הצעת החוק שיזמו ח"כ מרב מיכאלי, ח"כ אלי אלאלוף ואחרים עברה אמנם בקריאה טרומית אך מאז היא "תקועה" שנים בוועדת העבודה והרווחה. היום קיימה הועדה דיון בעניין בהשתתפות נציגי ארגוני עובדים ומעסיקים שדנו בין היתר במחלוקות הנוגעות להגדרת ההתעמרות ולתחולת החוק המוצע
ועדת העבודה והרווחה של הכנסת קיימה היום (ב') דיון בהצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. את ההצעה יזמו חברי הכנסת מרב מיכאלי, אלי אלאלוף, משה גפני, שלי יחימוביץ', רחל עזריה, ז'קי לוי, יעקב מרגי ואחרים, והיא נועדה לעסוק בתופעה מוכרת אך לא מוסדרת בשוק העבודה הישראלי המשפיעה על חייהם ורווחתם של עובדים רבים.
השלכותיה של ההתעמרות יכולות לנוע בין פגיעה בתפקוד המקצועי של העובד, ירידה במוטיבציה, היעדרות מרובה ממקום העבודה ואף עזיבתו בסופו של דבר. בנוסף, עלולות להיות לה אף נזקים של ממש לבריאותו הפיזית והנפשית של העובד עד כדי סיכון ניכר. ההצעה, שהונחה על שולחן הכנסת ב-2015, עברה אמנם בקריאה טרומית אך מזה מספר שנים היא "תקועה" בוועדת העבודה ולא קודמה. היום כאמור, נערך דיון בוועדה בהשתתפות נציגים ממשרדי ממשלה שונים, ארגוני עובדים, ארגוני מעסיקים, פסיכולוגים ואף מדענית ממכון ויצמן החוקרת את השורשים של ההתנהגות האנושית ודיברה על החשיבות של ההבנה מה סטרס במקום העבודה עושה לגוף במובן של ירידת תפקודי החשיבה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשתתפים נחלקו ביניהם במספר נקודות, ובהן תחולת החוק על חיילים ומשרתי כוחות הביטחון ומתנדבי שירות לאומי או אזרחי. בעניין זה ציין נציג של הרשות לשירות אזרחי כי הרשות חושבת שהצעת החוק לא מתאימה להחיל עליה את מתנדבי השירות האזרחי, שאינם מוגדרים כעובדים מבחינת יחסי עובד מעביד. מנגד ציין מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית שנכח בדיון כי החוק נועד להגן על אנשים שהוחלשו ודווקא מתנדבים מאד זקוקים לחוק הזה, כי אחרת הם יכולים להיות הפקר.
בדיון נכחה גם ד"ר אורית קמיר, מרצה למשפטים, שטענה כי מטרת החוק היא לפרוט את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי "להגן על הליבה הקיומית מפני ניצול לרעה של כוח שמגיע לדרגות מאד קיצוניות". לכן, לשיטה, אם הם מקבלים שכר או לא זה לא רלוונטי מאחר שרוצים להגן על אדם באשר הוא אדם. עוד ציינה ד"ר קמיר כי אותן התנגדויות הושמעו כשדנו בחוק למניעת הטרדה מינית, אבל זה עניין חינוכי.
נציגת משרד המשפטים אמרה: "מה שכרגע נמצא על שולחן הועדה הוא לא מוסכם על הממשלה ולכן עמדת הממשלה היא להתנגד לו. בנושא של שירות סברנו שיש מורכבויות ובתוך תהליכי השיח שהתקיימו דובר על כך שהנושא יישאר בחוץ וילובן לקראת קריאה שניה ושלישית אחרי שיוסכם על הגדרת ההתעמרות ודרכי הטיפול בה. אנחנו חושבים שנכון לחשוב על כוחות הביטחון והשירות מאוחר יותר".
בהמשך פנו הנוכחים לדון בהגדרת ההתעמרות המופיעה בהצעת החוק. ההצעה המקורית מנתה מספר מקרים שייחשבו כהתעמרות, אולם ההצעה הנוכחית מגדירה התעמרות כ"התנהגות לא עניינית שאינה סבירה בנסיבות העניין, הננקטת במעשה או במחדל כלפי אדם במסגרת העבודה באופן חוזר ונשנה או לאורך זמן, והופכת את סביבת עבודתו לעוינת
ופוגענית, מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או יוצרת נסיבות שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו, אף אם המשיך בה".
