בתוך הסטטיסטיקות המתפרסמות בכל מועד לגבי אחוזי המעבר של בחינות הלשכה מסתתרים "הנבחנים החוזרים" – אותם מתמחים שניגשו לבחינה 3 פעמים ומעלה. פנינו למספר נבחנים כאלה ושמענו מהם מה היה לדעתם הגורם המכשיל, איזה מחיר גבתה הבחינה מחייהם, האם לא שקלו לוותר בשלב מסוים ומה המסר שלהם לנבחנים בפעם הראשונה
בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין מתקרבות בצעדי ענק, אך בין אלפי המתמחים החוששים והנרגשים שייגשו בדצמבר הקרוב לבחינה ישנם גם כמה כאלה שהמעמד אינו זר עבורם. אלו הם "הנבחנים החוזרים" – אותם נבחנים שניגשים לבחינה בפעם השלישית ומעלה. שוחחנו עם כמה נבחנים שייגשו במועד הקרוב לבחינות בפעם השלישית, הרביעית ואף החמישית ושאלנו בין היתר מה היו משנים בשיטת הבחינה לו היו יכולים, מה היו ההשלכות על חייהם ומה המסר שלהם לנבחנים בפעם הראשונה. רובם, באופן לא מפתיע, מפנים את האצבע המאשימה ללשכת עורכי הדין.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
"לא משנה כמה תלמד, לא משנה באיזה מוסד למדת ומהו ציונך, לא משנה עם איזו חברת הכנה אתה לומד וכמה זמן אתה מקדיש לכך ביום. כשמנסח הבחינה רוצה להכשיל אותך-אתה תיכשל", אומר אורן, שייגש לבחינה במועד הקרוב בפעם הרביעית. "אין כל קשר בין הידע שיש לך כמשפטן לבין נושא הבחינה, קל וחומר כאשר אתה לחוץ בזמן ובפרט כאשר פעמים רבות אין אף חלופה נכונה לשאלה או יש כמה חלופות נכונות".
שלושה נבחנים נוספים שעמם שוחחנו מתארים תחושות דומות: יוסי, שייגש לבחינה הקרובה בפעם החמישית, מיכל, שתיגש בפעם השלישית ודורית, שתיגש גם היא בפעם החמישית בדצמבר הקרוב (השמות הפרטיים בדויים, השמות המלאים שמורים במערכת).
מה לדעתך היה הגורם המכשיל בבחינה?
אורן: לטעמי, הגורם המהווה מעל ל-90% מהכישלון הוא הבחינה עצמה. המצב כיום הוא שקיימות הרבה שאלות שהן בעלות יותר מחלופה אחת נכונה או ללא חלופה נכונה כלל, כך שלא ניתן לענות עליהן. הבחירה מהי התשובה הנכונה נתונה לכותב השאלה בלבד או לחילופין לבודק, המעוניין במכוון ואולי אף במזיד להציג כמות עוברים מסוימת. ישנה דעה נכונה המסבירה כי כשיש הרבה נכשלים זה אומר משהו על המבחן ועל המורה ולא על התלמידים. המבחנים במועדים האחרונים לקויים, ושוב לצערי לשכת עורכי הדין חזקה פי אלפי מונים מהנבחנים, כך שאין כאן בכלל שוויון כוחות.
דורית: ניסוח השאלות בבחינה הוא מכשיל בכוונה תחילה. ישנן שאלות אשר החלופות שניתנו לנבחנים אינן נכונות כולן. נכון שאנו מתבקשים לבחור בחלופה הנכונה ביותר, אבל איך אמורים לבחור חלופה שגויה כנכונה ביותר? מתווספים לזה תנאים מחפירים של כיתות עמוסות נבחנים שאמורים להתרכז בבחינה אליה למדו זמן כה ארוך. כבר סופר ותואר אודות כלבים נובחים, חוסר נגישות לנכים, הושבת נבחנים במעברים פתוחים כשישנה תהלוכה של עוברים ושבים, הושבת נבחנים בחממות מקורות בבד שחור ללא מיזוג ועוד. יתרה מכל זאת, כאשר ישנה הצהרה בריש גלי כי המגמה היא סגירת שערי המקצוע ומניעת הצפה - מה נותר עוד לומר? קצרה היד מלהושיע.
