חדשות

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של דורי בן ישראל, בעל אתר "המזבלה", נגד פייסבוק, לאחר שזו חסמה שיתוף קישורים לאתרו בעקבות פעילות שניהל נגדה, בין היתר בפרסום פרטי התקשרות של בכירות בחברה. השופטת מתחה ביקורת קשה על בן ישראל וקבעה: "תביעתו דומה לזעקת "הקוזק הנגזל"... ככל שמבקש התובע ליהנות מהפלטפורמה של פייסבוק כדי לקדם עסקיו עליו לקבל על עצמו את כללי ההתנהגות המקובלים והראויים"

התובע, דורי בן ישראל קריו, הוא בעל אתר האינטרנט "מזבלה.קום", בו מתפרסמות לטענתו, ידיעות בתחום הפרסום, השיווק ומודעות. בדצמבר 2016 פרסם התובע על גבי הפלטפורמה של פייסבוק, קישור לאתר אותו הוא מנהל בשם 'קונטקט פייסבוק'. אתר זה הושק על ידי התובע בסמוך לאותו מועד, והוא דומה לאתר פייסבוק עצמו ובמידה רבה מחקה את העיצוב שלו.

באתר זה הציג התובע, ללא הסכמה, מידע אישי על אנשים פרטיים, רובם עובדי פייסבוק ישראל, ובכלל זה תמונותיהם האישיות, קורות החיים שלהם ופרטי יצירת קשר עמם, כדוגמת מספרי טלפון סלולרי וכתובות דואר אלקטרוני פרטיות. בנוסף הופיע באתר מידע פרטי בנוגע לעדי סופר תאני וג'ורדנה קטלר, בעלות תפקיד בכירות בפייסבוק ישראל.

בעקבות פרסום הקישור לאתר, פנו סופר תאני וקטלר אל פייסבוק אירלנד, וביקשו להסיר את הפרסום, בנימוק שהתוכן באתר מפר את פרטיותן ומספק אמצעים קלים להטרדתן. נוכח האמור, החליטה פייסבוק אירלנד, בהתאם לתנאי השימוש של פייסבוק, להסיר את הפוסט המפר שהכיל את הקישור לאתר וכן יצרה מנגנון חסימה אשר מנע ממשתמשי פייסבוק לפרסם בה את כתובת ה-URL  של אתר 'קונטקט פייסבוק' או קישור אליו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בהמשך לכך, החל התובע לעקוף את החסימה האמורה וזאת באמצעות פרסום קישור בפלטפורמה של פייסבוק לאתר ה"מזבלה" שברשותו, תוך שימוש בכתובת מקוצרת. גם פרסום זה הוסר לבסוף ע"י פייסבוק לאחר שנמצא כי מדובר בהפרה של תנאי השימוש. לאחר שמצאה כי התובע עשה שימוש באתר "המזבלה" כאמצעי נוסף לעקיפת מנגנון החסימה לאתר "קונטקט פייסבוק", ביצעה פייסבוק חסימה נוספת המונעת ממשתמשים לפרסם בשירות פייסבוק קישורים לאתר "מזבלה". בעניין זה הוסיף התובע כי לצד החסימה פרסמה פייסבוק גם מודעה כי האתר "מסוכן" כל אימת שנעשה ניסיון לשתף קישור אליו.

על כן, עתר לצו עשה במסגרתו יורה בית המשפט לפייסבוק להסיר את חסימת הקישור לאתר ולפצותו בגין הפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו. לצד זאת, עתר לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות, בטענה כי פייסבוק עוולה כלפיו בזדון בכך שמנעה או הכבידה באופן לא הוגן על גישה של לקוחות אל עסקו. לטענת התובע, החסימה הובילה להפחתה משמעותית בתעבורה לאתרו, ובעקבות זאת גם נפגעו הכנסותיו המבוססות על המוניטין הידוע של האתר..

פייסבוק מאידך, טענה כי היא רשאית לחסום משתמשים באתר מקום שאין הם מכבדים את כללי הקהילה, וכי בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן ודפוס הפעולה של התובע, לרבות מעשי ההטרדה שלו על דרך של חשיפת פרטיהם המזהים האישיים של אנשים באתר "קונטקט פייסבוק" בלא הסכמתם, היוותה איום מוגבר. זאת, בפרט נוכח התנהלותו אל מול פייסבוק עצמה, אשר כללה לא אחת פעולות גידוף, הטרדה ואיומים, נגד פייסבוק ועובדיה.

