בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של אהרן עמרם, זמר, משורר וחוקר יהדות תימן, וחייב את הזמר חזי פניאן לפצותו ב-20 אלף שקל על הפרת זכויות היוצרים שלו בשיר "דמעה בעיני" שחיבר בשפה התימנית ויצא בתחילת שנות ה-60. בעבר ניהל עמרם הליך דומה בו זכה מול הזמר יזהר כהן
התובע, אהרן עמרם, הוא זמר, משורר, מלחין וחוקר
יהדות תימן. בסוף שנות החמישים עמרם כתב, הלחין וביצע את השיר "דמעה
בעיני" בשפה התימנית, שיצא לאור לראשונה בסביבות שנת 1961.
במהלך השנים התיר התובע ויצר יצירות נגזרות
שונות ליצירה, לרבות השיר הידוע "גלבי" בביצוע עופרה חזה ז"ל, שיצא
לאור ופורסם בשנת 1984. לעומת זאת, כאשר הזמר יזהר כהן נטל את לחן השיר ללא רשות
בשנות השבעים, ופרסם את השיר "אשליות", ניהל התובע הליך משפטי שלדבריו
הסתיים בהודאה בזכויותיו בשיר ובמתן צו מניעה קבוע האוסר על ביצוע השיר.
הנתבע, יחזקאל (חזי) פניאן, אף הוא אמן מבצע
ויוצר החבר באקו"ם. לטענת התובע, נטל הנתבע בחוסר תום לב וללא רשות את היצירה
המקורית, העתיק את לחן השיר, העתיק שני בתים בתימנית מתוך היצירה ושילב בה שני
בתים חדשים בשפה הפרסית וחיבר את כל אלו ליצירה אחת בשם "גלבי". עוד
נטען כי הנתבע הקליט והפיק את היצירה המפירה יחד עם האמן ציון גולן וגרם להשמעתה
בערוצי המדיה השונים, ובכלל זה באתר "יוטיוב". לא זו אף זו, הנתבע אף
רשם באקו"ם את הגרסה המפרה כגרסה של השיר גלבי.
לאחר שגילה את דבר קיומה של היצירה המפרה, פנה
התובע לנתבע בדרישה להפסיק לאלתר את ביצועה וכן פנה ליוטיוב ודרש להסיר את השיר
מהאתר וזה אכן הוסר. מאחר שדרישות התובע מהנתבע לא נענו, הגיש לבית המשפט המחוזי
בת"א תביעה למתן צו מניעה קבוע ופיצוי כספי בסך של 200,000 שקל על הפרת
זכויות היוצרים וזכויותיו המוסריות ביצירה המקורית.
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטת חנה פלינר קיבלה את התביעה וקבעה כי
עדיו של התובע הותירו, רובם ככולם, רושם אמין ואכן תמכו בגרסתו, בכפוף למגבלות
הזיכרון. לדברי השופטת, התובע הציג, הן במסמכים אובייקטיבים לכאורה והן בעדויות,
כי הוא מחבר המילים והלחן של היצירה המקורית. עוד ציינה כי אין חולק לעובדה שבשנת
1978 דאג אף לרישום הזכויות על שמו באקו"ם וכי מאז ועד הגשת התביעה הנוכחית
איש לא ביקש לחלוק על רישום זה.
עוד ציינה השופטת את המאבק המשפטי שניהל התובע
בשנות השבעים נגד הזמר יזהר כהן בנוגע ליצירה המקורית. בעניין זה ציינה השופטת כי
התובע צירף העתק פרסום בעיתון "להיטון" אודות התביעה וכן צירף את
פרוטוקול הדיון שם הצהיר בא כוחו של יזהר כהן כי כהן רואה את התובע כמחברו של השיר
ושל הלחן מושא הדיון. בהסתמך על הצהרה זו ועל ההבנות אליהן הגיעו הצדדים, ניתן פסק
דין האוסר על כהן וחברת התקליטים שלו לבצע ולשווק את השיר. על יסוד האמור, שוכנעה
השופטת כי התובע עמד בנטל הראשוני להוכיח כי זכויות היוצרים בשיר נתונות לו, ולכל
הפחות כי במשך 40 השנים האחרונות הרישום היה פומבי וקיבל את הגושפקנא של בית משפט
בישראל. כפועל יוצא, עובר נטל ההוכחה לכתפי הנתבע, על מנת לסתור את ראיות התובע
ולהוכיח שמדובר בלחן "עממי", כטענתו.
