שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בג"ץ: אין למנוע מצה"ל למכור ולהעניק אימונים לכוחות ביטחון זרים

חדשות

בג"ץ: אין למנוע מצה"ל למכור ולהעניק אימונים לכוחות ביטחון זרים, צילום: getty images Israel
בג"ץ: אין למנוע מצה"ל למכור ולהעניק אימונים לכוחות ביטחון זרים
26/07/2018, עו"ד לילך דניאל

הרכב של 3 שופטי בג"ץ בראשות המשנה לנשיאה חנן מלצר דחה עתירה בה התבקש למנוע מצה"ל ומשרד הבטחון לחדול מלמכור ולהעניק אימונים "בהזמנה" לכוחות ביטחון זרים, בטענה כי הדבר נעשה בחוסר סמכות ולמטרות עסקיות. ביהמ"ש: "שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם צבאות זרים נועדו לשרת יעדים ביטחוניים-לאומיים ולא נערכים למטרות רווח"

במסגרת פעילותו, נוהג צה"ל בין היתר לקיים שיתופי פעולה עם צבאות זרים, לרבות אימונים משותפים והכשרות, וזאת בתיאום עם משרד הביטחון. בצה"ל ובמשרד הביטחון נקבעות תוכניות עבודה שנתיות מתואמות, במסגרתן נקבעים יעדים בתחום קשרי-החוץ הצבאי-ביטחוני. שיתופי הפעולה הצבאיים הבין-לאומיים של צה"ל עם צבאות זרים נועדו להשיג, בין היתר, תמיכה בבניין הכוח של צה"ל, בכשירותו ובמוכנותו לביצוע משימותיו בשגרה ובחירום וחיזוק העומק האסטרטגי של ישראל והמענה המשותף הבין-לאומי והאזורי נוכח האתגרים ליציבות באזור.

תמחור העלויות של אימונים והכשרות אלו לצבאות זרים נעשה על-ידי משרד הביטחון, בהתבסס על מידע בדבר העלויות שנמסר על-ידי הגורמים הצבאיים הרלבנטיים, ובהתאם לכללי התמחור המקובלים במשרד. ביוני 2008 פורסמה באתר האינטרנט של זרוע היבשה בצה"ל כתבה, אשר כללה אמירות מהן ניתן ללמוד, לכאורה, כי אחת ממטרות שיתופי הפעולה הצבאיים אותם מקיים צה"ל היא כלכלית.

שנים לאחר פרסום מידע זה, הגיש ב"כ העותרים, עו"ד איתי מק, בקשה לפי חוק חופש המידע למדור זכויות האדם ופניות ציבור בדובר צה"ל ביחס לפעילות ענף כלכלה ומכירות בזרוע היבשה. בתגובה לבקשה נאמר כי פעילות ענף כלכלה ומכירות בזרוע היבשה, העוסק בתיאום ואינטגרציה של אימוני כוחות זרים בזרוע היבשה אל מול הגופים השונים בצה"ל, אינה מוסדרת בפקודה או בנוהל. בעקבות האמור, דרש ב"כ העותרים מהרמטכ"ל להורות בתוך 30 ימים על הפסקת מכירת האימונים "בהזמנה" ולהקפיא את פעילות הענף עד להחלטה ביחס לדרישה זו. לאחר שלא קיבל מענה לגופו של עניין, הגיש ב"כ העותרים עתירה לבג"ץ בה התבקש למנוע מצה"ל למכור ולהעניק אימונים "בהזמנה" לכוחות ביטחון זרים, ולבטל אימונים אלה שנמכרו וטרם מומשו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת העותרים, צה"ל ומשרד הביטחון פועלים בהיעדר סמכות חוקית, שכן מכירת האימונים חורגת מהוראות חוק-יסוד: הצבא, מהוראות פקודת ההקמה של צה"ל, מתפקידי צה"ל, כפי שהם מוגדרים במסמך "רוח צה"ל" ואין היא מעוגנת בפקודה או בנוהל פנימי של צה"ל. עוד גורסים העותרים כי הפעילות האמורה מהווה מעקף לעקרונות חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני וכי מכירת אימונים "בהזמנה" היא סוגיה עקרונית שצריכה להיות מוסדרת בחקיקה ראשית. בנוסף טענו העותרים כי השימוש בצה"ל ובחייליו כדי לאמן צבאות זרים לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

המשנה לנשיאה חנן מלצר דחה את העתירה וקבע כי אין לקבל את טענותיהם של העותרים. לשיטתו, קיימים שני מקורות נורמטיביים שמכוחם ניתן ללמוד כי יש לצה"ל סמכות למכור אימונים צבאיים לצבאות זרים: סעיף 1 לחוק-יסוד: הצבא, הקובע כי צה"ל הוא צבאה של המדינה, וסעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, המתיר לממשלה לעשות שימוש בצה"ל כדי לבצע פעולות הדרושות להגנת המדינה ולהשגת יעדיה הביטחוניים-לאומיים. לפיכך, מדובר בשאלה פרשנית - האם מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים משרתת תכליות ביטחוניות-לאומיות.

לדעת מלצר, מכירת אימונים לצבאות זרים היא אחת מהדרכים בהן מתבטאים שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם מדינות אחרות והיא נועדה להשיג מספר יעדים ביטחוניים-לאומיים. בין יעדים אלו מונה מלצר סיוע לצה"ל בשימור והרחבה של חופש הפעולה המבצעי בשגרה ובחירום, תרומה לחיזוק הקשר בין ישראל לבין מדינות שונות, קיום פעולות המשרתות מטרות משותפות ובונים אמון בין המדינות וקידום עמדותיה של ישראל מול מדינות אחרות ביחס לסוגיות אסטרטגיות, ביטחוניות וצבאיות.