נציגת הסוכנות לעסקים קטנים: "ההנחה שעליה מתבססת חקיקת העבודה שלפיה העובד הוא הצד החלש לא בהכרח מתקיימת בעסקים קטנים. יש מצבים שבהם העובד הוא הצד החזק ומתמרן את המעסיק ולמעסיק אין יכולת לנהל את העסק שלו בגמישות הנדרשת. בהצעת החוק הנוכחית ההגדרה היא מאד רחבה ואמורפית ופותחת פתח להתדיינויות משפטיות. על מנת לברר האם המעשה הוא התעמרות העסק יצטרך לברר זאת בבתי משפט, ולעסק קטן של 20 עובדים אין זמן ללכת לבתי משפט. ההגדרה צריכה להיות הרבה יותר ברורה ומוגדרת ולא נתונה לפרשנות של "מישהו צעק עליי" או "דיבר אליי לא יפה". ההגדרה הזאת לא מספיק ברורה. אנחנו חושבים שהגדרה מהודקת היא נכונה לכלל המשק".
נציגת ההסתדרות החדשה: "למה צריכים את העניין של "חוזר ונשנה" או לאורך זמן? בחוק למניעת הטרדה מינית כאשר מדובר ביחסי מרות אין דרישה של הישנות ההטרדה. כאן אני חושבת שהתעמרות יכולה להיות גם חד פעמית ומספיק קשה. אני מדברת מהשטח. זה יכול להיות התעמרות מאד קשה אפילו שהיא פעם אחת, ותביא למצב שאדם לא יכול להמשיך ולהישאר באותה סביבת עבודה".
פסיכולוג תעסוקתי: "במקום העבודה אנחנו מביאים את הרגש שלנו ועולמות התוכן שלנו. לא מצפים שאנשים לא יביאו רגשות ואמוציות. יש הבדל בין התפרצות ואירוע חד פעמי להתנהגות שחוזרת ונשנית לאורך זמן. אירוע חד פעמי יטופל אבל לא במסגרת החוק. מה שמאפיין התעמרות בכל העולם זה שזה חוזר ונשנה ומרסק את האדם, מביא אותו לפוסט טראומה".
"חשש שהחוק יהווה קרדום לחפור בו"
נציגת נשיאות הארגונים העסקיים: "הטרדה מינית שונה מהתנכלות בעבודה. בעוד שבהטרדה מינית מדברים על נושא שהוא נקודתי במובנים רבים, התייחסויות שונות, התנהגות אחת מבזה ומשפילה ועוד – אנחנו עדיין מתייחסים למיניות של האדם. יש מרכז שעליו אנחנו מדברים. כשמדובר בהתנכלות הנושא הוא רחב הרבה יותר, הוא עלול לגעת בהתנהגות שלנו בכל צעד ושעל במהלך יום העבודה וגם לאחריו ולכן מטבע הדברים אי אפשר להגיע להגדרה שבאמת תכניס פנימה את כל מה שצריך. אני חושבת שיש פה בעיה, לא הצלחנו בשום דרך להגיע למצב שאנחנו מצליחים לחלחל את המים העכורים ולהכניס פנימה את כל מה שצריך. למעשה, מה שיוצא מהדברים זה שבגלל שלא מצליחים להדק את ההגדרה כל אותם מקרים של תביעות סרק יכנסו לתוך ההגדרה הזאת. יש את אותם מקרים של עובדים שבאמת יחשבו שהתנכלו להם ולא כך הוא. אפשרות אחרת זה שעובד לא באמת חושב שהתנכלו לו אבל החוק יהווה קרדום לחפור בו. באותן סיטואציות שבהם עובד יפוטר או לא יקבל זכויות מסוימות הוא יגיד שהתנכלו לו. גם עכשיו הקלות שבה נזכרת המילה התנכלות לאוויר היא קלות בלתי נסבלת".
אגף המשמעת, נציבות שירות המדינה: "אנחנו תומכים בחוק, הנציבות מטפלת בנושא של התעמרות בעבודה כבר הרבה מאד שנים, כאגף המשמעת אנחנו מקבלים תלונות ומטפלים בהן. הוצאנו חידוד של הנושא לכל משרדי הממשלה. ההערה היחידה שיש לנו בנושא ההגדרה היא לנושא של "חוזר ונשנה" או "לאורך זמן" – אנחנו חושבים שזה צריך להיות ו' החיבור. אנחנו חושבים שמאד חשוב שההגדרה תהיה ברורה כדי שנוכל לבצע הדרכות למנהלים ועובדים כדי שידעו מה נחשב התעמרות ומה לא. יש גם פסיקה של ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים שהתייחס לזה שלא מדובר במקרה חד פעמי אלא חשיפה מתמשכת לנושאים אלו".
