נצחון לרה"מ ורעייתו: ביהמ"ש המחוזי דחה היום את ערעורו של העיתונאי יגאל סרנה, על חיובו לפצות את הזוג נתניהו בלמעלה מ-100 אלף שקל בעקבות פוסט שפרסם בפייסבוק בו התיימר להציג מקרה שבו "נזרק" ראש הממשלה מרכבו בשיירה המאובטחת בשל גחמותיה של רעייתו: "לא מדובר בתביעת השתקה; הדברים פורסמו עם כוונה לפגוע"
בית המשפט המחוזי בת"א דחה היום (א') את ערעורו של עיתונאי "ידיעות אחרונות" יגאל סרנה, על חיובו לשלם לזוג נתניהו פיצויי כספי של למעלה ממאה אלף שקלים במסגרת תביעת לשון הרע שהגישו נגדו. כזכור, במוקד התביעה עמד פוסט מכפיש שפרסם סרנה בעמוד הפייסבוק שלו, בו כתב כי רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, הורתה לבעלה לרדת ממכוניתם המשותפת בעת שנסעו בכביש 1. השופטת אביגיל כהן דחתה את טענתו של סרנה כי מדובר ב"תביעת השתקה" וקבעה כי הדברים פורסמו עם כוונה לפגוע בראש הממשלה במשרתו הציבורית: "במדינה דמוקרטית ניתן לבקר ראש ממשלה וניתן גם לרצות להחליף שלטון, ובית המשפט אינו משמש כמשטרת מחשבות. עם זאת, כאשר מדובר בפרסום לשון הרע, יש לבחון האם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע במושא הפרסום".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התביעה הוגשה במקור ע"ס 279 אלף שקלים ועסקה בשני פרסומים שפרסם סרנה בעמוד הפייסבוק האישי שלו במרץ 2016. בפרסום הראשון כתב סרנה בין היתר על מקרה בו לכאורה נעצרה שיירת ראש הממשלה על כביש מס' 1, אז נפלט ראש הממשלה מאחת המכוניות בצעקות לדרישת רעייתו. בעקבות פרסום זה פנה בא כוחם של הזוג נתניהו לסרנה במכתב בו דרש בין היתר כי יסיר לאלתר את הפרסומים הכוזבים והפוגעניים אולם זה לא הגיב ובו ביום העלה פוסט נוסף שבו הופיעה תמונה ערוכה בה נראה ראש הממשלה כשהוא עומד כביכול בצדו של כביש כשהוא חבוש ברדס וידו מושטת לשם עצירת טרמפ. לפרסום נלווה המלל "בבאב אל ואד, לצד כביש אחד, מחכה רודן זעיר בחושך לטרמפ. קחו אותו".
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום טענו הזוג נתניהו כי הפרסומים נעשו "בכוונה לפגוע" וכי די לעיין בתוכנם על מנת ללמוד על השנאה העזה והיוקדת של סרנה כלפיהם ועל ניסיונו לפגוע בהם ולהשפילם. עוד טענו כי סרנה הפר את חובתו האתית והמקצועית כעיתונאי כאשר לא טרח לפנות אליהם טרם שפרסם את הפרסומים כדי לוודא את אמתותם, ומחדלו זה שולל את הגנת תום הלב שבחוק. סרנה מצדו טען כי בעיקרו מהווה הפרסום ביקורת הוגנת, ראויה ומחויבת על התנהלות רה"מ ושליטת רעייתו בו. לשיטתו, מאחורי התביעה נגדו עומדת כוונה נסתרת מצד הזוג נתניהו, אשר לשיטתו "סימנו אותו" כמי שעוין אותם ועתה לכאורה נמצאה להם תואנה לחסל אותו כלכלית כדי שיפסיק לבקר את מדיניותו ודרכיו של ראש הממשלה ורעייתו. לטענתו, אין לסבור שפרסום פוסט במסגרת הבעת דעה על ראש הממשלה ורעייתו בשולי הרשת החברתית נועד להשפילם והוסיף כי האמור בפרסום הוא אמת ותמים, פורסם בתום לב, בהתבסס על מקורות ראויים ואמינים ובהיותו נושא מאפיינים דומים או זהים לאפיזודות ידועות בחיי משפחת נתניהו.
