לטענת העותרת, התנועה לאיכות השלטון, הצעת החוק צריכה הייתה לבוא לדיון בפני ועדת החוקה ולא בפני וועדת הפנים, שבראשה עומד יוזם החוק – ח"כ דוד אמסלם. השופט מזוז: "אמנם הצעת החוק דנן מצויה במחלוקת ציבורית עזה, בעיקר בכל הנוגע לתכליתה, אך בכך אין כדי להצדיק התערבות חסרת תקדים בהליך החקיקה כאשר הוא עדיין בעיצומו"
הרכב של 3 שופטי בג"ץ דחה אתמול (א') את עתירת התנועה לאיכות השלטון, נגד הליכי החקיקה של הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת) – המכונה "חוק ההמלצות". לטענת התנועה, בהתאם לתקנון הכנסת הוועדה שהייתה צריכה לדון בהצעת החוק היא וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בהיותה "האכסניה הטבעית" לדיון בחקיקה הנוגעת לסדרי המשפט השונים. במקום זאת, הועברה ההצעה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, לפי בקשת יו"ר הועדה, ח"כ דוד אמסלם, שהוא גם יוזם החוק.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
עוד נטען כי הדיון בהצעת החוק בוועדת הפנים עומד בסתירה להוראות סעיף 79(ד) לתקנון הכנסת, הקובע כי ועדה לא תכין לקריאה ראשונה הצעת חוק שיושב ראש הוועדה הוא אחד מיוזמיה, כל עוד מצויה על סדר יומה הצעת חוק פרטית אחרת אשר אושרה בדיון המוקדם ועברו שישה חודשים מהיום בו הוצעה או נדונה לאחרונה בוועדה. לעניין זה נטען כי קיימת שורה של הצעות חוק פרטיות אשר ממתינות על שולחן ועדת הפנים אשר קידומן "נתקע", בין היתר בשל קידומה המהיר של הצעת חוק ההמלצות.
לטענת התנועה, מדובר בפגמים אשר מצביעים על "הפרה מובהקת" של תקנון הכנסת מתוך אינטרסים זרים, הפרה הטומנת בחובה פגיעה אנושה באמון הציבור בכנסת ובוועדותיה. משכך, ביקשה התנועה כי בית המשפט יורה על ביטול העברת הדיון בהצעת החוק לוועדת הפנים, וכן יורה על בטלותן של ההחלטות שניתנו בוועדת הפנים בנוגע להצעת החוק בהמשך להעברה זו. בנוסף, התבקש צו ביניים המורה להימנע מכל דיון, הצבעה או אשרור של הצעת החוק עד להכרעה בעתירה.
בתגובה שהגיש יועמ"ש הכנסת נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף משום שאין מקום לבחון את תקינות הליך החקיקה בעיצומו, ויש להמתין עד לאחר אישורה הסופי של הצעת החוק. טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף, כך נטען, הוא אי מיצוי הליכים מצד העותרת, אשר פנתה ליועץ המשפטי לכנסת בעניינים שונים הנוגעים להצעת החוק, אך נמנעה מלהעלות בפניו את הטענות שהעלתה כעת בעתירה.
אף לגופו של עניין טענו המשיבים כי לא נפל כל פגם בהחלטות להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת הפנים. לשיטתם, תקנון הכנסת מסמיך את ועדת הכנסת ואת מליאת הכנסת לקבוע את זהות הוועדה שתדון בהצעת חוק, וכן להחליט על העברת הטיפול מוועדה אחת לאחרת לפי בקשה של "כל אחד מחברי הכנסת". זאת, למרות שאכסניה הטבעית לדיון בהצעות חוק העוסקות בענייני אכיפת החוק היא אכן ועדת החוקה. כן הובהר כי סעיף 79(ד) לתקנון הכנסת, עליו הצביעה העותרת, הוא בראש ובראשונה כלי פנים-פרלמנטרי הנתון לחברי הכנסת "הנפגעים" ממתן קדימות להצעת חוק שיושב ראש הוועדה הוא אחד מיוזמיה, כך שהעותרת היא בגדר "מתעברת על ריב לא לה".
השופט מני מזוז דחה את העתירה על הסף וקבע כי אין מקום להתערב בהליך החקיקה בשלב זה. לדבריו, הלכה פסוקה היא שככלל בית המשפט נוהג ריסון רב בהתערבות בהליכים פנים פרלמנטריים בכלל ובהליכי חקיקה בפרט כל עוד הם נמשכים, ויפעיל את שבט ביקורתו רק בסופם, לאחר שהחוק העומד לדיון אושר בכנסת ופורסם ברשומות. בבסיס גישה זו, לדברי השופט מזוז, עקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות והתפיסה כי השלב הראוי לבחון את חוקתיותו של חוק מסוים ואת תקינות ההליך בו הוא נחקק הוא לאחר השלמת הליך החקיקה.
עוד הוסיף מזוז כי אמנם הצעת החוק מצויה במחלוקת ציבורית עזה, בעיקר בכל הנוגע לתכליתה, אך "בכך אין כדי להצדיק התערבות חסרת תקדים בהליך החקיקה כאשר הוא עדיין בעיצומו וטרם הושלם". זאת, במיוחד כאשר הליכי החקיקה שננקטו מעוגנים לכאורה בהוראות תקנון הכנסת.
לסיום הדגיש מזוז כי אין בדברים אלו משום נקיטת עמדה באשר להליכי הצעת החוק או תוכנה, וטענות העותרת שמורות לה עם סיום הליכי החקיקה, ככל שאלה אכן יושלמו לכדי חוק.