האם היית עושה דברים אחרת בדיעבד?
מיכל: לא. אני יודעת שנתתי את כל כולי, רק שהיום הבנתי שכל המבחן הזה הוא לחלוטין עניין של מזל ובדיעבד לא הייתי יושבת בבית חצי שנה ומגיעה למצבים של עיקולים ופת לחם כאשר אני נושאת באחריות על שלושה ילדים.
דורית: לא הייתי עושה מאום בצורה שונה. בכל אחת מארבע הפעמים בהן נגשתי לבחינה למדתי בצורה שונה ובמקום שונה. הבעיה אינה בנבחנים, הבעיה היא בניסוח הבחינה והנלווה אליה.
אורן: לא נראה שאני יכול לעשות דברים אחרת בעניין הבחינה. יש כאן משהו שהוא פסיכולוגי ולעניות דעתי הם מנצלים את זה לטובתם ולרעתנו.
מה ההשלכות על החיים? מה המחיר שהדבר גבה ממך?
דורית: שנתיים אלו היו עבורי גיהינום מכל הבחינות. הבחינה גרמה לי להתרחק ממשפחתי ומילדיי, הפכתי למרירה, דיכאונית וחסרת שמחת חיים. מצבי הכלכלי הורע קשות. לא היו לי שבתות או חגים במהלך שנתיים אלו. אני מסוגרת עם עצמי כל הזמן לצורכי למידה. קיימת תחושת תסכול תמידית ותמיד נשאלת השאלה מה לא בסדר אצלי - אני לא מספיק אינטליגנטית? למה אני לא מצליחה לעבור את הבחינה?
מיכל: ההשלכות על החיים הן בעיקר בזבוז של הון עתק על לימודי התואר כנגד כל הסיכויים, אכזבה על שנים מבוזבזות שיכלתי להשקיע בדברים אחרים ואולי ללמוד תואר אחר. בעיקר היה קשה לראות את העיניים של ילדיי שחיכו חמש שנים שאמא תהיה עו"ד, בפעמיים שבישרתי להם שבעצם נכשלתי.
אורן: אינני יכול לעבוד בעבודה רצינית ובעבודה אשר תואמת את כישוריי, ואני אף נאלץ לעבוד בשתי עבודות בו זמנית על מנת לכלכל את משפחתי, דבר שמביא לפגיעה עצומה בחיי הזוגיות שלי ובזמן האיכות עם ילדיי. גם ההוצאות הכלכליות שלי הן גבוהות ולעיתים אני לא מספיק לגייס את הכסף הדרוש בכדי לשרוד את החודש, בפרט לאור העובדה שאני גרוש ומשלם כל חודש דמי מזונות. מלבד זאת, לפחות פעם אחת פוטרתי מעבודתי בשל אי יכולת לתרום בצורה שנדרשה ממני ובשל לוח הזמנים הצפוף שלי, ולצערי אין שום מקום עבודה נורמלי שיוכל להעסיק אדם כמוני שזקוק לשעות למידה רבות. גם במישור האישי, לא אחת נפגעו יחסיי עם הקרובים לי ביותר מאחר שכל זמן פנוי שיש לי מחוץ לשעות העבודה מוקדש בעיקר ללימודי ההכנה לבחינה, הן בחגים והן בסופי שבוע. בעבר הייתי אדם עצמאי אשר יודע לדאוג לצרכיו ואשר יכול להתפרנס בכבוד ובכוחות עצמו, אך כיום אני נזקק לחסדים של הוריי ואני נתמך על ידם כלכלית כל חודש בחודשו.
יוסי: הדבר גבה ממני מחיר כבד מאד הן במישור המקצועי והן באישי. כמו כן אני יודע על משפחות שהתפרקו, אנשים שחטפו אירועי לב ומוח ואושפזו עקב המבחן, וכמובן לרבים נגרמים נזקים כלכליים גבוהים ביותר.