בשאלה האם סמכויות הצבא צריכות להיות שמורות ליעדים ביטחוניים צרים גרידא, סבור מלצר כי יש להעדיף את הפרשנות הרחבה לתפקידו של צה"ל ולמטרות אותן הוא נועד לשרת, כך שיכללו בין השאר גם מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים, פעולה שכאמור מקדמת אינטרסים המשרתים את טובת המדינה, ומשכך עולה בקנה אחד עם חוק יסוד הצבא ופקודת סדרי השלטון והמשפט, המסמיכים את צה"ל לבצע בין היתר כל פעולה הנדרשת לשירות תכליות בטחוניות ולאומיות. "קיים קושי בהגדרה מראש של תפקידי צה"ל בכלל, ושל תפקידיו ביחס לשמירת האינטרסים הלאומיים של המדינה בפרט", כתב מלצר. "שיתופי הפעולה הצבאיים הבין-לאומיים מקנים למדינה הזדמנות לקדם אינטרסים ישראליים ביחס לסוגיות אסטרטגיות, ביטחוניות וצבאיות שונות. כך מועצמת גם הלגיטימציה של צה"ל בעת פעילותו בשגרה ובחירום, ומרחב פעולתו גדל. מכירת אימונים לצבאות זרים מהווה חלק מהותי משיתופי הפעולה המותרים הנ"ל".

כפועל יוצא, נשמט לדעת מלצר הבסיס לטענת חוסר הסמכות שהעלו העותרים. בכל הנוגע למסמך "רוח צה"ל", ציין מלצר כי הוא איננו בעל מעמד נורמטיבי מחייב ואיננו מכוון לטפל בנושאים כגון אלו שעלו בעתירה הנוכחית.

בשולי הדברים הוסיף מלצר כי בשאלה של מכירת אימונים לצבאות זרים ניתן ללמוד גם מהנהוג בבריטניה, שם ככלל השימוש בכוח הצבאי נתון תחת הפררוגטיבה של הרשות המבצעת ("The Crown"), ולא דורש אישור מקדים של הפרלמנט. יתרה מכך, אין ביכולתם של בתי המשפט באנגליה לבקר את החלטות הרשות המבצעת בנוגע לשימוש בכוח הצבאי. עוד הוסיף למעלה מן הצורך כי בפסיקה נקבע שהמחוקק איננו מסוגל להסדיר בחוק את כל מגזרי הפעילות האפשריים, ולקבוע בכל תחום את הסמכויות הנדרשות לצורך זה, ולפיכך ניתן להיעזר לשם כך בסמכות השיורית של הממשלה. כך גם במקרה זה, לדעת מלצר, מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים היא פעולה אשר נובעת באופן טבעי מהסמכות שמוקנית לצה"ל כצבאה של המדינה, שנתון למרות הממשלה.

עוד דחה מלצר את טענת העותרים כי הפעילות האמורה עוקפת את עקרונות חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, וזאת משום שסעיף 47(א) לחוק זה קובע כי הוא אינו חל על המדינה. מעבר לכך, שיתופי הפעולה הצבאיים נקבעים ככלל על בסיס תוכנית עבודה מסודרת של צה"ל, המבוססת, בין היתר, על הערכת מצב אסטרטגית בתיאום עם משרד הביטחון, ומוצגת לדרג המדיני. זאת ועוד, שיתופי הפעולה מתבצעים כאשר יש אינטרס ביטחוני-צבאי לקיימם. לפיכך, לדעת מלצר, רמיזת העותרים לפיה שיתוף הפעולה של צה"ל עם הצבאות הזרים מוביל לביצוע פשעי מלחמה – אין בה ממש, במיוחד לאור העובדה שלא הוצגו כל נתונים לביסוסה.

כן נדחתה הטענה כי שיתופי הפעולה הצבאיים מצריכים הסדר בחקיקה ראשית. בעניין זה קיבל מלצר את עמדת הצבא ומשהב"ט לפיה שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם צבאות זרים נועדו לשרת תכליות ביטחוניות ולאומיות, ולא נערכים למטרת רווח ומכאן נשמט הבסיס מטענה זו של העותרים. בנוסף נדחתה גם הטענה כי יש חוסר סבירות קיצוני במכירת אימונים על-ידי צה"ל לצבאות זרים. משנקבע כי שיתופי הפעולה הצבאיים נועדו לשרת תכליות ביטחוניות-לאומיות לגיטימיות, הרי שלא ניתן לומר כי אלה לוקים בחוסר סבירות.

לבסוף ציין מלצר כי יש להצר על הפרסום משנת 2008, אשר הופיע באתר האינטרנט של זרוע היבשה בצה"ל, ממנו ניתן היה ללמוד שצה"ל מקיים שיתופי פעולה צבאיים במטרה להשיא רווח כלכלי. "על פרסומים שיוצאים תחת ידי צה"ל להיות מדויקים – עובדתית ומשפטית כאחד ועל פיקוד צה"ל האחריות לפקח על פרסומים אלה", כתב השופט. "הצהרה בדיעבד לפיה האמור בכתבה איננו משקף את העמדה הרשמית של צה"ל – מעוררת לפיכך קושי. עם זאת, יש לציין כי נמסר לנו שהכתבה הוסרה בינתיים מאתר האינטרנט של זרוע היבשה, והנני תקווה שהלקחים מהפרסום המוטעה – נלמדו".

 

בג"ץ 1785/17

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:125
קומיט וכל טופס במתנה