי העבר.
אשר לאינטרס הציבורי אשר עניינו בכספי הציבור מתוכם משלם המל"ל את חוב המזונות לבני משפחת החייב, סברה השופטת כי אינטרס זה עומד אמנם לחובת הערב, אך במאזן השיקולים, כאשר מחד גיסא ניצב אינטרס הערב לפתוח דף חדש בחייו, כמו גם אינטרס הציבור בשיקומו, ומאידך גיסא ניצבת הפגיעה בכספי ציבור כאמור, טובת החייב מכריעה את הכף. השופטת התייחסה גם לחשש שהעלה הנאמן, לפיו מתן הפטר לחייב בגין ערבותו לחוב מזונות יגרע ממעמדה של ערבות לפי חוק ההוצאה לפועל, וכי בעטיו לא תתקבלנה בקשות של חייבים במזונות לצאת מן הארץ. לדבריה, ממילא ביטולו של צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר ניתן על-פי חוק ההוצאה לפועל איננו נעשה כלאחר יד ולכן חשש זה רלוונטי אך למצב שבו ברבות הימים נקלע הערב בתום-לב להסתבכות כלכלית ולהליך פשיטת רגל. במצב כזה, לדעת וילנר, אין למנוע ממנו את החסד שבצו ההפטר אך בשל הכשל המוסרי אשר דבק בחייב הנמלט. לצד זאת הבהירה כי אם ימצא בית המשפט של פשיטת הרגל כי הערב היה מעורב בקנוניה עם החייב במזונות, וכי השניים יצרו את הערבות על מנת לחמוק מתשלום החוב – אזי עומדים לרשות בית המשפט מספר כלים להתמודד עם מצב זה.
מאחר שבמקרה הנוכחי לא ניתן לייחס למערערת חוסר תום-לב או זדון, קבעה השופטת כי אין הצדקה "להענישה" כעת בגין התנהגותו הנפסדת של החייב ולכן מן הראוי להחיל את צו ההפטר גם על חוב המזונות לו ערבה ולאפשר לה להשתקם ולפתוח דף חדש בחייה.
השופט שטיין, שהצטרף למסקנה, ציין כי מדובר בסוגיה פשוטה למדי שפתרונה נמצא בלשון הברורה של החוק. לדבריו, הערב שבו עסקינן לא חב שום חבות לפי פסק דין לחובתו והוא ממילא לא נתבע בתובענת מזונות, אלא חב את חובו לפי חוק הערבות ולא לפי פסק דין, ומי שתובע אותו בגין אי התשלום של דמי הערבות מן הסתם לא מגיש נגדו "תובענת מזונות". משכך, זכאי הערב להפטר, כל אימת שהוא תם-לב ואיננו נמצא אשם במעשי רמייה וקנוניה. עוד הוסיף שטיין כי הגבלת זכאותו של פושט רגל להפטר ולדף חדש בשל היותו ערב לחוב מזונות עומדת גם בניגוד לרציונל של דיני חדלות פירעון של יחיד, ומתוצאה זו עלינו להימנע.
השופט הנדל, מנגד, סבר כי ישנן לכל הפחות שתי אפשרויות לשוניות לשאלה האם ניתן פסק דין לחובת המערערת בתובענת מזונות. עוד סבר כי בחינת תכליות החיקוקים הרלוונטיים – חובת המזונות, פקודת פשיטת רגל, חוק הבטחת תשלום וחוק הערבות – מובילה למסקנה לפיה אין לקבוע שכאשר חבות מזונות נובעת מערבות אין מדובר ב"חבות לפי פסק דין לחובתו [של החייב]בתובענת מזונות". לשיטתו, מסקנה זו איננה עולה בקנה אחד עם תכליתם הסוציאלית של החוקים, והחיובים המשפטיים של המערערת הנובעים מהסכם הערבות שקיבל תוקף בהחלטת הרשם. עוד עמד הנדל על מספר בעיות מעשיות שעשויות לעלות באם הערעור יתקבל.
הערעור התקבל ברוב דעות. המערערת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אלכסנדר אוברפלד. המשיבה (הנושה) יוצגה ע"י עו"ד יוסף גביזון. הכנ"ר יוצגה ע"י עו"ד אסף ברקוביץ'.