* לא חושבים לוותר *
הנתונים, למרבה הצער, אינם מנבאים טובות לנבחנים החוזרים, שכן מהסטטיסטיקות שמפרסמת הלשכה אחרי כל מועד עולה כי ככל שניגשים לבחינה פעמים רבות יותר, אחוזי המעבר הולכים ויורדים. למרות זאת, כל הנבחנים שעמם שוחחנו לא מתכוונים לוותר על החלום להיות עורכי דין.
אורן: במהלך התקופה עברו בראשי לא פעם מחשבות על פרישה מהמקצוע ואף לנסות את מזלי בתחומים אחרים, אך אני מטבעי לא אדם שנשבר בקלות ולא מרים ידיים כל כך מהר. אני נותן את כל כולי למען המטרה וכך אני מחנך את ילדיי - לשאוף גבוה ולהשיג כל מטרה. עם זאת, האם תוכל לכבוש את האוורסט כשכל התקדמות שלך במטרים ספורים תהא מפולת שלגים שתרסק אותך למטה? האם תוכל לרכוב על אופנוע כשיורים לך לגלגלים? זו בדיוק האג'נדה של לשכת עורכי הדין, לסגור לחלוטין את שערי המקצוע. למזלי אני עדיין חזק ונחוש לעבור את הבחינה הזו ולהגשים את חלומי.
מיכל: אכן היו רגע משבר קשים לאורך הזמן, כאשר הפנמתי שלא אוכל להרשות לעצמי את התענוג ללמוד שוב במשך 3 חודשים לבחינה אלא להמר על המזל בפעמים הבאות שאגש. עריכת דין היא המקצוע שלי שאותו חייתי במשך חמש שנים תמימות ונורא קשה להפנים שזה ככל הנראה לא הולך לקרות. למרות זאת אני ממש לא חושבת לוותר, אבל הפעם אלך על המזל מאחר שראיתי נבחנים רבים שעברו בשיטת ה"לוטו" – מילאו טופס "על עיוור" וכיום הם עורכי דין בישראל. פשוט הבנתי שלא משנה כמה נלמד, בסופו של דבר הבחינה היא לגמרי עניין של מזל. אז אמשיך לשלוח את הטופס פעם בחצי שנה ואולי יום אחד אעבור. לצערי הרב בשל מצבי הכלכלי לא אוכל לאפשר לעצמי ולילדיי מחסור שאליו הגענו בפעמיים הקודמות שהשקעתי בלימודים.
דורית: לשמחתי כשאני מסמנת מטרה אני לא עוצרת עד שאני כובשת אותה. לכן מסתמן שאגש לבחינה בפעם החמישית בתקווה שהפעם אצליח לעבור אותה. אמנם היו רגעים קשים לאורך הדרך אך ישנם אנשים טובים שתומכים ודוחפים קדימה ולא נותנים לוותר.
מה היית משנה בשיטת הבחינה?
דורית: הייתי משנה את היושרה והאמינות של אלה אשר כותבים את הבחינה, שמה בפניהם מראה ואומרת להם שיחשבו שזה הבן או הבת שלהם. הרי ברור לכולם כי ישנה דרישה לכתיבת שאלות מכשילות, שכן הכיצד יתכן שאין תשובה לשאלה? ואיך יתכן כי שאלה נקטעה באמצע ועדיין לא נפסלה? ואיך יתכן ששאלה הינה שגויה מיסודה ועדיין לא מצאו לנכון לפסול אותה בבית משפט?
מיכל: לדעתי יש לנסח את השאלות בצורה ברורה וקריאה שאינה משתמעת לשני פנים, להתרכז בעיקר ולא בשאלות פינתיות ובחריגים.
