חדשות

בראיון ראשון מאז כניסתה לתפקיד לביטאון לשכת עוה"ד, מדברת נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט-ליבנה, על השינויים שהתחוללו במערכת, על תדמית בתי הדין לעבודה כ"בתי דין של עובדים", על הפסיקות המכוננות בתחום ההטרדות המיניות ועל הביקורת שנמתחה על בית הדין מצד נציב התלונות על השופטים

"לא תיארתי לעצמי עד כמה מדובר באחריות כבדת משקל. לאור אופייה המיוחד של מערכת בתי הדין והמבנה שלה, נשיא בית הדין הארצי הוא נשיא של נשיאים. היתרון הוא שכולנו פועלים כגוף אחד ובשיתוף פעולה ניכר, ואני שצמחתי והתפתחתי לצד השופטים, מרגישה שאני במשפחה אחת גדולה". כך אומרת נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט ליבנה, בריאיון ראשון מאז כניסתה לתפקיד. בראיון, המתפרסם בגיליון ינואר של ביטאון לשכת עורכי הדין, "עורך הדין", מתייחסת הנשיאה ליבנה לראשונה לפסיקותיה בנושא ההטרדות המיניות בעבודה, מצהירה על הצורך בחקיקת חוק התעמרות בעבודה, דוחה את התדמית להיותם של בתי הדין לעבודה לבתי הדין של העובדים בלבד ומגיבה על הביקורת שמתח עליהם נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין.

ליבנה (61) נולדה, גדלה והתחנכה בתל אביב לאם ניצולת שואה, אמנית-ציירת שוויתרה על הקריירה הפרטית שלה לטובת המשפחה, ולאב רופא ילדים במקצועו. בעברה עסקה ליבנה בעריכת דין במשרדים פרטיים וכיהנה כיועצת משפטית בהסתדרות הכללית, ובגיל 32 בלבד מונתה כשופטת. "כלל לא חשבתי אז להפוך ביום מן הימים לשופטת", אמרה בראיון ל"עורך הדין". "אהבתי ונהניתי מאוד מהשנים בהן עסקתי במקצוע עריכת הדין ולמדתי את ליבת דיני העבודה. כשעורכי דין צעירים שואלים אותי היום האם כדאי להגיש מועמדות לשיפוט, אני מציעה להם להמתין, לצבור ניסיון חיים ואז לנסות להגשים את החלום. בעיני סביבות גיל 40 הוא הגיל הראוי להתחיל בו את העיסוק במלאכת השפיטה, להבדיל מרשמים שיכולים להתמנות בגיל צעיר יותר ולצבור ניסיון לקראת מינוים כשופטים. עם זאת, גם בדיעבד לא הייתי מסרבת להצעה שכזו, במיוחד לא לאור העובדה שאני מרגישה שהייתי חלק בלתי נפרד וחשוב מהתפתחות תחום דיני העבודה בחברה הישראלית בכלל ובמערכת המשפט בפרט".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כשהיא נשאלת אילו מטרות הציבה לעצמה עם כניסתה לתפקיד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, עונה ליבנה כי "בראש ובראשונה הצבתי לעצמי את הצורך לייעל את המערכת ובתום שמונה חודשים אני בהחלט יכולה לומר בסיפוק שאנחנו נמצאים במגמה חיובית בדרך למימוש המטרה שבסיומה כל מי שפונה אלינו לבתי הדין לעבודה, מקבל מענה מהיר, הולם ומקצועי". עוד היא מוסיפה "אני מודעת לתדמית שלנו שאנחנו 'בית דין של עובדים' ולא מודעים לקשיים של המעסיקים. אני לא מסכימה עם האמירה הזו. הפסיקה שלנו מאוזנת מאוד ואנו רואים ומאזנים גם את זכויותיו של המעסיק. אני מקווה מאוד שאצליח במהלך שנות כהונתי כנשיאה להגביר את אמון ציבור העובדים והמעסיקים כאחד, במערכת שלנו".

ליבנה נשאלת גם לדעתה בנוגע לביקורת שמתח לאחרונה נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, בעקבות תלונה על דיון שעסק בנמל אשדוד, לפיה "לא נמצא מקור סמכות המתיר לשופט בית הדין הארצי לשמש מגשר־מפשר ובה בעת לשמש גם כשופט".  לדבריה, "אנחנו לא מגשרים אלא מנסים לפשר. בכל מקרה, אנחנו מכבדים את החלטת הנציב, לומדים אותה ובעקבותיה הקמתי ועדה הכוללת את הנשיאה בדימוס נילי ארד, שופטת ביה"ד הארצי (בדימוס) רונית רוזנפלד ונשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, השופטת אפרת לקסר, על מנת שזו תמליץ על נהלים או הנחיות נשיא, בהליכים הקשורים לצעדים ארגוניים בסכסוכים קיבוציים... צריך לזכור שבמדינת ישראל קיימת זכות התארגנות הכוללת את זכות השביתה. אבל מאחר שאנחנו מגלים אחריות עצומה, אנחנו מנסים למנוע כל שביתה על ידי שליחת הצדדים לשולחן המשא ומתן. לעיתים זה מצריך מאיתנו לשבת עם הצדדים לילות כימים וללוות את הצדדים על מנת שיגיעו להסכמות ללא שביתה. אנחנו עושים כל שביכולתנו למנוע שביתות מאחר שכל שביתה גורמת לנזק בלתי הפיך וגורמת לנזקים כלכליים עצומים למשק. אין לי ספק שבאופן עקרוני אף צד שמגיע אלינו לא רוצה לשבות ולא רוצה להיכנס למלחמות מול הצד האחר. הצדדים בעצמם חוזרים ומבקשים את הסיוע בחסות בית הדין. 'המבוגר האחראי' שילווה, שיעקוב ויביא אותם להליך של הידברות או קידום ההידברות, הליך שהם מעוניינים בו מלכתחילה, עד שיגיעו להסכם תחת פסיקתו של בית הדין, שהרי מדובר במערכת יחסים נמשכת".

