חדשות

השערה והסערה: חשיפת הראיה החדשה לכאורה בפרשת הרצח העסיקה בימים האחרונים לא רק את הציבור בכללותו אלא גם את עורכי הדין בפרט, שניהלו ויכוחים ערים ברשת לגבי טיב ראיית הדנ"א שהתגלתה. עו"ד קובי שקלאר, סניגור פלילי, סבור שהדבר מצביע בין היתר על האמון (וחוסר האמון) שרוחש ציבור עורכי הדין למערכת

פעם בכמה דורות ישנה פרשת רצח שמעסיקה את הציבור הישראלי בלי סוף. בשנות השבעים הייתה זו פרשת עמוס ברנס, בשנות התשעים הייתה זו פרשת הרצח של חנית קיקוס ואין ספק שהפרשה של שנות ה-2000 היא זו של רצח תאיר ראדה ז"ל בתא השירותים של בית הספר "נופי גולן" בקצרין, שממשיכה לעורר הדים עד היום.

קרוב לשלוש שנים חלפו מאז נדחה סופית ערעורו של רומן זדורוב על הרשעתו ברצח, ועדיין בקרב הציבור שוררת מחלוקת עזה בשאלת זהותו של הרוצח. במיוחד בעידן הנוכחי של הרשתות החברתיות והשיח הפורה ברשת, דיונים ערים על התיק, כולל פירוט רחב על הראיות וניתוחן לצד תיאוריות קונספירציה למיניהן, הם לא מראה נדיר עד שלעתים נדמה שפרשת ראדה-זדורוב דומה יותר לסדרת מתח מאשר למשפט רצח. חשיפת הראיה החדשה בסוף השבוע האחרון רק חיזקה את המחלוקות הללו, ונראה שאין אחד במדינה שלא אוחז באופן עיקש בעמדה אחת ובטוח שהוא/היא יודע בדיוק מה קרה, משום היה חוקר מז"פ עטור שבחים או בלש מהשורה הראשונה.

הסערה לא פסחה גם על עורכי הדין, שניהלו דיונים ערים ברשתות החברתיות בכל הנוגע לפרשה. "לא ידעתי שיש כזאת מילה עד אתמול", כתב הסניגור הפלילי עו"ד קובי שקלאר בדף הפייסבוק שלו, בכל הנוגע למושג "פרופיל מיטוכונדריאלי" שהפך פופולארי במיוחד בסוף השבוע האחרון. "מאתמול, נשחקה המילה הזאת מרוב שימושים. כולם נהיו פתאום גנטיקאים. אם עד היום ידענו, שאם מוצאים DNA של מישהו בזירה, סימן שגם הוא היה בזירה, אתמול גילינו לחרדתנו, שלא כך הדבר. יש גם פרופיל מיטוכונדריאלי כדי לסבך לנו את החיים עוד יותר עם הפרשייה המסובכת הזאת גם כך".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אשר לדעתו ביחס לסערה הציבורית שיצר התיק, אומר היום עו"ד שקלאר כי לשיטתו פרשת זדורוב היא אחד מאותם תיקים שמפלגים את הדעות באופן חציוני, ומעוררים מגוון סותר וקיצוני של רגשות. "ככל שמדובר בהדיוטות הרי שזה ברור", הוא אומר. "תיאוריות הקונספירציה, הסרטונים, מאמרי הדעות, הפוסטים ומיליוני המילים הריקות מתוכן, פחות או יותר, כל אלה מבלבלים את ההדיוטות, ומעלים אצלם רגשות קונספירטיביים אנטי ממסדיים, המבוססים על אינטואיציות, יותר מאשר על מידע אמיתי. אבל, כשמדובר בעורכי דין, לכאורה בעלי מקצוע, החייבים להיזקק למידע עובדתי ומשפטי קר-רוח, בבואם לגבש את דעתם, הרי שזה מפתיע יותר. הוסף לכך את העובדה שערכאות משפטיות בכירות, גם בית המשפט העליון, דנו ודשו, והכריעו בסוגיה מלפני ומלפנים, והרי לך תמיהה של ממש".

כל אלו, לדעת עו"ד שקלאר, מצביעים בין היתר על האמון, או הירידה באמון, שרוחש ציבור עורכי הדין למערכת המשפט ואכיפת החוק. "עורכי הדין, למרבה הפלא, לא ממעטים לגבש דעה, אף ללא שקראו מילה מפסק הדין המרשיע, הן המחוזי והן העליון. רבים מעורכי הדין יוצאים מנקודת הנחה שבית המשפט עצמו הלך שבי אחר שקרי השוטרים, צביעות וצימאון דם של הפרקליטות, והרצון לפייס את מוקדי הכוח המשפטיים מצד בית המשפט, דבר המעלה שאלה בקשר לאמון שיש לעורכי הדין עצמם במערכת המשפטית. נדמה לי שאמון זה הוא נמוך אף יותר מאשר זה של ההדיוטות, שאינם מכירים את המערכת מבפנים, את חולייה, את מוגבלותה ואת הנטייה לרצות את המשטרה והפרקליטות. הוסף לכך את הנטייה הטבעית לפקפק בגורמי סמכות אצל חלק מעורכי הדין, שאופיים הינו אנטי ממסדי, אל מול עורכי הדין הממסדיים, שבאים מתוך המערכת, ואשר סומכים את יהבם על המערכת מכורח ההרגל, והרי לך מהומה משפטית שלמה, ללא הכרעה. יוצא, שרוצח מורשע ומתועב של קטינה, ששיסף את גרונה של ילדה זכה באכזריות נוראה, הוא, לדעת חלק מעורכי הדין, קורבן של המערכת המשפטית. עורכי הדין נחלקים בדעתם בדיוק כמו הציבור, בין מבוכה, בלבול, והכרעה לצד זה או אחר על סמך נתונים חסרים".