חדשות

ביה"ד האזורי לעבודה דן בתביעות הדדיות בין עו"ד למתמחה אותו פיטר, שמרביתן עסקו בפרסומי לשון הרע בין השניים ובכללם פוסט שפרסם המתמחה לפיו עוה"ד "התעלל" בעובדים ומכתב ששלח עוה"ד למעסיק החדש של המתמחה בו האשים אותו בהתנהלות עבריינית. השופטת: " אין להסכין עם מצב שבו מאמן שהוא עו"ד במקצועו נוטל לעצמו את החרות לשלוח מכתב ללקוח של מאמן אחר של התובע"

התובע הועסק כמתמחה במשרד עורכי דין בבעלות הנתבע. כעבור כחמישה חודשים, התקיימה שיחה בין התובע לנתבע, שעניינה חוסר שביעות רצון של הנתבע מהתנהלותו של התובע בעניין הגשת בקשה דחופה לצו מניעה בבית המשפט לעניינים מקומיים. עוד באותו יום, הודיע הנתבע לתובע על פיטוריו. ביום למחרת התנהל ויכוח בין התובע לנתבע שבסופו נדרש התובע לעזוב את המקום ולהשיב לנתבע את מפתחות המשרד. כ-10 ימים לאחר מכן, התחיל התובע התמחות חדשה במשרד עורכי דין הנותן שירותים לעיריית יבנה.

בסוף אותו חודש, פרסם התובע שאלה בפורום עו"ד צעירים, מתמחים וסטודנטים של לשכת עורכי הדין, בה ביקש להתייעץ כיצד לנהוג במקרה של "חבר שלו" שהתחיל התמחות במשרד עורכי דין ועבר התעללויות מילוליות ורגשיות מצד בעל המשרד במהלך כל התקופה. לפי הנטען בפרסום, נהג בעל המשרד להפנות אל המתמחה אמירות כמו "אין לך שכל, בגלל זה לא תהיה אף פעם עורך דין", "אני אשבור לך את הראש", "אני אזרוק אליך משהו" ועוד, ופעמיים לפחות ללא שום סיבה נראית לעין התפרץ בצעקות כלפי אותו מתמחה, העיף אותו מהחדר, והודיע לו שהוא מפוטר. עוד כתב התובע באותו פרסום כי המתמחה הוא לא היחיד שחווה התנהגות כזאת מצד המאמן וכי המשרד מנוהל על ידי המאמן בצעקות ובחוסר אמון מוחלט מצידו כלפי העובדים. בנוסף, כתב כי ההיסטוריה של אותו עו"ד כמאמן שזורה במתמחים שפוטרו או התפטרו.

בעקבות הפרסום, הגיש הנתבע תלונה נגד התובע לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. התובע מצדו, הגיש תלונה נגד הנתבע שעניינה הפרות נטענות של חוקי העבודה, יחס משפיל מצדו והליך הפיטורים בו נקט כלפיו. בהמשך לתלונת התובע הועמד הנתבע לדין משמעתי. מלבד זאת, פנה התובע בתלונה גם אל מנהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה, ולאחר בדיקה שנערכה נשלחו לנתבע התראות מנהליות והוטל עיצום כספי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בהמשך, שלח הנתבע מכתב ליועצת המשפטית של עיריית יבנה, בו ביקש להתריע מפני "נזק ואי נעימות" שיכולים להיגרם לעירייה כתוצאה מהעסקתו של התובע. במסגרת זו כתב הנתבע בין היתר כי התובע נוהג להגיש תביעות קנטרניות וטורדניות כנגד כל אדם או מעסיק במטרה לפגוע, מקליט במקום עבודתו את עמיתיו לעבודה, סירב לשלם לו שכר טרחה על יעוץ משפטי שהעניק לו, פועל בצורה עבריינית מתוך מניעי נקמה, איים עליו, ניסה לסחוט אותו ועוד. בעקבות המכתב ששלח עוה"ד לעיריית יבנה, ענה לו התובע במייל, בו כתב כי צר לו שעוה"ד "התדרדר לכדי הפצת דברי בלע שקריים וחמורים" ונקט ב"שקרים מתועבים".

בהמשך לכך, הגישו השניים תביעות הדדיות האחד כנגד השני: התובע הגיש נגד הנתבע תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת ההעסקה ומפיטוריו וכן תביעה לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע. במקביל, הגיש הנתבע תביעה שכנגד במסגרתה עתר לפיצוי על הוצאת לשון הרע וכן טען לחוב של התובע כלפיו בגין שכר טרחה וטענות נוספות.

סגנית הנשיאה הדס יהלום קבעה כי הפוסט שפרסם המתמחה בפורום עורכי הדין מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק, שכן הפרסום בוצע בסמוך לשמו ותמונתו של התובע, וכלל עובדות הנוגעות למשרד של עורך הדין ולעובדיו. כפועל יוצא, אנשים שלהם היכרות עם המשרד, עם הנתבע או עם התובע, יכולים להבין בנקל כי הפרסום מתייחס אל השניים. כראיה לכך, ציינה השופטת כי הפרסום הובא לידיעת הנתבע באמצעות גורם שלישי, אשר זיהה את הנוגעים בדבר.

