נבחרי הציבור אינם מסוגלים לבצע את המדיניות שלשמה נבחרו מאימת בג"צ, שהפך עצמו למחוקק על אשר הכל שפיט בעיניו. הגיעה העת לשנות את כללי המשחק, למנוע משופטי בג"צ להטיל וטו על כל מי ששונה מהם ולאפשר לשופטים המחזיקים בהשקפת עולם שונה להיבחר לעליון, שלא על תקן "דתי מחמד", "מזרחי מחמד" או "מתנחל מחמד"
אחת מאבני היסוד של כל מערכת שלטון דמוקרטית היא הפרדה בין שלוש הרשויות; מחוקקת, שופטת ומבצעת. במדינת ישראל הפרדה זו קיימת דה-יורה אך לא דה-פקטו. בית המשפט העליון, בכובעו כבית המשפט הגבוה לצדק, ניצל את הוואקום החוקתי הקיים והפך עצמו למחוקק על, אשר הכל שפיט בעיניו. כל נושא שעומד על הפרק, לרבות חקיקה ראשית של הכנסת, מוכרע בסופו של יום בבג"צ. כל דיון בוועדות הכנסת, בממשלה, בוועדות השרים, או בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, עוסק בעיקר בשאלה האם זה עובר בג"צ. כיצד זה קרה והאם ניתן לשנות זאת?
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 1992 כאשר עבר בכנסת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ברוב רגיל – 32 בעד, 21 נגד ונמנע אחד), לא היו עדיין לוביסטים מקצועיים שהסתובבו בכנסת, אך לחוק היסוד הדרמטי הזה, היה לוביסט מליגה לאומית. נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרון ברק בעצמו כיתת רגליו במסדרונות הכנסת ועשה נפשות לחוק היסוד הזה. ברק ידע היטב את מה שמרבית חברי הכנסת לא הפנימו בזמן אמת: מדובר במהפכה שבועטת את הכדור מהכנסת לבג"צ.
פסקת ההגבלה, שקבעה כי אין לפגוע בחוק זה אלא באמצעות חוק שהולם את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נועד לתכלית ראויה והינו מידתי, לא קבעה מיהו אותו גורם שמוסמך לקבוע האם הפגיעה בזכות היסוד עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. מי יפרש את הערכים "מדינה יהודית ודמוקרטית"? ומי יקבע מה הולם את הערכים הללו? בג"צ ינווט ובג"צ יחליט. ברק קרא לזה מהפכה חוקתית, אך בפועל, הייתה זו הפיכה שיפוטית. הפיכה שיפוטית זו יצרה תגובת שרשרת של משפטיציה במערכת השלטונית, מהיועץ המשפטי לממשלה, דרך היועמ"שים במשרדי הממשלה השונים ועד הפרקליטות והיועמ"שים במנהל אזרחי. מלוא כל הארץ משפט. ראש המשלה, שרי הממשלה וחברי הכנסת, אינם מסוגלים לבצע את המדיניות שלשמה נבחרו על ידי העם, בשל הכבלים המשפטיים הקושרים את ידיהם והכל מאימת בג"צ.
לפני מספר חודשים, מציאות הפוכה זו הביאה לנקודת קצה, שבה נשיאת בית המשפט העליון נאור איימה על שרת המשפטים שקד, שלא תעז לבטל את שיטת הסניוריטי, אחרת, רמזה, זה לא יעבור בג"צ. למען האמת, נושא הסניוריטי וסירובם של שופטי בג"צ לשנותו, אף שאינו מעוגן בחוק, הוא סימפטום בלבד למציאות המתוארת, אך לא מהווה בעיה אמיתית. זאת, שהרי בשיטה זו, פעם אחת יהיה עולם נאור ופעם עולם חשוך של השופט סולברג, כך שאין עיוות השקפתי.