"עם הזמן המודעות לנושא ההטרדות המיניות הלכה וגברה"

על היעדר מגשרים חיצוניים אמרה: "לצערי הרב נעשה בעבר ניסיון לשלב במאגר המגשרים גם מגשרים חיצוניים, אך הוא לא צלח. הייתי מעורבת בזה באופן אישי כשכיהנתי בראש ועדה שעסקה בנושא זה ואפשרנו הוצאתם של תיקים למגשרים חיצוניים בתעריף קבוע מראש. אבל המהלך הזה לא החזיק מעמד מאחר שהצריך ליווי של מערכת אדמיניסטרטיבית מקיפה שלא הייתה בנמצא, מה גם שעורכי הדין לא רצו ללכת אליהם והמגשרים שכבר הועברו אליהם תיקים, לא הצליחו לטפל בהם כיאות ולסיימם בזמן. אני חסידה גדולה של גישורים ותחום דיני העבודה מאוד מתאים לגישורים, ואני עדיין מאמינה שבעתיד יוקצה לעניין תקציב ייעודי שיאפשר הליך חשוב זה".

בהמשך נשאלה הנשיאה ליבנה אודות הפסיקה שהציבה גבולות, נורמות וקווים אדומים ברורים במיוחד בתחום ההטרדות המיניות בעבודה. מדובר בפסק דין שניתן במרץ 2008 בו פסק בית הדין הארצי לעבודה פיצוי בסך 35,000 ש"ח בגין הטרדה מינית וקבע כי קיום קשר אינטימי, ובוודאי קשר המתבסס על יחסי מין מזדמנים, גם אם לאורך זמן, בין ממונה לבין כפיפה - מקים חזקה לפיה הקשר נעשה תוך ניצול יחסי מרות. "הפסיקה באה והציבה תמרור אזהרה גדול לכל הבוסים באשר הם, תמרור שאינו מאפשר קיומן של מערכות יחסים מהסוג הזה מאחר והם מהווים הטרדה מינית לכל דבר ועניין", אומרת ליבנה. "הפסיקה הזו, שבמסגרתה גם חויב הבוס לשלם פיצויים לעובדת איתה קיים יחסי מין, באה והבהירה שצריך למגר את התופעה הזאת לחלוטין. תחילה נמתחו על פסק הדין הזה ביקורות רבות, ובכנסים ובהרצאות בהם דיברתי על פסק הדין, רבים השמיעו ביקורת על המשמעויות הנגזרות ממנו, אבל עם הזמן המודעות לנושא הלכה וגברה, ההסכמה עם פסיקתי הלכה והתעצמה, ולשמחתי הרבה, נקבעו נורמות חדשות ונכתבו תקנונים חדשים וברורים במקומות עבודה רבים".

עוד היא מתייחסת לנושא ההתעמרות בעבודה, לאחר שלפני כחצי שנה הביעה תמיכה פומבית בחקיקת חוק קונקרטי העוסק בנושא. "אני חושבת שחוק התעמרות בעבודה צריך להיחקק על מנת שייקבעו גבולות ברורים בתחום", היא אומרת. "לדעתי, יש לא מעט עובדים במדינת ישראל, שאינם יודעים כלל שהתייחסות כזו או אחרת מצד הבוס שלהם כלפיהם, מהווה התעמרות של ממש. חקיקת חוק, שלדעתי תצא לפועל בסופו של דבר, תגביר את המודעות לנושא ותוביל להגשת תביעות מצד עובדים שחווים התעמרות בעבודה. חקיקת חוק תביא לפסיקה שתפתח נורמות חדשות, ברורות וחד משמעיות במקום העבודה כפי שנקבעו אחרי חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית".

עוד מתייחסת ליבנה במהלך הראיון גם לשינויים שעברו על מערכת בתי הדין לעבודה לאורך כ-30 שנות כהונתה בתפקידים שיפוטיים. "לבתי הדין לעבודה נוספו לאורך השנים תחומי  סמכות", היא אומרת. "בתביעות לשון הרע, התעמרות בעבודה, נושא אי התחרות וגניבת סודות מסחריים, תובענות ייצוגיות, השאלות הכרוכות בהתקדמות הטכנולוגיות, כגון גבולות השימוש במידע בפייסבוק, ובהיבט הקיבוצי גם התחום שהתפתח מאוד בעשור האחרון – התחרות בין ארגוני העובדים השונים והזכות להתארגנות ראשונית. אם בעבר הייתה בשטח רק ההסתדרות הוותיקה הרי שעם השנים נכנסו ארגוני עובדים רבים נוספים, התחרות גברה והמשמעות באה לידי ביטוי בתיקים הרבים המגיעים אלינו מהם. קיימת תנופה של התארגנות ראשונית במקומות עבודה שלא הייתה בהם התארגנות וזו סוגיה המעוררת שאלות משפטיות רחבות".

הראיון המלא עם הנשיאה ורדה וירט ליבנה יפורסם בגיליון ינואר של "עורך הדין"