בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה את תביעתה של אזרחית נפאלית נגד אזרח ישראלי נכה וקטוע רגל לקבלת זכויות הנובעות מקיום יחסי עובד-מעסיק. לאחר בחינת מכלול הראיות קבע בית הדין כי יש להעדיף את גרסת הנתבע לפיה היו בינו לבין התובעת יחסים אישיים על רקע רומנטי ולא יחסי עבודה
התובעת היא אזרחית נפאל בשנות הארבעים לחייה, אם לשני ילדים בגירים שמתגוררים בנפאל. במאי 2006 הגיעה התובעת לישראל לאחר שקיבלה אשרת עבודה כמטפלת סיעודית וכעבור מספר שנים החלה בתהליך לקבלת מעמד של פליטה במשרד הפנים.
הנתבע הוא אזרח ישראלי קטוע רגל הסובל מבעיות רפואיות שונות, אשר הוכר כנכה ומקבל קצבת נכות ושירותים מיוחדים מטעם המוסד לביטוח לאומי. הנתבע מתגורר במחסן בשטח של 12 מ"ר הצמוד לבית הוריו. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א, טענה התובעת כי עבדה כמטפלת סיעודית של הנתבע במשך תקופה של כשלוש וחצי שנים ולא קיבלה שכר עבודה כלל וכלל, אפילו על חודש אחד. מנגד טען הנתבע שהוא עצמאי לחלוטין ואינו זקוק למטפלת וכי היחסים ביניהם היו של בני זוג, כאשר התובעת התגוררה מרצונה ומבחירתה בביתו ועבדה במקומות עבודה שונים. לגישתו, התובעת הגישה את התביעה בשל הקשר האינטימי שהיה ביניהם והגיע לקיצו כאשר הוא סירב לבקשתה לעזור לה לקבל אשרה עבור בנה. התובעת מנגד, הכחישה כל קשר אישי מעבר ליחסי עבודה עם הנתבע.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטת עידית איצקוביץ קבעה כי עיקר המחלוקת היא באשר למהות היחסים בין הצדדים – האם דובר ביחסי עובד-מעסיק או יחסים רומנטיים בין בני זוג. לדברי השופטת, התובעת, אשר טענה שעבדה אצל הנתבע במשק בית ובטיפול בו, לא הציגה בפני בית הדין ראיות המאששות את גרסתה, למעט תמונות אשר צילמה בדירתו של הנתבע אשר יש ספק לגבי האותנטיות שלהן ושלא מוכיחות דבר. כמו כן, התובעת לא הזמינה אף עד אשר היה יכול לחזק את גרסתה.
עוד נקבע כי גרסתה של התובעת נסתרה מספר רב של פעמים. כך, התובעת הצהירה כי החלה לעבוד אצל הנתבע בחודש מרץ 2012, ואולם הנתבע הציג אישור מבית חולים לוינשטיין, לפיו השתחרר מהשיקום רק בחודש יוני 2012. עוד הצהירה התובעת כי היא עבדה כמטפלת של הנתבע ממרץ 2012 ועד אוגוסט 2015, ואילו הנתבע הציג אישור לפיו הוא העסיק עובד זר מפברואר 2014 ועד לינואר 2015. בנוסף, התובעת הצהירה כי התלוותה אל הנתבע למוסד לביטוח לאומי ונדרשה למלא מסמכים ולחתום עליהם לפיהם היא עובדת כמטפלת של הנתבע, אך נמנעה מלהביא אסמכתא מהמוסד לביטוח לאומי.
עוד ציינה השופטת כי התובעת העידה בדיון שהנתבע הפקיד צ'ק בסך 24,000 שקל לחשבונה כשלושה שבועות לאחר שהחלה לעבוד ולאחר תקופה ביקש אותו בחזרה. עם זאת, על אף שניתן היה להגיש אישור מבנק הדואר בנקל, התובעת לא הציגה כל ראיה לגבי אמירותיה. בנוסף, התובעת הצהירה כי היא עבדה בשני מקומות עבודה בלבד, ואולם בדיון התובעת סתרה את עצמה והעידה כי עבדה אצל מספר גדול יותר של מעסיקים במשק בית. התובעת לא סיפקה כל הסבר הגיוני כיצד ומדוע נשארה לעבוד אצל הנתבע במשך 3.5 שנים, כפי שטענה, על אף שלא קיבלה כל שכר עבודה.
עוד הוסיפה השופטת כי התובעת הצהירה שבני משפחתו של הנתבע, ובעיקר אחותו, הכירו אותה כמטפלת של הנתבע, ואולם אחותו הצהירה כי בין התובעת לנתבע היו יחסים אישיים ולא יחסים של עובדת ומעסיק.
אשר על כן התרשמה השופטת כי יש להעדיף את גרסת הנתבע לפיה היו בינו לבין התובעת יחסים אישיים על רקע רומנטי ולא יחסים של עובד-מעסיק. גרסה זו קיבלה חיזוק על ידי ראיות ועדויות נוספות. התביעה נדחתה. ב"כ התובעת: עו"ד איתן כהן. ב"כ הנתבע: עו"ד עידו דן.
