חדשות

שקד זרוצקי, משפטן בוגר מכללת נתניה, חבר בזעקת המתמחים והסטודנטים למשפטים. יחד עם חברי מטה המאבק מדברים על המאבק ועל הדברים שעולים בדרך – המעניין בכל זה היא העובדה שהדברים רלוונטיים אף ואולי בעיקר לעורכי הדין

מה גורם לאנשים לשנות את הדעה שלהם מקצה לקצה?

עד לפני לא הרבה זמן חיינו במדינה בה כל אחד יכול היה לבחור במה הוא רוצה לעבוד. עיקרון זה נשמר במשך שנים רבות בזכות אנשי מפתח במדינתנו הקטנה שנלחמו עבורו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המועד הוא תחילת שנת 2014 ועולם המשפט נערך לקראת הבחירות ללשכת עורכי הדין שצפויות להתקיים בעוד כשנה וחצי. אל מול סטודנטים נלהבים, נדמה היה שעתידו של העיקרון להישאר גם שנים קדימה, נוכח מועמד דומיננטי אשר קרא בקול את ההבטחה של שוק חופשי.

יו"ר לשכת עורכי הדין בתוארו דאז- יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין בישראל ויו"ר ועדת האתיקה במחוז תל אביב והמרכז עו"ד אפי נוה,להרצאה בתחום אתיקה מקצועית שהעביר פרופ' בן נון ביום 13.1.14 ונאם מול סטודנטים נלהבים לקראת ההשתלבות במקצוע, שטח בפניהם את תוכניותיו ותפיסתו לעניין בעיית המתמחים. הסוגיה שעומדת כבר שנים על הפרק ורבות אף דובר עליה כפועל יוצא, במילים עדינות, אין יותר מדי מענה בלשכה לעניין הסוגיה.

באותה הרצאה, סטודנטית סיכמה וכתבה את דבריו של יו"ר לשכת עוה"ד באומרו "מתמחים- מבחינת הלשכה, המתמחים הם חלק מהלשכה. התפיסה בעבר הייתה להקשות על הסטודנטים ולהכשילם. עו"ד נווה לא מאמין בתפיסה זו, ומאמין שקיימות דרכים אחרות לטפל בהצפה של המקצוע, שאינן כוללות חסימה של מתמחים" (ההדגשות לא במקור ש.ז).

האומנם?!

ביום 21.6.15 נבחר ברוב קולות של 10,642 יו"ר לשכת עורכי הדין חדש- עו"ד אפי נווה. חלק מכם ירימו גבה נוכח הנתון שמתוך כ -  77,000 עורכי דין שעליהם הצהיר יו"ר הלשכה על כל במה, למעשה חלק מאוד קטן בחר בו. אל אף זאת, הרי היו עדיין 10,642 בעלי זכות בחירה שטרחו ללכת ביום הבחירות לקלפי ולשים את שמו של עו"ד נוה.

כאשר אדם ניגש לקלפי, הוא עובר תהליך לא פשוט עד אשר הוא יודע את שמו של מי שעתיד לייצגו בראש הפירמידה ויהיה בעל הכוח והמנדט להיות ידו הארוכה של אותו אדם והציבור בכלל.

תפקיד יושב ראש לשכת עורכי הדין הוא מאתגר אף יותר. ייתכן והוא מבין המאתגרים ביותר במדינה. תפקידו הוא לייצג את אחד הגופים החזקים והמשפיעים במדינה ואף לשמר את חוזקו של אותו גוף.

הלכה למעשה, תפקיד היו"ר הוא לייצג את כלל ציבור עורכי הדין- אין על כך עוררין ש"עורך דין" זה שם נלווה לחוק, בין אם בבימות הכנסת, בין אם בוועדה לבחירת שופטים ובכלל זה, בוועדה לבחירת שופטים לבית המשפט העליון ועוד.במקביל, היו"ר צריך להמשיך לעבוד כעורך דין במשרה מלאה מאחרו תפקיד יו"ר הינו תפקיד זמני.

במצב אידיאלי, נבחר ציבור נבחר בזכות מצע הבחירות קרי, עניינים שהבטיח לטפל בהם ומרגע שנבחר, הוא פועל במלוא המרץ על מנת לקיים אותן, תפקידו ליישם את אותן הבטחות. כך צריך לעשות נבחר ציבור, הרי בשביל זה בחרו בו ולא באחר.

בפועל, כולנו מכירים את המונחים "זיג זג פוליטי", "תעמולת בחירות" ודומיהם. פוליטיקאי שרוצה להיבחר יודע שהוא צריך להשמיע את הדברים שקהל הבוחרים רוצה לשמוע ומרגע שהוא נבחר הוא פועל בניגוד לכל אשר הציע והבטיחו למעשה הסיבה שלשמה הוא נבחר (עם ישראל למוד ניסיון של שנים).

