בית הדין הארצי לעבודה לשאלה האם רשאי עובד לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, והאם מוטלת חובה על מעסיק לבטח את עובדו במסלול ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח ברכיב זה. נקבע, כי על המעסיק חל איסור להתערב בבחירת העובד וכי הדבר עשוי אף לעלות כדי עבירה פלילית
המשיבה היא חברה העוסקת בשירותי ניהול חשבונות ויעוץ. המערערת עבדה בחברה במשך קרוב ל-5 שנים. כשנתיים לאחר תחילת עבודתה, חתמה המערערת על מסמכי הצטרפות לביטוח מנהלים של חברת "מגדל", בהם צוינו פרטים בדבר ההסדר הביטוחי וכן שיעורי ההפקדות לפוליסה.
מספר שנים לאחר מכן אובחנה אצל המערערת מחלת הסרטן, ובעקבות כך היא נאלצה לעבור טיפולים רפואיים ונקבעו לה שיעורי נכות זמנית בשיעור 100%. בעקבות האמור, פנתה המערערת למגדל בבקשה לקבל כספי נכות בשל אבדן כושר עבודה, ולאחר חילופי דברים התברר כי פוליסת הביטוח שלה אינה כולל רכיב זה. לאור תגובתה של מגדל, פנתה המערערת למעסיקתה בדרישה לשלם לה את הכספים להם היא זכאית כתוצאה מאבדן כושר עבודתה, אולם דרישה זו נדחתה ולכן הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בבית הדין האזורי טענה המערערת כי החברה לא ביטחה אותה בפנסיית נכות בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק משנת 2008 וכתוצאה מכך נגרם לה נזק ממוני על רקע אובדן כושר עבודה, עת התגלתה אצלה מחלת הסרטן. המערערת עתרה לסעד הצהרתי בו ייקבע כי המעסיקה הפרה את חובתה הקבועה בצו ההרחבה וכן לחייבה בשיעור הנזק שנגרם לה בגין הפרת החובה. המעסיקה מנגד, טענה כי קיימה את חובתה לפי צו ההרחבה וכי הפקידה עבור המערערת כספים לביטוח מנהלים, לאחר שהמערערת העדיפה אפיק פנסיוני זה על פני קרן פנסיה מקיפה, בה נכלל כיסוי בגין אבדן כושר עבודה.
בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת וקבע כי יש לראות בפעולותיה של המערערת כמי שהביעה את רצונה להיות מבוטחת בביטוח מנהלים. בהמשך לכך ציין בית הדין כי הצטרפות עובד לביטוח פנסיוני מסוים היא בעלת השלכות אינדיבידואליות חשובות שהמעסיק אינו מודע להן ואינו מתערב בהן, וכי לעובד נתונה האפשרות לבחור את האפיק הביטוחי המתאים עבורו תוך נטילת סיכונים וסיכויים אישיים שרק הוא מודע להם. על כן, החלטות אלו צריכות להילקח ע"י העובד עצמו בהתייעצות עם הגורם המקצועי המתאים ואין זה מתקבל על הדעת להטיל חובה על מעסיק לבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני של עובדו.
על פסיקה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. נוכח השאלה העקרונית בדבר אחריות המעסיק על פי צו הפנסיה המקיפה ואפשרות בחירת העובד את מסלול הביטוח צורפו להליך במסגרת הדיון בערעור היועץ המשפטי לממשלה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה ונשיאות הארגונים העסקיים, כמו כן בהיבט הקונקרטי, צורפו גם סוכן הביטוח וחברת מגדל, על מנת שכל הצדדים הנוגעים בדבר ישותפו בהליך.