יוסי: כל מי שסיים לימודיו יש לבחון אותו בהתאם למבחנים שהיו עד למועד מאי 2015, מאחר שלכך לימדו במוסדות האקדמיים וגם עקב הסתמכות. לא נכון לשנות את ה"משחק" תוך כדי "משחק", ברור שזה לא הוגן, הרי לא נתחיל ללמוד הכל מחדש. איך יתכן שישנו את המבחן האחרון רק בגלל רצון של אדם כזה או אחר או עקב מדיניות? מה עם כל מי שלמד עד כה? מה היה קורה אם היו עוברים עוד כמה אנשים? המדינה לא הייתה נופלת. בשורה התחתונה זו מלחמה על הארנק. מי שקיבל רישיון לא רוצה שיהיו עוד מתחרים ומי שעוד לא קיבל רוצה לקבל את הרישיון כדי להיכנס למעגל העבודה. לא הגיוני שלשכת עורכי הדין שצריכה לקבל ולדאוג לאותם מתמחים שהיא עצמה אישרה את התמחותם ובכך מכניסה אותם "תחת כנפיה", תלחם באותם מתמחים ותפעל בכל דרך כדי למנוע את כניסתם לשערי המקצוע, והכל בגלל מדיניות חדשה ומבחן אמריקאי אחד. יש לציין כי דבר זה לא קיים באף מקצוע דומה, לדוגמא לשכת רואי החשבון עזרה למתמחים בראיית חשבון, כשנבחנו על מבחן לא הוגן ונתנו להם פקטור של 18 נקודות. הלשכה היא גוף סטטוטורי וחובה עליו לדאוג לרוצים להיכנס תחת גוף זה, אם היא לא עושה את המוטל עליה שהוא דאגה לתקינות המקצוע ובהחלט לא להילחם במי שרוצה להיכנס למקצוע, עליה להעביר את "המפתחות" למשרד המשפטים.
אורן: כפי שציינתי, אני לא חושב שסוג הבחינה או צורתה תשנה משהו. כשרוצים להכשיל אותך אתה תוכשל ולא משנה כמה תלמד או כמה תשנן את החומר. הייתי מוציא את נושא הבחינה מלשכת עורכי הדין, על אף שהלשכה מספרת שהבחינה לא מצויה בידה אלא בידו של משרד המשפטים, נותן לשופטים בפנסיה ולמרצים לכתוב את הבחינה ומעביר אותה לוועדת ביקורת שתהיה אמונה על כך שהבחינה הוגנת. יש אינספור דרכים לשנות את השיטה, למשל בחינה בסוף שנה ראשונה ללימודי התואר על מנת לברור מי ימשיך ומי לא. מי שלמד והשקיע – ימשיך וראוי שימשיך, אבל "לשים רגל" במאה מטרים האחרונים? זו לא הדרך ובוודאי שאינה מכבדת. הייתי שמח לו באמת הוועדה הבוחנת הייתה לוקחת אחריות על מחדליה ואומרת "סליחה טעינו" – זו הייתה גדולתה. הלשכה צריכה לזכור שכך או אחרת הנכשלים היום מתישהו יהיו עורכי דין ולהם תהיה זכות לבחור בבחירות לראשות הלשכה.
ולסיום, מה המסר או המלצה שלך לנבחנים בפעם הראשונה?
דורית: תלמדו, תתפללו ואולי המזל ישחק לכם.
מיכל: המסר לנבחנים בפעם הראשונה הוא שאין להם סיכוי. לא אתפלא אם אחוזי המעבר בבחינת דצמבר לא יעלו על 10%.
אורן: בהצלחה למנחשים ב"לשכטוטו". הבחינה היא 30% ידע וזיכרון ו- 70% מצב מנטלי. בזמן הלימודים לבחינה אל תשכחו לנשום, לישון, לאכול וכן גם קצת לבלות. כשאתם עייפים אתם לא קולטים ומעבר לכך שאתם לא קולטים – אתם נלחצים מהחוסר קליטה. המוח שלנו קולט הרבה יותר טוב כאשר אנחנו מכבדים אותו ונותנים לו גם לנוח.
יוסי: המשיכו להילחם על חופש העיסוק והרצון שלכם לעבוד במקצוע אשר אתם חושקים בו.
* מלשכת עורכי הדין לא נמסרה תגובה לכתבה.