אם כך, מדוע שינה יו"ר לשכת עורכי הדין ב – 180 מעלות את דעתו לעניין המתמחים? הרי יו"ר לשכת עורכי הדין הוא לא פוליטיקאי. הוא בראש ובראשונה עורך דין.משמע, ממלכתי וכל הנלווה לכך,אמיתי וכנה ובלי קמצוץ ציניות.

ביוני 2016 כשנה לאחר היבחרו לתפקיד, הציג יו"ר לשכת עורכי הדין,שורה של הישגים בתפקידו באמצעות דו"ח "סיכום שנה ראשונה" כאשר אחד מההישגים היה:"...התמודדנו גם עם בעיית הצפת המקצוע שהטיפול בה הוזנח במשך שנים, עד כדי איום ממשי על המשך קיומו של מקצוע עריכת הדין..". (ההדגשה לא במקור ש.ז)

קשה שלא לשאול, היכן ומתי צמח לו המושג "הצפת המקצוע"? על פניו הנתונים "מבהילים" כ- 77,000 עורכי דין במדינה כה קטנה. כל מי שמסתפק בכותרות ובעיקר צהובות, יוצא מנקודת הנחה שהמצב קטסטרופלי, כותרות מעין אלו נותנות תחושה שריבוי עורכי דין יוצר מצב שעורכי דין ממציאים עילות תביעה ולו רק על מנת שיהיה להם במה "לקנות אוכל לילדיהם הרעבים".

בפועל, כוחות השוק החלו לפעול, חלק מעורכי הדין מחזיקים בתואר וברישיון שלהם אך לא עובדים במקצוע וחלק מעורכי הדין שכן הצליחו בעבודתם גרמו לשינוי מצב שהיה נהוג  לפני כ – 20 ו – 30 שנים. בימים ההם, היה עורך דין אחד מומחה לכל התחומים. כאשר נוספו עוד עורכי דין שרצו להצליח, קמו יותר ויותר משרדי בוטיק עם התמקצעות בענף משפטי אחד או שניים לכל היותר. כתוצאה מכך, מקצוע עריכת הדין חווה מעין "מקפצה" של כל ענף אחר בכמה דרגות, משמע, רווח ישיר גם לעורך הדין וגם לאזרח. כל עורכי הדין הוותיקים אשר התאימו את עצמם למצב, בזכות העלאת האיכויות וההתמחות שלהם בענף אחד או שניים וכאשר ויתרו על יתר הענפים או שנפלטו מהמקצוע והחלו לשמש כיועצים משפטיים וכו'.

ראוי לומר בקול רם ובפרהסיה (צהוב או לא), מצב הדברים בשטח שונה בהרבה ממה שטוען יו"ר לשכת עורכי הדין. הנה כי כן, באתר המשפטי "תקדין" פורסם כי מספר עורכי הדין הרשומים שונה לחלוטין מהמספר שטוען יו"ר לשכת עורכי הדין בפועל;

"מהנתונים עולה, כי חלק מעורכי הדין הלא פעילים כלל אינם משלמים דמי חבר ואינם רשאים לעסוק במקצוע וחבורתם בלשכה הוגבלה. לנתון האמור, יש להוסיף את העובדה לפיה ישנם עורכי דין אשר משלמים דמי חבר אך אינם עוסקים כלל במקצוע, ועו"ד נוספים שאינם בחיים. מה שמוביל לתוצאה לפיה עשרות אלפי עורכי דין אשר נספרו עד עתה כעורכי דין, כלל אינם עורכי דין, והיחס בין מספרי עורכי הדין לכלל האזרחים במדינה (יחס עו"ד לנפש), נמוך בהרבה ממה שפורסם עד עתה".(ההדגשה לא במקור ש.ז)

בנוסף לכך, פורסם במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" בכתבת שער, על הביקוש הגבוה שיש לעורכי הדין מול ההיצע הקיים: אותה כתבת במוסף "ממון" פנתה לאתרים כמו "קודקס" ו"אולג'ובס", שחקניות מובילות בתחום הקריירה והגיוס בעולם המשפט בארץ, ומציג נתונים מפתיעים על שינוי המגמה ובשורות טובות לרוב העוסקים בתחום. ראה זה פלא..