השופטת רחל ברקאי דחתה את התביעה. "תביעתו זו של התובע דומה לזעקת "הקוזק הנגזל", כתבה השופטת. "בעוד זה בועט, פוגע, מאיים ומפר חוק, זועק הוא בלי למצמץ את זעקת הפגוע והנרמס". לדברי השופטת, הוכח, והתובע אף הודה בכך, כי אתר "קונטקט פייסבוק" נוצר במטרה להטריד עובדי פייסבוק מסוימים על דרך של הפצת פרטי קשר אישיים שלהם ללא הסכמתם. כאשר נחסמה הגישה לאתר "קונטקט פייסבוק" עקף התובע החסימה על דרך של הכוונת משתמשי פייסבוק לאתר "מזבלה" אשר קישר לאתר "קונטקט פייסבוק".

עוד נדחתה טענת התובע כי יש לזקוף לחובת פייסבוק את אי זימונן של סופר תאני וקוטלר לעדות. זאת, שכן תלונתן של השתיים על פגיעה בפרטיותן הועברה אל פייסבוק אירלנד ומכאן שהעדה הרלוונטית לבירור השאלות שבמחלוקת היא ראש הצוות שבו התקבלו החלטות בנוגע להפעלת מדיניות פייסבוק ביחס לפעילותו של התובע. זו בחנה מקרוב את התנהלותו של התובע ופרסומיו ואין כל רלבנטיות לטענת התובע כי קיבלה מידע מכלי שני.

עוד התייחסה השופטת לשאלה האם פרסום הודעות האזהרה במסגרת חסימת הגישה לאתרים של התובע מהוות פגיעה בשם טוב. לדעת השופטת, התשובה לשאלה זו היא בשלילה שכן על מנת שלתובע תקום עילת תביעה בגין לשון הרע על הפרסום הפוגע להיות מופנה ישירות ובאופן מסוים כלפיו, ועליו להיות מזוהה באופן ספציפי מתוך הפרסום המשמיץ, גם אם מדובר בדברים פוגעים במשתמע. עם זאת, הודעת האזהרה בה מדובר מדברת על אפשרות שמדובר בספאם או באתר בלתי בטוח ואין התייחסות ספציפית לשמו של התובע ולא ניתן להבין דבר כי מדובר בדברי בלע, בהנחה שמדובר בדברי בלע, כלפיו. גם העובדה שבאחת ההודעות מצוין הקישור לאתר "מזבלה", אינה הופכת את ההצהרה האוטומטית לכזו המתייחסת באופן ספציפי לתובע.

"התנהגות ספאמית טיפוסית"

לדברי השופטת, מדובר בהודעות אוטומטיות הנשלחות למשתמשים המנסים לפרסם קישור לאתר או אתרים אשר נחסמו לשיתוף ומסבירות מדוע הקישור אינו בר שיתוף והמשתמש הסביר הקורא אזהרה זו אינו רואה בה פגיעה בשם טוב של מי שמפעיל את האתר אלא אך חשש לקיומו של אתר פוגעני. במילים אחרות, נקבע, קיימת הפרדה ברורה בין התובע לבין האתרים אותם הוא מפעיל ואין בנמצא כל עדות לכך שהדברים שפרסמה פייסבוק כוונו אליו באופן אישי או כי המשתמש הסביר יכול היה להסיק כי מדובר בדברי בלע, בוז ולעג המכוונים אל התובע עצמו.

מעבר לנדרש קבעה השופטת כי ממילא עומדות לפייסבוק ההגנות של אמת בפרסום ותום לב. צוין, כי המדיניות של פייסבוק מגדירה "ספאם" ככזה הכולל שימוש זדוני באתר  פייסבוק. במקרה זה, התובע הכווין משתמשים לאתר "קונטקט פייסבוק" בין ישירות ובין באמצעות אתרים עוקפים אחרים כמו "מזבלה" באופן מטעה, הגורם להם לחשוב כי הגיעו לאתר עזרה של פייסבוק, כשהוא מפרסם שם פרטים אישיים חסויים על עובדי פייסבוק ללא הסכמתם. בכך, לדעת השופטת, מפר התובע את מדיניות פייסבוק וכללי השימוש בה לרבות כללי הבטיחות, ומטעם זה קמה לפייסבוק הגנת אמת דיברתי עת סיווגה האתר כספאם והוציאה הודעת האזהרה בנדון.

