במסגרת החלטת ביניים בתביעת משמורת שהגיש אב על בנו הקטין, התייחס שופט בית המשפט לענייני משפחה, ארז שני, לתופעת הניכור ההורי והשלכותיה: " דעתי שניכור הורי פעיל אינו מעשה שהוא עוולה אזרחית בלבד, אלא נכנס הוא לתוך תחומי העבירה הפלילית"
במסגרת החלטת ביניים בתביעתו של אב לקבלת משמורת על בנו, מתח שופט בית המשפט לענייני משפחה בת"א, ארז שני, ביקורת חריפה על האב, שלשיטתו מסית את בנו נגד אמו באופן שהוביל לניתוק הקשר ביניהם. נוכח האמור, הורה השופט על מתן חוות דעת דחופה שתתן מענה לשאלה האם קיים ניכור הורי ומה ניתן לעשות לאלתר להכחדת התופעה.
"ספק גמור בעיניי אם זקוק אני לאמירה של מומחה על-מנת לקבוע כי לפניי ניכור הורי ומהדרג הנחשב כחמור ביותר מכולם", כתב השופט שני, "לאמור סרבנות ללא צידוק קיים של קטין לראות את אמו ולפגוש בה... נכון שמדובר בילד הלומד בחינוך המיוחד ונכון שמדובר בילד חרדתי. אלא שאותן חרדות לא תמול ולא שלשום "נולדו" והן לא הפריעו לילד לקיים קשר עם שני הוריו. במילים אחרות, הטריגר לניכור ההורי ספק גמור אם קשור לנסיבותיו המיוחדות של הקטין, אף כי ברור שהקטין, על נסיבותיו המיוחדות, הוא "טרף קל" להורה מנכר".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
עוד התייחס השופט לטענתה של ב"כ האב שתיארה אותו כ"דמות צבעונית". "קשה לי לראות את החינניות שבדבר", קבע השופט שני. "בקלות יכול אני לראות על אותה תכונת התנהגות דווקא דורסנות או ראיית העולם על-ידי האב בדרכו שלו ואין בלתה... כאשר נמצא הקטין אצל הורה, במקרה הזה אצל האב, האחריות עליו לוודא את הקשר בין הקטין לבין האם, שאם לא כן ייתפס הוא כהורה מנכר".
בהמשך התייחס השופט לתופעת הניכור ההורי בכללותה וציין כי לשיטתו מדובר במעשה שהוא אינו עוולה אזרחית בלבד, אלא נכנס גם לתוך תחומי העבירה הפלילית ובוודאי שאין הוא עולה בקנה אחד עם החובה שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לנהוג כהורה מסור. "טובת קטין היא עקרון-על ואולם, עיקרון זה אינו מאפשר פעולות שאינן חוקיות", כתב השופט. "שעה שקיימת פעולה שהיא בלתי חוקית – טובת הקטין נסוגה מפני תיקון אי החוקיות".
בחזרה למקרה הספציפי, ציין השופט כי לדעתו המקרה עונה לכל הקריטריונים של ניכור הורי, ועד שלא יימצא מי האומר שיש טעם אובייקטיבי ראוי בסרבנותו הגסה של הקטין לראות את אמו - יראה באב בבחינת הורה מנכר ובאם בבחינת הורה מנוכר. לדעת השופט, זמן הוא "משחק" הפועל לטובת ההורה המנכר שכן הוא מנציח ומקבע את תופעת הניכור. בעניין זה, השווה השופט את הדבר ל"דוקטרינת הפדופיל", העוסקת בהאשמת שווא של הורה אחד כלפי הורה אחר אשר ביצע, כביכול, מעשים פדופילים שאין עליהם ראיות. "אין מערכת משפטית אשר תאפשר מגע בין פדופיל לבין ילד", כתב השופט, "ולכן הקשר בין ההורה ה"חשוד" לבין הקטין נקטע באחת ולאחר חודשים, כאשר מסתבר, למזלו של ה"חשוד" על לא עוול בכפו כי שווא התלונה – כבר הפך הנתק לבר קיימא". לדברי השופט, שתי התופעות אינן אחידות, אך הן דומות ואל שתיהן יש להתייחס כמעשים בלתי חוקיים. הואיל וכך, הסברה שאומרת שאין ללחוץ על הקטין ולאפשר לו להגיע לתובנות בזמנו החופשי - אין לה על מה לסמוך גם מפני שבמקרים רבים תופעת הניכור ההורי אינה פרי רצונו החופשי של הקטין.
עוד התייחס השופט לטענת ב"כ האב כי גופים בבית הספר ובמקומות אחרים לא "עלו" על תופעת הניכור ההורי ולא ציינו אותה. לשיטתו, גופים טיפוליים המטפלים בשאלות חינוך או הפרעות נפשיות כאלה ואחרות אינם עוסקים באבחון של ניכור הורי, אלא באבחון של בעיות חינוכיות או בבעיות הרגשיות.
אשר על כן, סבר השופט כי בנסיבות של ניכור הורי או בחשד כבד מאוד לקיומו של ניכור כאמור, שליחת הסוגיה לבדיקה בת חודשים - כמוה כאי עשיה מצד בית המשפט. לפיכך, הורה השופט ללשכה לסיוע המשפטי למנות לקטין אפוטרופוס לדין, לאלתר. עוד סבר כי בסיטואציה כיום קיים צורך אף במינוי אפוטרופוס לגוף לקטין. בנוסף, קבע השופט כי במצבים של ניכור הורי זקוק בית המשפט לחוות דעת מיידית ודחופה בשאלה האם קיים ניכור הורי אם לאו. לפיכך, מינה השופט עובד סוציאלי על-מנת שיחווה דעתו תוך 15 ימים בשאלה האם קיים ניכור הורי ומה ניתן לעשות לאלתר להכחדת התופעה. לבסוף הורה השופט גם על כפיית ביקור של יום בשבוע כולל לינת לילה של הקטין אצל האם, באמצעות סנקציה כספית שתוטל על האב.
לסיום העיר השופט כי ככל שימהר האב לעשות ולהפעיל את יכולותיו כדי להסביר לקטין כי טוב יעשה אם יחדש לאלתר את הקשר עם האם, גם כמות הנזק וגם ראיית התובענה ישתנו מן הקצה אל הקצה. "אומר כאן ועכשיו", כתב השופט, "אין כל סיכוי שבעולם שבית המשפט ייתן להורה מנכר משמורת בקטין. עצם היותו של הורה מנכר הופכת אותו לבלתי כשיר למשמורת, בוודאי בנסיבות העניין שלפניי".