משרד העבודה: "אין הסכמה בקשר למה צריכה להיות הגדרה של התעמרות. יש מקרים של התעמרות קונקרטית שהכנסת ידעה לחוקק – כמו חקיקת השוויון, הטרדה מינית והזכות לעבודה בישיבה, וגם הזכות של העובד להפסקת שירותים. אנחנו חושבים שבתוך ההגדרה שמוצעת לפנינו אפשר לתקן מספר דברים: במקום שההתנהגות תהיה לא עניינית אפשר לכתוב שההתנהגות תהיה לא מקובלת כדי להכניס מימד של תום לב. דבר שני – במקום "שאינה סבירה בנסיבות העניין" יותר נכון לכתוב "שאינה מוצדקת בנסיבות העניין". הדבר השלישי שהייתי מוסיפה בסיפא: הרעה מוחשית כמשמעותם בחוק פיצויי פיטורין".
נציגת משרד המשפטים, מחלקת יעוץ וחקיקה (נזיקין): "הנוסח שמוצע כאן חופף לחלוטין את עוולת הרשלנות, מדובר במקרה פרטי של עוולת הרשלנות. כל מי שמכיר את דיני הנזיקין יודע שברגע שיש עוולה שחופפת את עוולת הרשלנות התוצאה היא שהיא הופכת להיות אות מתה, במיוחד כשיש הגבלה על הסעד. הניסיון מלמד שבכל אחד מהמקרים שיש עוולות כאלה הן נזנחו לחלוטין לטובת עולת הרשלנות. הנוסח לדעתנו לא נכון, כדי לתת לה משמעות יש להעדיף את המונח "איננה מוצדקת" מאשר "איננה סבירה". אינה מוצדקת זה משהו שתואם יותר את הקונטקסט של דיני העבודה. מייצרים פה מכשיר שכנראה לא יעשו בו שימוש מאחר שהוא גורע ממה שהדין הנזיקי הכללי יכול לתת".
נציגת פורום דיני עבודה בלשכת עוה"ד: "הפורום תומך בהצעה, חושב שהיא ראויה ונותנת מענה לצורך בוער בשוק העבודה. אין כרגע הצפה של תביעות עובדים בהתעמרות מאחר שאין כרגע כלי שבית הדין יכול לעשות בו שימוש. יש פסיקה מצומצמת בלבד".
נציג הייעוץ המשפטי איגוד לשכות המסחר: "מפריעה לנו האפליה שנעשית כשמעדיפים רק תחום אחד ולא מטפלים בנושא בכללותו. תחום יחסי העבודה הוא תחום מאד חשוב ואף אחד לא רוצה שתהיה בו התעמרות. מצד שני – התעמרות לא קיימת רק בתחום דיני העבודה, יש תחום רחב של יחסי האזרח והתושב עם רשויות השלטון – לא עונים לטלפונים, לא חוזרים למייל וכד'. אם מדברים על עניין של התעמרות צריך להכניס גם את יחסי השלטון מול האזרח והתושב. זה ישפר את איכות החיים של כולנו. בעניין ההגדרה: נכון יהיה להוסיף להגדרה עניין של כוונה".
עו"ד ממשרד עו"ד אורנה לין, שהייתה שותפה לניסוח הצעת החוק: "היתרון בזה שאנחנו יושבים כאן כ-3 וחצי שנים לאחר שהצעת החוק יצאה לאוויר העולם, היא העובדה שבתי הדין לעבודה כבר נחשפו אליה וגם מלומדים באקדמיה. בתי הדין לעבודה שנחשבים לגורם המוסמך ביותר בתחום של יחסי העבודה כבר אימצו את הגדרת החוק כפי שאנחנו רואים אותה כאן. ההצעה שבפנינו לא כוללת את הפירוט שבתי הדין לעבודה למדו אותו. זו הגדרה הולמת את מה שחושבים הגורמים המוסמכים ביותר. לעשות עכשיו הפחתה למה שכבר קיים לאחר שהפסיקה כבר נדרשה לעניין – הוא משהו שבכל ההיסטוריה החקיקתית הוא לא מוכר".
בדיון נכחה אף ד"ר מטעם מכון ויצמן, העוסקת בין היתר בחקר השורשים של ההתנהגות האנושית: לדבריה, היבט חשוב מאד של החוק הוא כמכווין התנהגות ובהיבט זה התפקיד של המעסיק לייצר סביבת עבודה המונעת התעמרות היא גם לטובתו. עוד הוסיפה כי הידע הזה יכול להגיע למנהלים, מעסיקים ועובדים על מנת שיסייע להבנה מה סטרס עושה לגוף במובן של ירידת תפקודי החשיבה".