אשר להגנת האמת בפרסום, ציינה השופטת כי למעט עדותו של התובע בעניין זה לא הובאו ראיות חיצוניות להתנהלות ולאמירות שיוחסו לנתבע בפוסט. לצד זה ציינה השופטת כי הוכח שהנתבע נהג להרים את קולו על עובדי המשרד ובכללם על התובע, אולם לא הוכחו כל הטענות האחרות שהועלו בפוסט, לרבות הטענה שכל העובדים במשרד חווים התעללות כדבר שבשגרה. משכך, לא חלה בנסיבות העניין הגנת האמת בפרסום. גם ביחס להגנת תום הלב ציינה השופטת כי התובע בחר לפנות במכתב פומבי ביודעו שאין כל קושי לאתר את הכותב ובעקבות זאת את המאמן שלו, וכי גם פרסום הפוסט באופן שבו נעשה, תוך פניה לציבור רחב של קוראים, כולם חברים למקצוע, חרג מעל ומעבר לכל פרופורציה מתחום הסביר. משכך, לא עומדת לתובע הגנת תום הלב. נוכח האמור, יפצה התובע את הנתבע בגין לשון הרע בסך של 15 אלף שקל.

"המכתב נשלח בחוסר תום לב קיצוני"

אשר למכתב ששלח הנתבע ליועצת המשפטית של העירייה, קבעה השופטת כי זה מציג את התובע באור שלילי מאוד, מייחס לו דפוס התנהגות נצלני, עברייני, כמי שמתכנן ורוקם מזימות ללא לאות וכמי שיעשה כל שביכולתו על מנת לפגוע. לפיכך, מדובר באמירות המהוות לשון הרע. כמו כן, עיון במכתב מעלה כי הוא רצוף התייחסויות אל אישיותו של התובע, טענות לגבי מניעים וכוונות נסתרות וכיוב', ולכן מדובר באמירות החורגות מגדר עובדות. זאת ועוד, הנתבע לא השכיל להוכיח את הטענות שהובאו במכתב.

עוד סברה השופטת כי עצם הפניה וכן נוסח הפניה היו בלתי סבירים ובלתי מידתיים. "מטרת הפניה הייתה למעשה "להעניש" את התובע על פניותיו ללשכת עורכי הדין ולמשרד הכלכלה ולחבל בעתידו המקצועי וביכולתו להמשיך בתקופת ההתמחות ולסיימה", כתבה השופטת בעניי זה. "התרשמותנו היא כי המכתב נשלח בחוסר תום לב קיצוני". לא זו אף זו, ציינה השופטת כי בגין המכתב ליועצת המשפטית הוגשה כנגד הנתבע קובלנה בלשכת עורכי הדין בטענה כי הוא מהווה "יחס בלתי חברי כלפי חבר למקצוע".

בקביעת גובה הפיצוי, לקחה השופטת בחשבון את העובדה שדובר בהוצאת דיבה ובלשון הרע אשר היה בהן לפגוע בעתידו המקצועי של התובע, וכי מרבית הדברים שנכתבו לא הוכחו. לשיטתה, אף אם מיעוטם של הדברים שנכתבו היו נאמנים למציאות, לא הייתה הצדקה בהעברתם למאמנו החדש של התובע, באופן שהדבר נעשה - דרך לקוחו – עיריית יבנה. "אין להסכין עם מצב שבו מאמן שהוא עורך דין במקצועו, נוטל לעצמו את החרות לשלוח מכתב ללקוח של מאמן אחר של התובע", כתבה השופטת, "בו הוא משתלח בתובע ומעלה כלפיו טענות שונות ומשונות, שמרביתן לא הוכחו, תוך שהוא מודע לכך כי פניה כזו עלולה לחבל באופן בלתי ניתן לתיקון בעתידו המקצועי של התובע. הפגיעה היא פגיעה רחבה, הן בפני המאמן של התובע והן בפני העירייה ועובדיה". בשים לב לכל אלה, הועמד סכום הפיצוי שישלם הנתבע לתובע על 30 אלף שקלים.

עוד התייחסה השופטת להודעת הדוא"ל ששלח התובע לעוה"ד בעקבות מכתבו ליועמ"שית העירייה וקבעה כי גם זו מהווה לשון הרע, שכן המילים בהן בחר התובע ("דברי בלע שקריים", שקרייך המתועבים"), מטילים ספק ביושרו של הנתבע. כמו כן, התובע אישר בעדותו כי ידע שהנתבע אינו פותח בעצמו את המיילים שלו וכי המזכירה והמתמחה מסייעים לו בכך, ולכן מתקיים אלמנט הפרסום. עם זאת, אף שבנוסח המכתב מופיעות התבטאויות לא ראויות היכולות להיחשב כלשון הרע, הרי שהתובע הוכיח כי קמות לו ההגנות הקבועות בחוק. בעניין זה, ציינה השופטת כי לשיטתה האמור בהודעת הדוא"ל לא חרג מתחום הסביר ונעשה על ידי התובע בתום לב, והפרסום נעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.

בנוסף, נדחתה תביעת עוה"ד נגד התובע בטענה שבמסגרת שיחה במסנג'ר עם צד שלישי כינה אותו בכינויי גנאי כגון "יגאל הנאצי" ו"בן זונה". לדברי השופטת, ההתבטאויות בהן דובר הן מכוערות ובלתי ראויות, אך למרבה הצער הן שגורות בפי הציבור ונזרקות לעיתים לחלל האוויר בשעת כעס. לפיכך, לא ניתן לראות בהן לשון הרע.

לבסוף, התקבלה גם תביעתו של התובע לזכויות הנובעות מתקופת העסקתו, ובכלל זאת פיצוי בגין היעדר שימוע, פיצוי על עבודה ושעות נוספות ותמורת הודעה מוקדמת. סך הזכויות הסוציאליות שישולמו לתובע (בנוסף לפיצוי על לשון הרע) – 13,458 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד אסנת ברקת.

סע"ש 29742-03-15