"סגרו חשבונות
ישנים"
לאחר שבחנה את עדויות הנתבע, התרשמה השופטת כי
התנהלה "מלחמת עולם" על הזכויות ביצירה המפירה, כאשר הסיבות לכך אינן
נעוצות בשיר הבודד הנדון דווקא וברקע מושמעות טענות ליצירות נוספות אותן ייחס
כביכול התובע לעצמו. להתרשמות השופטת, עדי הנתבע היו בחלקם מוטים וסגרו חשבונות
ישנים עם התובע, חלקם האחר כלל לא ידע מהי היצירה הנדונה ולכן אין בעדויות אלו כדי
לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על הנתבע ואין אפשרות לקבוע שמדובר אכן ב"לחן
עממי". לכך הוסיפה השופטת גם את השיהוי הרב, את העובדה שהתובע טוען לזכויות
ביצירה לפחות 40 שנה, את העובדה שהעד מטעם הנתבע העיד שהוא חוקר את השירה התימנית מזה
שנים ולא הייתה כל מניעה לפנות לאקו"ם במועד מוקדם יותר או להגיש הליך משפטי
עצמאי, בטענות הקשות שעלו בתביעה.
לכן, דחתה השופטת את טענת ההגנה וקבעה שהנתבע
הפר את זכויות היוצרים של התובע ביצירה המקורית. לצד האמור קבעה השופטת שלא הופרה
הזכות המוסרית של התובע, שכן הנתבע הזכיר אותו במפורש כבעל הזכויות בלחן ובמילות
השיר בתימנית.
בקביעת סכום הפיצוי שקלה השופטת את העובדה
שדובר בהפרה אחת שנמשכה זמן מועט, שהייתה זו הפרה ראשונה במסכת היחסים בין הצדדים
ואת הרושם שבזמן אמת, ועוד בטרם התגלגל כדור השלג של התביעה, נכון היה הנתבע להגיע
לפתרון מוסכם והעניינים יצאו מכלל שליטה רק כשהחלה חלופת המכתבים עם אקו"ם
והועלו דרישות כספיות לפיצוי מצד התובע, לצד הדרישות לחדול מההפרה. זאת ועוד, לא
הובאו ראיות לנזק ישיר שנגרם לתובע כתוצאה מהפרת זכויות היוצרים. מאידך ציינה
השופטת כי הנתבע היה מודע לזכות היוצרים, פעל לשימוש בלחן ללא נטילת רשות וכן בשני
בתים מתוך השיר. בשקלול הנתונים הללו, העמידה השופטת את סך הפיצוי שישולם לתובע על
20 אלף שקלים ללא הוכחת נזק. כמו כן ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע שימוש
ביצירה המפירה.
"אין ספק שתיק זה חרג מעל ומעבר לכל פרופורציה",
כתבה השופטת לסיום, בהקשר לשאלת הוצאות המשפט. "אין ספק שהתיק עירב אמוציות
רבות והמשמעות עבור כל אחד מהצדדים אינה מתמצית בהפרה הנטענת. עם זאת, סבורה אני
כי "מלחמת אגו" הדדית היא שהובילה לממדי תיק זה. התובע מבחינתו העלה
דרישות כספיות נכבדות עוד בטרם הוגשה התביעה ובחר את הפורום להגשת התביעה; הנתבע
מבחינתו בחר לחבור ליועצים מטעמו ולנהל על גב תיק זה את הקרב על מורשת שירי תימן,
הגם שלטענתו מתנהלת במקביל בוררות באקו"ם הנוגעת לעשרות שירים אחרים".
עם זאת, משזכה התובע בתביעתו נפסק כי הנתבע ישא בהוצאות המשפט בסך של 15,000 שקל.
התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד עמית קרמון. הנתבע יוצג ע"י עו"ד
דורון כדורי.