עוד הוסיפה השופטת כי לתובע אין זכות קנויה בלתי מוגבלת ליהנות משירותי פייסבוק אלא זכות זו קיימת לו כל עוד עומד הוא בתנאי המדיניות שנקבעו. "בעת שפרסומיו באתר "קונטקט פייסבוק" נועדו להטריד את עובדיה הבכירים של פייסבוק ישראל, על דרך של פרסום פרטים אישיים אודותם ללא הסכמתם", כתבה השופטת, "וכשהוא חוזר ונוקט במנגנונים שונים כדי לעקוף את החסימה, הייתה רשאית פייסבוק לראות בהתנהגות זו כהתנהגות "ספאמית טיפוסית" ולכן בלתי בטוחה. בהתאם, עומדת לפייסבוק הגנת האמת בפרסום עת התריעה על פי מדיניותה כי מדובר באתר ספאם זדוני". עוד, לשיטת השופטת, מדובר גם בהודעה מידתית המספקת מידע למשמש מדוע השירות שמציע פייסבוק, שיתוף קישורים, אינו פועל במקרה הספציפי ואף מאפשר למשתמש לערער על כך, אם הוא סבור שנפלה טעות.

במישור תום הלב שוכנעה השופטת כי ההודעות האוטומטיות היו מוצדקות מאחר שנועדו למנוע הפצה של תוכן מפר. לשיטתה, כוונתה של פייסבוק בהודעות אלו הייתה להגן על האינטרס שלה בשמירה על הפלטפורמה שלה ועל המשתמשים בשירותיה, וההודעות היו מידתיות ופורסמו בתום לב רק כאשר משתמש ניסה לפרסם קישור לאתרים של התובע, והכל בהינתן הפרת תנאי השימוש ותנאי הקהילה. אשר על כן, סברה השופטת כי התובע לא הוכיח כל פגיעה בשמו הטוב, וכי גם בהנחת קיומה של פגיעה, קמה לפייסבוק הגנת אמת דברתי ותום לב.

בנוסף נדחתה גם הטענה ל"שקר מפגיע" מכוח פקודת הנזיקין, בנימוק שפרסומיו של התובע באתר "קונטקט פייסבוק" היו זדוניים וניסיונותיו השונים לעקוף החסימות באמצעות אתר "מזבלה" הצדיקו מבחינת פייסבוק פרסום הודעות הספאם, והכל בהתאם למדיניות שלה וכללי השימוש בפייסבוק. משכך, לדעת השופטת, אין ליחס לפייסבוק כל זדון כנטען, כי אם פעולה לגיטימית במסגרת סמכותה ומדיניותה אשר הופעלה באופן סביר ומידתי, מה גם שההודעות שפורסמו אין בהן דבר הנוגע לתובע לעסקו משלח ידו או מקצועו.

לבסוף, נדחו טענותיו של התובע גם מכוח חוק עוולות מסחריות. לדבריה, התובע לא הוכיח אף לא אחד מן היסודות הנדרשים – שכן לא הניח כל תשתית ראייתית כי הוא ופייסבוק הם ישויות עסקיות המתחרות באופן פעיל באותו תחום. עוד ציינה כי תביעת התובע אינה מתיימרת לעסוק בתחרות בלתי הוגנת בין עסקים מתחרים אלא מבוססת כל כולה על טענה לפיה הוא "קורבן" להתנכלות של פייסבוק כלפיו ובכך אין די. "התובע לקוח כועס, בועט ומורד המבקש להטריד את העוסק (פייסבוק)", כתבה השופטת, "וזה, מנגד, חוסם באופן לגיטימי את דרכו מלעשות שימוש בפלטפורמה שלו (של פייסבוק) כדי לקדם ענייניו". על בסיס האמור, אין לקבוע כי עוולת ההתערבות הלא הוגנת מתקיימת, מאחר שכל שפייסבוק עשתה הוא למנוע מהתובע מעבר דרכה אל עסקיו. זאת ועוד, אין חולק שפייסבוק לא חסמה את הגישה לאתרי צד שלישי, לרבות אתרים של התובע, ולא הפיצה מידע כוזב או מצג שווא.

"תביעה זו טוב היה לו לא הייתה מוגשת כלל", כתבה השופטת לסיכום. "ככל שמבקש התובע ליהנות מהפלטפורמה של פייסבוק כדי לקדם עסקיו עליו לקבל על עצמו את כללי ההתנהגות המקובלים והראויים בקהילת פייסבוק. ככל שמבקש הוא לשבור מוסכמות ולא לכבד את כללי השימוש שנקבעו, שהינם סבירים ומידתיים, לא קמה לו זכות קנויה להמשיך וליהנות מהפלטפורמה של פייסבוק כאמצעי קישור לאתרים שלו". בשל דחיית התביעה, חויב התובע בהוצאות בסך של 30,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עוה"ד יהונתן קלינגר. הנתבעות – פייסבוק ישראל ופייסבוק אירלנד, יוצגו ע"י עוה"ד יעקב שרביט, שי כגן ופיני דואק ממשרד הרצוג פוקס נאמן ושות'.

ת"א 35377-03-17