בפסק הדין בערעור, מפי הנשיאה ורדה וירט ליבנה, ובהסכמת סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר ונציגי הציבור, נקבע כי את השאלה שבנדון יש לבחון לאור הוראות סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל). נקבע, כי סעיף 20 לחוק הפיקוח מבטא עקרון יסוד בעולם החיסכון הפנסיוני והוא חופש הבחירה המלא שניתן לעובד לקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו, החברה שתנהל עבורו את הכספים, מסלול ההשקעה שבו ינוהלו הכספים, וזאת ללא יכולת התערבות של המעסיק בבחירות אלו. לדעת בית הדין, תכלית סעיף 20 האמור היא לאפשר לעובד לבחור את מוצר החיסכון הפנסיוני שבו הוא מעוניין להפקיד את תשלומיו ואת תשלומי מעסיקו, ללא שהמעסיק יוכל להגביל אותו בעניין זה, והכל על מנת שהעובד יוכל להתאים את מוצר החיסכון הפנסיוני לצרכיו ולמקסם את תועלתו.
בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי עקרון חופש הבחירה המלא שניתן לעובד לקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו הוא עקרון יסוד בדיני הפנסיה: "ניתן לדמות עניין זה לכך, שכשם שהמעסיק אינו צריך לוודא מה נעשה עם המשכורת אותה הוא משלם לעובד, כך גם למעסיק אסור להתערב במה שנעשה עם כספי הפנסיה שאותם הוא מעביר לקרן עבור העובד, כאשר מבחינתו של המעסיק עניין זה צריך להיות בבחינת "שגר ושכח".
בית הדין הוסיף כי בעצם המעורבות של המעסיק בבחירת הכיסויים הביטוחיים, יש פגיעה לא רק באוטונומיה של העובד אלא גם בפרטיותו. עוד נקבע כי בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק הפיקוח גם הבחירה של עובד בביטוח פנסיוני המכונה "ביטוח מנהלים" ללא כיסוי של אובדן כושר עבודה היא אפשרית, ולמעסיק אין אפשרות להתערב בבחירה שכזו.
יתר על כן, בהתאם להוראת סעיף 49(א)(7) לחוק הפיקוח, הפרה של הוראות סעיף 20 לחוק היא עבירה במישור הפלילי שדינה מאסר שנה או קנס, כך שאין כל ספק בדבר חומרת האיסור של המעסיק להתערב בבחירתו של העובד. בהינתן זאת, עצם העובדה שמעסיק יסרב לבצע הנחיה של עובד כמו למשל לבטחו בביטוח מנהלים ללא רכיב של אבדן כושר עבודה עולה לכאורה כדי עבירה פלילית.
בית הדין הוסיף והבהיר כי האמור בהוראות סעיף 20 לחוק הפיקוח גובר על הוראות צו ההרחבה, וממילא לא ניתן ללמוד מהוראות צו ההרחבה על חובתו של מעסיק לבטח את עובדו במסלול ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, ככל שהדבר מנוגד לבחירתו של העובד, אשר רשאי לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה.
נוכח האמור קבע בית הדין כי עובד רשאי לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, ועל המעסיק חל איסור להתערב בבחירה זו. מאחר שבמקרה הנוכחי החברה הפקידה עבור המערערת כספים לביטוח מנהלים, לאחר שהמערערת העדיפה אפיק פנסיוני זה על פני קרן פנסיה מקיפה, נקבע כי המערערת אינה יכולה להבנות מהטענה כי על החברה הייתה מוטלת חובה לבטח אותה במסלול ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.
עוד הוסיף בית הדין כי ככל שישנן טענות בעניין זה כנגד סוכן הביטוח, הרי שאין זה בסמכותו של בית הדין להכריע בנסיבות העניין במערכת יחסים זו, ועל כן מקובלת קביעת בית הדין האזורי שאין מקום להתערבות במערכת היחסים שבין המערערת לסוכן הביטוח. בדומה, בית הדין לא התערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי כי יש לראות בפעולותיה של המערערת כמי שהביע את רצונה להיות מבוטחת בביטוח מנהלים ללא כיסויי מוות ונכות, וכי בנסיבות המקרה לא הפרה החברה את חובתה לבטח את המערערת.
נוכח כל האמור הערעור נדחה ללא צו להוצאות. המערערת יוצגה בהליך ע"י עו"ד איתי בן הרא"ש. המעסיקה יוצגה ע"י עו"ד אבי מיכאלי.
