חדשות

בית הדין האזורי לעבודה בת"א קיבל את תביעתה של קופאית ב"מגה" ופסק לה פיצוי של כ-113 אלף שקל לאחר שפוטרה בחודש השני להריונה ללא שימוע ולאחר שנעדרה יומיים בגין מחלה ויומיים נוספים בגין אירוע משפחתי. התביעה התנהלה רק נגד חברת כוח האדם דרכה הועסקה הקופאית, בשל צו הקפאת הליכים שניתן נגד "מגה"

התובעת התקבלה לעבודה בחברת כוח אדם ושובצה לעבודה כקופאית בחנות השייכת לרשת "מגה". התובעת עבדה 6 ימים בשבוע, בין 4 ל-9 שעות ליום, לפי שכר מינימום לשעה. בשלב מסוים נכנסה התובעת להיריון, ועובדה זו הייתה ידועה הן לעובדי הסניף והן למנהליה.

בסמוך להודעת הריונה של התובעת, בעת שהייתה בחודש השני, היא ניצלה שני ימי מחלה לצורך ביצוע בדיקות רפואיות. לאחר מכן, ביקשה התובעת שוב שני ימי חופשה לרגל חתונת אחיה. כשחזרה לעבודה, ביקשה האחראית עליה שהיא תשוחח עם מנהל הסניף, וזה הודיע לה כי היא מפוטרת לאלתר החל מאותו יום. כשביקשה התובעת לדעת את סיבת הפיטורים, השיב המנהל: "אין מה לעשות, אני לא יכול עם ימי המחלה האלה כל הזמן, וחוץ מזה יש צמצומים".

בעקבות האמור הגישה התובעת, באמצעות בא כוחה עו"ד אורן טל, תביעה כספית נגד מגה וחברת כוח האדם לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. התביעה התבססה על הוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בנוסף לדרישה לפיצוי בשל אי קיום שימוע לפיטורים, זכויות סוציאליות ועגמת נפש. בשל צו הקפאת הליכים נגד "מגה", הורה בית המשפט על מחיקת התביעה ולכן התביעה נותרה רק נגד חברת כוח האדם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בכתב ההגנה טענה החברה כי התובעת מעולם לא פנתה אליה או למי מטעמה ולא ציינה כי היא בהריון, כי פוטרה בעודה בהיריון או ביקשה עבודה חלופית. עוד נטען כי לכל הצדדים היה ברור מלכתחילה כי העסקתה של התובעת באמצעות חברת כוח האדם היא לתקופה קצובה (לכל היותר 9 חודשים), שלאחריה תיקלט כעובדת של מגה בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. לגישת החברה, בשלב בו פוטרה התובעת (לאחר 8 חודשי העסקה) כבר סוכם על קליטת העובדים במגה, ובמועד פיטוריה כבר הייתה התובעת עובדת ישירה של מגה. מעבר לכך, טענה החברה כי התובעת לא פוטרה.

השופטת עידית איצקוביץ קיבלה את התביעה וקבעה כי הוכח שהתובעת פוטרה מעבודתה במגה בזמן שהייתה בהריון. אשר לשאלה האם התובעת הייתה עובדת של חברת כוח האדם במועד פיטוריה, קבעה השופטת כי התובעת עבדה בפועל 8 חודשים בעת סיום העבודה, כך שהיא לא הגיעה למקסימום המותר על פי חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם. בעניין זה צוין, כי על החברה מוטל הנטל הראיתי להוכיח כי התובעת עברה להיות עובדת של מגה בעת הפיטורים, שהיא קיבלה הודעה על כך ונקלטה כדין במגה, תוך מילוי המסמכים הנדרשים. עם זאת, הוכחה כזו לא הובאה להליך ולכן הוכח שהתובעת הייתה עובדת של חברת כוח האדם בעת פיטוריה, שנעשו בניגוד להוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים, מבלי שהתבקש אישור מטעם הממונה על חוק עבודת נשים.

עוד התייחסה השופטת לחובת הקטנת הנזק המוטלת על התובעת וציינה כי אמירת התובעת על כך שחיפשה עבודה אך לא הצליחה לא נסתרה על ידי החברה. בנוגע לדמי אבטלה, תקופת העבודה בחברה לא הייתה מספקת כדי לזכות אותה בגמלה, ולא הוכח שהייתה לה "תקופת אכשרה" אשר הייתה מזכה אותה בדמי לידה או דמי אבטלה. לכן, לא ניתן לראות את העדר פנייתה למוסד לביטוח לאומי או ללשכת התעסוקה, כהפרה של חובת הקטנת הנזק.

נוכח האמור, תפוצה התובעת בסך של 113,668 שקלים, מתוכם פיצוי לפי חוק עבודת נשים, פיצוי על עוגמת נפש, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ועוד. בנוסף תשלם הנתבעת 15,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התובעת יוצגה ע"י עו"ד אורן טל. הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד מיכל ספקטור דנינו ועו"ד אסף אוסלקה.

סע"ש 14977-01-16