בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעה שהגיש האנס בני סלע נגד שירות בתי הסוהר, בטענה למניעת גישה למסמכיו המשפטיים, מניעת גישה לשמיכות והעדר מענה לתלונותיו. השופטת: סלע לא הוכיח שנפל פגם בהתנהלות שב"ס ואף הוכח כי הוא המשיך לנהל את ענייניו המשפטיים בפרק הזמן הרלבנטי מושא התביעה
התובע, בני סלע, מרצה עונש מאסר של עשרות שנים בגין עבירות מין ועבירות אחרות. בעקבות התנהגותו בעת ששהה בכלא "השרון", הועמד סלע לדין משמעתי על התנהגותו ונשפט לשבעה ימים בבידוד. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות נגד השב"ס, טען סלע כי יום לאחר שנלקח לאגף הבידוד עם עגלת ציודו, הוא גילה שמישהו העלים את כל העגלה, על כל תוכנה, למקום לא ידוע שאף הסוהרים לא ידעו לומר לאן ועל ידי מי. משכך, לא יכל לטענתו לקחת מציודו שמיכה ובגדים חמים לגשם, ולא לקחת ניירת ומסמכים רלבנטיים להכנת כתבי טענות ותשובות לבית המשפט בענייניו המתנהלים.
לאור האמור, עתר סלע לפיצוי "בגין הרחקתו מהניירת המשפטית וקלסרי הליכיו", בניגוד להוראות החוק ותקנות בתי הסוהר. כן עתר לפיצוי בגין רשלנות שב"ס, אשר גרמה לו לנזקי "עוגמת נפש, מירמור, סבל מקור, קושי והכשלה בהכנת תכתובת לערכאות". לבסוף עתר גם לפיצוי בגין העדר מענה לתלונותיו והפרת תקנות פקודת הנציבות. סלע הוסיף כי שב"ס החסיר דפים ספציפיים מיומן הבידוד, כי לא הוצגו בפני בית משפט יומני המקור ועוד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השב"ס, מאידך, טען כי סלע מעלה טענות בחוסר תום לב וכי מדובר בטענות משוללות כל יסוד, אשר אין בהן ממש ואשר נועדו לייצר תביעה נוספת, אחת מבין מאות הליכים אותם הוא מגיש נגד שב"ס ומפקדיו על מנת להתיש את השב"ס, הפרקליטות ובתי המשפט. לגופו של עניין נטען כי סלע הגיש לערכאות השונות מסמכים ומשכך אין בסיס לטענתו בדבר אי קיום פקודת נציבות שב"ס. כן נטען כי בקשותיו לא נענו באופן מידי בעטיה של התנהגותו הפסולה, כי הוא יכול היה לקבל שמיכה או ביגוד נוסף בנקל וכי לא נגרם לו כל נזק.
השופטת שרון צנציפר הלפמן קבעה כי אין יסוד לטענתו של סלע לפיה עגלת הציוד שלו הועלמה, שכן במסגרת ההליך הובהר כי בשל העברתו של סלע לאגף אחר ובשל גודל התא באגף זה, לא ניתן היה להכניס את עגלת הציוד האישי שלו לתוך התא. מכל מקום, סברה השופטת, היות וסלע לא טען כי נלקח מן העגלה ציוד כזה או אחר השייך לו, לא נמצא פגם בהתנהלות שב"ס בכל הנוגע לעגלת הציוד האישי.
בכל הנוגע לטענתו של סלע כי נשללה ממנו גישה לניירת המשפטית, עלה מהעדויות והראיות כי במועדים הרלבנטיים הוא הגיש לערכאות שונות מסמכים שונים השומטים את הקרקע תחת טענותיו, וכי במשך התקופה הנדונה היו בידיו אסמכתאות משפטיות, פסקי דין והחלטות רלבנטיות לניהול הליכיו המשפטיים. בנוסף, הוא הגיש שלל בקשות לערכאות שונות, נלקח ממנו דואר משפטי, הוא ערך תגובות וקיבל החלטות של בית משפט.
זאת ועוד, במסמכים השונים שהגיש סלע לערכאות השונות, הוא לא העלה את הטענה לפיה אין הוא יכול לשטוח את טענותיו משום שאין בידיו את מלוא הניירת המשפטית הדרושה לו. בעניין זה, הודגש כי במקרים אחרים בהם סבר סלע כי נגרם לו נזק כתוצאה משלילת הגישה למסמכיו המשפטיים, העלה טענה זו באופן ברור. לפיכך, אי העלאת הטענה במועד מוקדם יותר, מלמדת לדעת השופטת כי אף אם לא היו בידיו מלוא מסמכיו המשפטיים, הרי שבזמן אמת, לא סבר כי נגרם לו נזק. כן ציינה השופטת כי גם לו טענותיו של סלע היו מתקבלות במלואן, הרי שלא עלה בידיו להוכיח כי נגרם לו נזק מכל סוג שהוא.
לבסוף נקבע כי סלע לא הוכיח גם את טענתו כי נמנעה ממנו גישה לשמיכות והוא סבל מקור. שב"ס הבהיר בעניין זה כי באגף בו שהה סלע, כמו בכל האגפים בבית הסוהר, ישנן שמיכות וביגוד למכביר וככל שהוא היה פונה לסוהר בבקשה לקבל שמיכה וו ביגוד נוסף, היה מקבלם ללא שום קושי.
לסיכום קבעה השופטת כי סלע לא הוכיח שנפל פגם בהתנהלות שב"ס ואף הוכח כי הוא המשיך לנהל את ענייניו המשפטיים בפרק הזמן הרלבנטי מושא התביעה. נוכח האמור, התביעה נדחתה תוך חיובו של סלע בהוצאות שב"ס בסך של 500 שקל.
ת"ק 35733-06-16