לחילופין טען סרנה כי בעיקרו הפרסום הוא אמת ואם יש בו פרטים לא מדויקים הרי שהם נבלעים באמת הכללית של הפרסום. עוד טען כי הייתה עליו חובה ציבורית ומוסרית לבצע את הפרסום וכי "גבול הסבילות" של חופש הביטוי בפייסבוק נמצא הרבה מתחת לזה של העיתונות המסורתית ועל כן יש לשפוט את הפרסום לפי כללים אלה. בעדותו שלל סרנה את הטענה לפיה הוא מפרסם את הפרסומים בכוונה לפגוע בראש הממשלה, ולדבריו ביקורת אינה כוונה לפגוע אלא ניסיון להזיז אותו ממקומו בתהליך דמוקרטי.
בפסק הדין שניתן ביוני האחרון, קיבל השופט עזריה אלקלעי את התביעה ביחס לפרסום הראשון וקבע כי לאור היותו של רה"מ דמות ציבורית מהמעלה הראשונה, ייחוס לו מקרה שכזה הוא פוגע, מעליב ובלתי נעים ויוצר לו דימוי של אדם חלש, רפוי ונשלט ע"י רעייתו. באשר לרעייתו של רה"מ, הפרסום מייחס לה חוסר התחשבות במערכת הביטחונית, תוך שהיא לכאורה עוצרת את כל שיירת ראש הממשלה בשל גחמותיה, תוך שהיא מוצגת כאשה שתלטנית וזעפנית הנעדרת שיקול דעת ופועלת ממניעים לא רציונליים. עוד עולה מהפוסט כי סרנה תיאר את האירוע כעובדה שהתרחשה, בכתבו במפורש "מעשה שהיה" כך שיהיה ברור לכל קורא כי מדובר באירוע אמיתי. דברים אלו, נקבע, מלמדים כי אין מדובר בהבעת דעה כפי שטען סרנה בהגנתו, אלא בפרסום על עובדה שהתרחשה. לפיכך, קבע בית המשפט כי מדובר בפרסום לשון הרע וכי לא עומדות לסרנה הגנות החוק. לפיכך, חויב סרנה לפצות את רה"מ נתניהו בסך 60,000 שקל ואת רעייתו ב-40,000 שקל.
בערעור חזר סרנה על טענתו כי מדובר בתביעת השתקה וכי קיימות לו הגנות "אמת דיברתי" ותום הלב. השופטת אביגיל כהן דחתה את טענותיו וקבעה כי אין להתערב בפסק דינו של השופט אלקלעי מבית משפט השלום. בפתח הדברים ציינה השופטת כהן כי מקריאת הערעור ועיקרי הטיעון מטעמו של סרנה עולה כי הוא סבור שיש לנקוט בעניינו בדרך שונה מזו הסלולה והמותווית בדין בכל הנוגע לפרסום לשון הרע, וכי לאורך כל הדרך הוא מוצג כ"דוד מול גוליית" שנקלע שלא בטובתו להליך מול תובעים עתירי משאבים. עם זאת, לשיטת השופטת, אין מקום לקבל את טענותיו.
לדברי השופטת, אין מחלוקת שהחוק הישראלי אינו מכיר במושג "תביעת השתקה", וכי למרות נסיונות שנעשו בעבר להסדיר את הנושא – כיום חוק איסור לשון הרע באינו מונע הגשת תביעה כאשר קיימת עילה, גם כאשר היא עונה לכאורה להגדרה של "תביעת השתקה". עוד הוסיפה השופטת כי גם אם ניתן היה לדחות תביעות שנכנסות להגדרה זו, הרי שהתביעה דנן אינה תביעת השתקה, שכן לא הוגשה בין הבעת ביקורת או דעה אלא בעניין פרסום עובדתי שפורסם כ"מעשה שהיה". בנוסף, ציינה השופטת כהן, התביעה הוגשה בסכום מידתי ולא הייתה מחלוקת עובדתית על כך שלפני הפרסומים מושא התביעה וגם אחריהם המשיך סרנה להביע דעתו על בני הזוג נתניהו ולא הוגשו תביעות נגדו בעניין. על כן, נקבע, התביעה אינה יכולה להיכנס לגדר "תביעת השתקה" ואין מקום להכריע בשאלה העקרונית האם ראוי למנוע הגשת תביעות כאלה.
