בית משפט השלום חייב את "אגד תעבורה" לפצות ב-7,000 שקל נוסע עיוור שנהג אוטובוס לא עצר לו מאחר שהיה עם כלב נחייה. ביהמ"ש: "אדם עיוור אינו צריך לחשוש בעת שהוא מגיע לתחנת אוטובוס, כי ייתכן ולא יועלה על האוטובוס"
התובע, עיוור המוכר כנכה בשיעור 100%, נעזר בכלב נחייה מסוג לברדור הקשור ברצועה ורתום ברתמת נחייה. עם קבלת הכלב לרשותו פנה התובע למפקד תחנת המשטרה באשקלון, וזה פנה אל מנהל סניף "אגד תעבורה" בעיר על מנת שהחברה תרענן אצל הנהגים את הנהלים הנוגעים לכלבי נחיה, כך שהתובע לא ייתקל בקשיים בעת שהוא נעזר בכלבו.
באחד הימים בשעות לפנות ערב, המתין התובע לאוטובוס בתחנה יחד עם כלב הנחייה. עם הגעת האוטובוס, הורה התובע לכלבו לאתר את הדלת, אך משהושיט את ידו לכיוון מאחז היד בתוך האוטובוס גילה שהדלת סגורה. התובע ביקש מנהג האוטובוס לפתוח את הדלת, אך הנהג סרב והחל בנסיעה לנתיב השמאלי.
בשלב זה רכב שחנה במקום טרם הגעת האוטובוס נצמד לחזיתו על מנת למנוע ממנו להמשיך בנסיעה, בעקבות סירובו של הנהג להעלות את התובע. נהג האוטובוס צפר לרכב בכדי שימשיך בנסיעתו, ובמקביל הפציר התובע בנהג שיואיל בטובו לפתוח לו את דלת האוטובוס, אך ללא הועיל. תחנוניו של התובע נפלו על אוזניים ערלות והתובע נותר בתחנה ונאלץ ללכת לתחנה אחרת הרחוקה כחצי קילומטר מהתחנה בה המתין.
בעקבות האירוע, פנה התובע בתלונה לאגד תעבורה עם העתק לגורמים שונים, בהם בין היתר שר התחבורה, ראש הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, משרד התחבורה ועוד. לאחר שמאגד לא נמסרה תגובה, פנה הנתבע ללשכת ראש העיר בבקשה לסייע לו לקבל מענה ולבסוף התקבל מענה לקוני כי 'הנושא בטיפול'. אשר לתלונה למשרד התחבורה, זה החל לאסוף נתונים ועדויות, דבר שהצריך מהתובע טרחה רבה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נהג האוטובוס עצמו נחקר תחת אזהרה ומסר גרסתו לאירוע, לפיה לא עצר לתובע מאחר שהרגיש לחץ מצד נוסעים רבים באוטובוס שהפצירו בו שלא להעלות את התובע יחד עם הכלב. במקביל, הוגש נגד אגד תעבורה ונהג האוטובוס כתב אישום שבסופו נמחק כתב האישום נגד הנהג ועל אגד תעבורה הושת קנס, פיצוי בסך 1,500 שקל לתובע ובנוסף ניתנה לו הטבה של כרטיס חינם למלווה למשך שנה. בהמשך, הגיש התובע תביעה כספית לבית משפט השלום באשקלון, בה עתר לחייב את אגד תעבורה בפיצוי נוסף של 100 אלף שקל, בגין הפרת חוק איסור הפליית עיוורים הנעזרים בכלב נחייה.
לטענת התובע, נוכח האירוע שחווה הוא בוחר להשאיר את כלב הנחייה בבית ולהיעזר במקל במקום, למרות שמדובר בחלופה פחות טובה עבורו מבחינה בטיחותית. עוד הוסיף כי לאור הפניות והפרסום של האירוע, גם חבריו מעדיפים להימנע משימוש בכלב נחייה. בנוסף טען התובע כי על אף המודעות בקרב הנהגים בעקבות פרסום האירוע, עדיין נהגים מבקשים ממנו לשים לכלב רסן ולא לשבת במקומות הישיבה בקדמת האוטובוס, הגם שכלב נחייה, לעומת כלבים אחרים, אינו נדרש לזמם. כן הבהיר התובע כי תביעתו נועדה לשרת לא רק אותו, אלא גם את עניינם של נכים אחרים.
השופטת הבכירה סבין כהן קיבלה את התביעה ופסקה לתובע פיצוי בסך 7,000 שקל. לשיטתה, אחד השיקולים העיקריים בפסיקת הפיצוי צריך שיהיה השיקול ההרתעתי. "תחבורה ציבורית הינה כלי שאמור לשמש את ציבור הנכים וציבור העיוורים בפרט", כתבה השופטת. "בעוד שבאשר לנכויות שונות, נמצא פתרון בנסיעה בכלי רכב פרטיים, הרי שככל שהדבר נוגע לאדם עיוור, הוא אינו יכול לעשות שימוש עצמאי בכלי רכב פרטי והאפשרות היחידה העומדת בפני אדם עיוור אשר מבקש להתנהל באופן עצמאי, הינה השימוש בתחבורה הציבורית. לפיכך, אדם עיוור אינו צריך לחשוש בעת שהוא מגיע לתחנת אוטובוס, כי ייתכן ולא יועלה על האוטובוס, בוודאי שאדם עיוור הנעזר בכלב נחיה, אשר מסייע לעצמאותו של העיוור, אינו צריך בשל חששו זה להימנע מלצאת מהבית עם כלבו".
מנגד, נקבע, במסגרת השיקולים ההרתעתיים יש לקחת בחשבון כי אמנם מדובר בהרתעה ולא בקנס וכי דובר באירוע חד פעמי ואגד עושה כל שביכולתה על מנת לאפשר נסיעתם של עיוורים בתחבורה הציבורית. בעניין זה העידה החברה על עצמה כי לבד מאמצעי הנגשה לנכים היא מקיימת גם הדרכות שנתיות לנהגים, וגם נהג האוטובוס העיד כי מדובר באירוע חריג והוא למעשה מכיר את התובע, גם מנסיעות קודמות שנסע עמו וגם מנסיעות מאוחרות לאירוע. זאת ועוד, אף התובע עצמו העיד על אירוע חריג.
לפיכך, נחה דעתה של השופטת כי אין מדובר בהנחיה מצד החברה לפיה אין להעלות נוסעים עם כלבי נחייה, ודובר באירוע חריג המעיד על היפוכו של הכלל. אשר על כן, ובהתחשב גם בפיצוי שנפסק לטובת התובע בהליך הפלילי, העמידה השופטת את סכום הפיצוי על סך שישקף נכונה את האירוע - 7,000 שקל, בתוספת 2,000 שקל עבור שכ"ט עו"ד. התובע יוצג ע"י עו"ד אודי אלון. אגד תעבורה יוצגה ע"י עו"ד ליאור לימר.
