חדשות

בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה במלואה את תביעתו של עובד בחברת "נספרסו ישראל", שטען כי פוטר בשל היותו הגבר היחיד במחלקה של 10 נשים, שעשו הכל כדי לגרום לו להרגיש לא רצוי. השופט: "העובדה שהמחלקה הייתה על "טהרת המין הנשי" אינה מהווה אינדיקציה לכך שמדובר במגמה או ברצון החברה להעדיף נשים על פני גברים או להימנע מלהעסיק גברים"

התובע עבד במשך כשנתיים בנתבעת, חברת "נספרסו ישראל", העוסקת בתחום הקפה, מכונות הקפה וקפסולות קפה בטעמים שונים. לטענת התובע, הוא התקבל לעבודה בחברה בתפקיד "DATA SPECIALIST", אך בפועל היה אנליסט במחלקת CRM (ניהול שירות לקוחות) במחלקת השיווק בחברה. לדבריו, הוצב במחלקה בה עבדו מלבדו כ-10 נשים ובמהלך תקופת עבודתו היה עובד מוערך ומוצלח שקיבל שבחים רבים, בכתב ובעל פה.

בשלב מסוים פוטר התובע מעבודתו והגיש תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. לדבריו, ההחלטה על פיטוריו גרמה ל"הרמת גבות" וכי אפילו בסמוך לפיטוריו קיבל שבחים על עבודתו באמצעות המייל ובאמצעים אחרים ממנהלי מחלקות אחרות בחברה ובכלל זה סמנכ"ל הכספים, סמנכ"ל הסחר, סמנכ"לית שרשרת האספקה, המנהל התפעולי של הבוטיקים, מנהלת המרכז הטלפוני ועוד. התובע המשיך וטען כי גם לאחר שהוחלט על פיטוריו התעקשה המנהלת שלו כי הוא יישאר במקום העבודה במהלך כל תקופת ההודעה המוקדמת ויחפוף את מחליפתו באופן מקיף. עוד טען התובע כי נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך לו שכן הוא לא קיבל עותק מהפרוטוקול ובזמן שזומן לשימוע החברה כבר מצאה לו מחליפה וסיכמה איתה על תנאי העבודה, וזאת למרות שבמהלך השימוע נאמר לו כי סיום העסקתו נשקל בשל קיצוצים. התובע הוסיף, כי מספר חודשים קודם לכן הובא לידיעתו כי החברה פרסמה משרה זהה לשלו, אך כששאל על כך נאמר לו כי החברה מתכוונת להביא עובדת נוספת בנוסף אליו, ולא במקומו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לאור האמור, טען התובע כי פיטוריו התמוהים מובילים למסקנה כי פוטר משום שהיה הגבר היחיד במחלקה שמורכבת כולה מנשים, אשר עשו כל שלאל ידן על מנת לגרום לו להרגיש לא רצוי וכי הוא אינו חלק מהצוות. חיזוק לכך, מצא התובע בעובדה שעובדות המחלקה הקימו קבוצת וואטסאפ שהוא לא היה חלק ממנה וכי במהלך תקופת עבודתו קיבל הערות בסגנון: "אין טעם שתבוא לישיבה, גם ככה נדבר על דברים של נשים". התובע הוסיף עוד, כי הרגיש מודר גם בשל העובדה שעובדות המחלקה נהגו לאכול ביחד ולא הזמינו אותו להצטרף אליהן, דבר שאילץ אותו, לדבריו, לאכול עם עובדים ממחלקות אחרות. כל אלה, בנוסף לעובדה שהוחלף בתפקידו ע"י אישה, מעידים, לדבריו, על כך שזכה להתנכלות, הדרה ואפליה בזמן שעבד אצל הנתבעת. בהתאם לכך, תבע התובע פיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 6 משכורות וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

החברה מנגד, דחתה את טענותיו של התובע וטענה כי היא מעסיקה כ-250 עובדים, מהם כ- 40% גברים וכי התובע או כל עובד אחר מעולם לא הביע טרוניה כלשהי בדבר אפלייתו לכאורה על רקע כלשהו, ובכלל זה על רקע מגדרי. לגרסת החברה, פיטוריו של התובע נבעו משיקולים מקצועיים גרידא, הנמצאים במתחם הפררוגטיבה הניהולית שלה ולא היו להם כל קשר לעובדת היותו הגבר היחיד במחלקה בה עבד. עוד הטעימה החברה כי תחומי אחריותו של התובע חולקו לאחר פיטוריו בין עובדי המחלקה האחרים ולא מונה לו מחליף או מחליפה, שכן התקן שלו בוטל בשל קיצוצים. באשר להליך השימוע טענה החברה כי התובע לא העלה כל טענה שעניינה אפליה מגדרית או התנכלות לכאורה וגם במהלך כל תקופת העסקתו מעולם לא טען כי הרגיש מודר או מופלה אלא נהפוך הוא - התובע היה מקובל בקרב עמיתיו ועמיתותיו ולא היה מבודד, כדבריו, בזמן הפסקות האוכל.