"מבדיקה שערכה "אולג'ובס" בין השנים 2013-2016 עולה כי הביקוש לעורכי דין בשנת 2016 היה הגבוה ביותר בשלוש השנים האחרונות ועמד על 5,472 משרות. מבדיקה זו אף עולה, כי אם בשנת 2013 עמד הביקוש על 3,612 משרות לעו"ד, אזי שבשנת 2016 קפץ מספר המשרות המוצעות לעורכי דין ל־5,472, עלייה של 51%.

לעומת זאת, מספר דורשי העבודה בשנת 2016 היה סך של 2,884 בלבד לעומת סך של 3,226 בשנת 2013  ו־2,905 בשנת 2015. זו ירידה של 11% במספר דורשי עבודה שהם עורכי דין לעומת המצב ב־2013" (ההדגשה לא במקור ש.ז).

אז מה השתנה אצל יו"ר לשכת עורכי הדין? מדוע בחר ללכת כנגד העובדות וכנגד מה שהוא עצמו אמר והציג?

אין חולק כי לשכת עורכי הדין עד היום כלל לא ערכה בדיקה מעמיקה כמה עורכי דין אכן עובדים במקצוע ולא רק משלמים דמי חבר על מנת לשמור על רישיונם. ההערכות מדברות על כ 33,098 עורכי דין אשר עוסקים בתחום עריכת הדין. אם כן, שוב נשאלת השאלה המטרידה, מדוע מדיניות התקיפה הזובה בחר יו"ר לשכת עורכי הדין כנגד האוכלוסייה החלשה ביותר בלשכת עורכי הדין, המתמחים- אשר כפופים למרותה של הלשכה ואשר משלמים אגרות וכו', אך אין להם אף זכות ולו הבסיסית ביותר, זכות ההצבעה, מדוע הפך עורו? מה שינה את דעתו? כיצד, לפתע, הפכו אותם המתמחים שהם "חלק מהלשכה" לילדים חורגים?

נוכח פני הדברים לאחרונה חלו מספר התפתחויות:

א.   הונח על שולחן הכנסת תיקון לחוק שמטרתו לנתק את אחריות לשכת עורכי הדין על המתמחים וזאת מאחר ומנסחי התיקון לחוק רואים (ובצדק) ניגוד עניינים עז ומטריד כאשר מי שנהנה מחסימת המתמחים הוא גם הגוף שאחראי עליו.

ב.   לאחרונה אף מבקר המדינה שם ידו בעניין החשש לניגוד עניינים ונפתח תיק לחקירה. נראה כי לא רק למתמחים מפריעה העובדה כי יו"ר הועדה הבוחנת הוא אותו שופט,שעל פי פרסומים, היה מי שלשכת עורכי הדין בחרה בו וקידמה אותו בוועדה למינוי שופטי עליון.

ג.    בנוסף, לאחרונה הוגשה על ידי מתמחה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים כנגד יו"ר הועדה הבוחנת בגין חשש לניגוד עניינים.

משהו כאן זועק. משהו כאן אינו תקין ובוודאי שאינו בהיר וברור. ייתכן כי שבעים בתי המשפט בעניין המתמחים ומכמויות העתירות המוגשות לטרקליניהם אך יחד עם זאת, פעם אחת ולתמיד נכון, ראוי וצודק להבין מדוע לא בכדי הן מוגשות פעם אחר פעם. ייתכן כי זועקים ולא שומעים?

לסיום, אי אפשר שלא לתהות האם צריך שתהיה לציבור עורכי הדין ציפייה ערכית גבוהה יותר מהעומד בראשם ומוביל את אחד הגופים החשובים והחזקים ביותר במדינה ושצדק צריך להיות נר לרגליו. האם המצב של שינוי עמדות בהבטחת בחירות, דבר בסיסי שנשחק עד יסוד בקרב הפוליטיקאים שלנו,  מתאים גם לציבור עורכי הדין?

האם צריך להשלים עם המצב הזה? האם צריך להתנגד ובמידה וכן באילו דרכים? גם היום כאשר עולה שיח על עורכי הדין,וזאת על אף הדה-לגיטימציה שעבר המקצוע, עדיין זהו אחד המקצועות היותר מכובדים במדינה. כבוד המקצוע, הממלכתיות והאצילות של המקצוע ובכלל זה, האתיקה במקצוע מודדות את ערכיו של עורך דין 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. עורך דין הוא מי שכל אזרח נושא אליו עיניים כמי שמייצג את סולם הערכים וחלק ממערכת המשפט כאשר רק האמות מידה הכי גבוהות מנחות אותו. ושוב עולה השאלה המטרידה האם אנחנו צריכים להנמיך ציפיות כאשר מעורבת פוליטיקה?

שקד זרוצקי המרואיין בכתבה זו הינו, משפטן בוגר מכללת נתניה, חבר בזעקת המתמחים והסטודנטים למשפטים.