בהמשך התייחסה השופטת לטענה בדבר "פערי הכוחות" בין הצדדים, וציינה כי אלו פעלו במקרה זה דווקא לטובתו של סרנה. זאת, שכן הפיצוי שבו חויב שולם מתוך כספים שאינם שלו, לאחר שביקש את עזרת הציבור במימון סכום הפיצוי. עוד נדרשה השופטת כהן לשאלה האם יש להבחין בעניין פרסומי לשון הרע בין פרסומים בפייסבוק לפרסומים במדיה ה"מסורתית". בעניין זה, סברה השופטת כי הקביעה האם מדובר בלשון הרע או ב"פרסום" אינה נגזרת מהשאלה היכן פורסמו הדברים וסוגיית זהות המדיה יכולה להשליך בשלב פסיקת הפיצוי בלבד.
לגופו של הפרסום, קבעה השופטת כהן כי אין להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום בעניין היותו של הפרסום הראשון לשון הרע, ובאי היותו של הפרסום השני לשון הרע. עוד נקבע כי סרנה לא רק שלא הצליח להוכיח כיצד היה האירוע לו טען בפוסט במדויק, אלא לא הצליח להוכיח כי היה אף אירוע דומה לנטען על ידו.
בכל הנוגע להגנת תום הלב, ציינה השופטת כי משלא הוכח שהפרסום היה אמת, הרי החזקה היא שהפרסום נעשה שלא בתום לב. כמו כן, משנמצא כי מדובר בפרסום עובדתי, אזי אין מדובר בהבעת דעה או ביקורת שהוטחה בבני הזוג נתניהו, ולכן לא מתקיימות החלופות הנדרשות לצורך תחולתה של ההגנה. לפיכך, נשללה הגנת תום הלב בנסיבות המקרה.
בנוסף בחנה השופטת את סוגיית הפיצוי שבו חויב סרנה וקבעה כי ניתן ללמוד מהעדויות ומהפרסום הראשון כי אכן התקיימה במקרה זה "כוונה לפגוע" מצדו של סרנה. בעניין זה ציינה השופטת כי בהודעת הערעור ציין סרנה כי הוא מבקש להביא לסיום כהונתו של ראש הממשלה, משאלה שלדעת השופטת מראה כי קיים רצון לפגוע בנתניהו במשרתו הציבורית, תוך שהבהירה כי אין המדובר חלילה בפגיעה פיזית. עוד הדגישה השופטת כי במדינה דמוקרטית ניתן לבקר ראש ממשלה וניתן גם לרצות להחליף שלטון, ובית המשפט אינו משמש כמשטרת מחשבות. עם זאת, כאשר מדובר בפרסום לשון הרע, יש לבחון האם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע במושא הפרסום, ובמקרה זה אכן על בסיס לשון הפרסום ועדויות הצדדים – המסקנה היא כי אכן התקיימה כוונה כזו.
בנוגע לסכום הפיצוי עצמו, ציינה השופטת כי הפסיקה אפשרה בעת פסיקת פיצוי על פי חוק איסור לשון הרע, לקחת בחשבון את עובדת היותו של הניזוק איש ציבור. במקרה זה, לשיטתה, הגם שנמצאה כוונה לפגוע, נפסק פיצוי בסכום שאינו חורג מהסביר בהתחשב במכלול הנסיבות, ואין מקום להתערב בו בערכאת הערעור. כך, גם בעניין ההוצאות שנפסקו.
נוכח האמור, דחתה השופטת כהן את הערעור שהגיש סרנה וחייבה אותו בהוצאות ושכ"ט לזוג נתניהו בסך של 20 אלף שקלים. סרנה יוצג בהליך ע"י עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד ליאור אפשטיין. בנימין ושרה נתניהו יוצגו בהליך ע"י עו"ד ד"ר יוסי כהן ועו"ד אוהד מחרז.