השופט אורן שגב דחה את התביעה במלואה, חרף פגם מסוים שנפל בהליך השימוע. תחילה התייחס השופט שגב לטענתו העיקרית של התובע, לפיה ההחלטה לפטרו נבעה מהיותו הגבר היחיד במחלקה בה עבד. לאור טענתו של התובע כי מי שהחליפה אותו בתפקיד מילאה את אותו תפקיד שהוא עצמו מילא וכי הדבר מלמד על מופרכות טענת החברה כי פיטוריו נעשו על רקע שינויים ארגוניים, נקבע כי הוא הניח ראשית ראיה שהמעבירה את הנטל אל המעסיקה להראות שלא פיטרה אותו מחמת מינו.

יחד עם זאת, סבר השופט כי המעסיקה אכן הרימה את הנטל האמור כשהניחה תשתית ראייתית מספקת לכך שפיטורי התובע נעשו על רקע מקצועי בלבד שנולד במציאות של שינויים ארגוניים שדרשו התמקצעות ושהפכו תפקידים מסוימים, כמו התפקיד שהוא מילא בהפקת דוחות, למיותרים. משכך, לא הוכח שהיה פגם בהחלטת החברה לפטר את התובע. עוד הבהיר השופט כי לא נקלטה לעבודה מחליפה לתובע, כפי שטען, שכן תפקידה של העובדת שלה העביר חפיפה היה שונה במהותו מהתפקיד שהוא עצמו מילא ורחב-היקף הרבה יותר. זאת, למרות שאין חולק כי חלק קטן מתפקידה נגע, מטבע הדברים, להפקת דוחות, ובמובן זה תפקידו של התובע "נבלע" בתפקידה.

גם טענות התובע לפיהן נחשף לאמירות סקסיסטיות לא הוכחו כנדרש, לדעת השופט. נקבע, כי לאור פירוט האמירות שכלל התובע בכתב התביעה, שלטענתו נאמרו כלפיו והתייחסו למגדר שלו, ניתן היה לצפות שהוא יצביע על העובדות שאמרו את האמירות האלה ואף יביא אותן לעדות, ככל הניתן. עם זאת, לא רק שהתובע לא הצביע על עובדת מסוימת שהתבטאה כלפיו לכאורה כנטען על ידו, אלא טען שאותם אנשים הם חבריו עד עצם היום הזה, וכי ממילא אמירות אלה לא הובילו לפיטוריו. גם טענותיו של התובע כי הודר במהלך עבודתו לא נתמכו בראיות כנדרש, שכן העיד כי עד היום הוא שומר על קשרי חברות עם עמיתיו לשעבר בחברה וטענת החברה כי היה מקובל מבחינה חברתית במקום העבודה, לא נסתרה על ידו. כך גם ביחס לטענתו כי הודר מקבוצת הוואטסאפ שנפתחה ע"י עובדות המחלקה ושלא כללה אותו - טענת החברה לפיה דובר בקבוצה מצומצמת שכללה אנשי הנהלה בלבד, וכי לא נכללו בה גם עובדות אחרות זולת התובע, לא נסתרה על ידו.

עוד הסכים השופט עם הטענה כי טענת אפליה בעבודה יכולה להיות חמקמקה וקשה להוכחה. עם זאת, לשיטתו, החברה הניחה במקרה זה תשתית ראייתית מוצקה לכך שהמניעים שעמדו בבסיס החלטתה לפטר את התובע היו מקצועיים בלבד, ומכל מקום לא היו קשורים כלל ועיקר למגדר שלו.