העיוות הגדול נמצא ביחס שבין סמכויותיו של בג"צ מאז אותה הפיכה, לבין שיטת הבחירה של שופטי בג"צ שעוגנה בחוק יסוד השפיטה שנים רבות לפני אותה הפיכה. לעניות דעתי, במציאות החוקתית שנוצרה כאן, אין להסתפק במהלכים שנועדו לשלול את סמכות בג"צ להתערב בחקיקה ראשית של הכנסת, אלא יש לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
כבוגרי המאבק בתוכנית ההתנתקות, ראינו כיצד שרון מפר את התחייבותו לבוחריו כי "דין נצרים כדין נגבה" ויוזם את פינוי כל גוש קטיף; מפר את התחייבותו לקבל את תוצאות משאל המתפקדים לאחר שהתוכנית נדחתה על ידם ברוב גדול, מפטר את השרים אלון וליברמן כדי להשיג רוב מלאכותי בממשלה לתוכנית, מפטר את הרמטכ"ל בוגי יעלון לאחר שהתריע כי התוכנית תהווה "רוח גבית לטרור", מעביר בכנסת את חוק "פינוי-פיצוי" ומבצע טרנספר לרבבת ישראלים שהתגוררו כחוק בישובי גוש קטיף והופך אותם לפליטים לתקופה של עשור, ללא כל תכלית ראויה. אל מול הפגיעה הקיצונית הזאת בזכויות אדם, ביקשנו לפעול לפי אותם כללים שהתווה ברק בהפיכה שלו ויישם אותם במשך 13 שנה, אך בדרך פלא, בג"צ עצם את עיניו ומילא פיו מים. אותו בג"צ שידע לדחות את תוואי גדר ההפרדה הביטחונית של הממשלה והעדיף תוואי חלופי שדאג לזכויות הקניין של הפלשתינים, הכשיר את השרץ של ההתנתקות. ואני הקטן, שעמד אז בפני הרכב של 11 שופטים בבג"ץ, שואל את עצמי היום, מה הייתה התוצאה אם מתוך 11 שופטי ההרכב, היו ששה שופטים בעלי השקפת עולמו של השופט אדמונד לוי ז"ל ולא רק הוא עצמו? או מה הייתה התוצאה אם היה אותו הרכב ואותה תוכנית, אלא שהיה מדובר בפנוי 25 ישובים ערבים התשובה ידועה.
הגיע העת לשנות את כללי המשחק כי הם בלתי מאוזנים בעליל, ולעת הזאת בדיוק, הגיע שרת המשפטים שקד למלכות. אל לה להתפתות להותיר על כנו את הרכב הוועדה לבחירת שופטים רק בשל הרוב המקרי שיש לה היום בוועדה, כאשר נציג האופוזיציה בכנסת הוא מהימין ולא מהשמאל אף שהימין בשלטון וכאשר שני נציגי לשכת עורכי הדין (קואליציה ואופוזיציה) מתואמים. למעשה, בכל מדינות העולם המערבי, בהן בית המשפט העליון עוסק גם בחוקה ובזכויות אדם, שופטי בית המשפט העליון אינם חברים בגוף הבוחר, חוץ ממדינת ישראל. צריך להוציא את שלושת שופטי בית המשפט העליון המכהנים מהוועדה לבחירת שופטים (שהם 3 מתוך 9 ותמיד מתואמים ביניהם) ולהותיר שופט עליון אחד בדימוס ועוד שני פרופסורים למשפטים מהאקדמיה, אחד כנציג הקואליציה והשני כנציג האופוזיציה, בכנסת. שינוי הכרחי זה יביא לאיזון מלא במבנה הוועדה לבחירת שופטים ויחסל את שיטת "חבר מביא חבר" הנוהגת בוועדה מזה שנות דור – כאשר שלושת שופטי בג"צ מטילים וטו על כל מי שלא נראה כמותם, זולת "דיל" כזה או אחר שמאפשר ל"דתי מחמד" "מזרחי מחמד" או "מתנחל מחמד" להיבחר לעליון.
עו"ד יוסי פוקס הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל ציונית ודמוקרטית ומגיש בג"ץ חוף עזה