לבסוף התייחס השופט לפגמים שנפלו לטענת התובע בהליך השימוע שנערך לו. נקבע, כי מעיון בסיכום השימוע עולה שהתובע לא הלין כלל ועיקר על נושא הדרתו או הפלייתו לכאורה או על כך שמדובר בהליך פיקטיבי. לדעת השופט, ככל שהתובע החליט, וטעמיו עמו, למלא פיו מים ולא להעלות בהליך השימוע את אשר היה על לבו, אין לקבל היום את הטענה כי הדבר צריך להיזקף לזכותו ולחובת המעסיקה ויש להניח כי אילו היה ממש בטענתו חזקה עליו, בוודאי משעה שכבר היה מיוצג ע"י עורכי דין, כי היה מעלה טענה זו במועד, בדיוק כפי שטען שלא קיבל בזמן אמת עותק מסיכום השימוע. אשר לטענה כי ניטלה מהתובע הזכות להגן על משרתו, שעה שמכתב הזימון לשימוע אינו תואם את סיבת הפיטורים האמתית, ציין השופט כי עיון במכתב הזימון מעלה כי נרשם בו ברחל בתך הקטנה כי הכוונה לסיים את יחסי העבודה נובעת משינויים ארגוניים במחלקה, במסגרתם מתוכנן לבטל את תקן משרתו ולחלק את המשימות שביצע בין בעלי תפקידים קיימים.

עוד נקבע כי גם העובדה שהחברה פרסמה את הגדרת התפקיד שאליו התקבלה העובדת, ולאחר מכן שינתה אותו במעט, מעידה כי אכן מדובר בשינויים דינמיים שהצריכו התאמות מטעם החברה 'תוך כדי תנועה', דבר המשמיט את הקרקע מתחת לטענת התובע כי דובר בהחלטה מתוזמנת ומתוזמרת היטב שכל מטרתה לסלקו מבין שורותיה, מחמת היותו גבר. בנוסף, אין לקבל את טענת התובע כי היה על החברה להודיע לו שיש כוונה להחליפו באשה, מאחר שכבר נקבע כי אותה עובדת לא גויסה לשורות החברה על מנת להחליף את התובע בתפקידו, ולכל היותר ניתן לקבוע כי תפקידו נבלע בתוך תפקידה. כמו כן, לא ברור לדעת השופט, מה מקור החובה להודיע לתובע מהו מינם של המועמדים שהחברה שוקלת להעסיק.

גם העובדה שלמעט התובע המחלקה הייתה על "טהרת המין הנשי", אין בה כשלעצמה כל אינדיקציה לכך שמדובר במגמה או ברצון של החברה או של מי מטעמה להעדיף, העדפה פסולה, נשים על פני גברים או להימנע מלהעסיק גברים. בהקשר לטענת התובע כי אם היה מדובר באישה בסביבת עבודה גברית היה קל יותר להיווכח שמדובר באפליה, קבעה השופט כי כל תיק נבחן בהתאם לחומר הראיות וכי פרדיגמות ותפיסות מסורתיות, לפיהן רק נשים יכולות להיות מופלות ע"י גברים, הן אנכרוניסטיות ונחלת העבר בדיוק כשם שהיחשפות להתעמרות בעבודה או להטרדה מינית יכולות להיות נחלתם של גברים. כך או כך, הובהר, לא ניתן לאחוז בטענה זו כתחליף לביסוס ראייתי.

יחד עם זאת, קבע השופט כי בהליך השימוע שנערך לתובע נפל פגם במובן זה שלא נרשם במהלכו פרוטוקול אלא נערך סיכום בדיעבד. עם זאת, נקבע כי פגם זה אינו יורד לשורש העניין שכן גם אילו נערך פרוטוקול בזמן אמת והתובע היה מקבל עותק ממנו לידיו בסמוך לאחר סיום הישיבה, יש להניח שהתוצאה לא הייתה משתנה במובן זה שהחברה ביקשה לבטל כליל את התקן אותו מילא תוך חלוקת סמכויותיו בין עובדים אחרים. בנוסף, התובע לא ענה על הגדרת התפקיד שאליו התקבלה העובדת החדשה מבחינת כישוריו המקצועיים, ולכן יש להניח שבכל מקרה לא היה נבחר למלא אותו. עוד הוסיף השופט כי פגם זה גם לא פגע בזכות הטיעון של התובע, שהיא נשמת אפו של הליך השימוע.

התביעה נדחתה במלואה. עם זאת, בשל הפגם המסוים שנפל בהליך השימוע, לא נעשה צו להוצאות. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד מיכאל כהן. "נספרסו" יוצגה ע"י עו"ד אפרת דויטש.

סע"ש 21627-12-15