חדשות

המנוחה, קשישה בת 92, ערכה כשלוש צוואות בפרק זמן של ארבעה חודשים, תוך ביצוע שינויים מהותיים בחלוקת הרכוש בין יורשיה. ביהמ"ש: "המקרה חריג"

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ביטל צוואה שבמסגרתה הורישה ניצולת שואה ערירית כספים ורכוש בסך כולל של כמיליון שקל לפיזיותרפיסט שטיפל בה. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה כי היתה השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוחה וכי הוא הפר קודים אתיים ומוסריים בהתנהלותו כלפיה, באופן המצדיק את ביטול הצוואה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המנוחה הלכה לעולמה בהיותה בת 92, גרושה ללא ילדים וערירית. משפחתה של המנוחה נספתה בשואה למעט אחותה ובן דודה, והקרובים היחידים שנותרו לה בסוף ימיה היו אחייניתה שעמה שמרה על קשר רציף ומשפחתו של בן דודה.

לאחר שנפלה ושברה את מפרק הירך, נזקקה המנוחה לטיפולי פיזיותרפיה שאותם העניק לה התובע, פיזיותרפיסט במקצועו, תחילה מטעם קופת חולים כללית ולאחר מכן באופן פרטי, בשכר. מצבה הבריאותי של המנוחה התדרדר לאחר נפילה נוספת, והיא נותחה ברגלה ואושפזה לשיקום ממושך, עד ששבה לביתה והתגוררה עם עובדת סיעודית זרה שטיפלה בה 24 שעות ביממה.

המנוחה ערכה בתוך פרק זמן קצר של כארבעה חודשים שלושה מסמכים משפטיים: טיוטת צוואה, ושתי צוואות נוספות, וכן חתמה על ייפוי כוח שניתן לטובת מנהל העיזבון שמינתה, שלו קשרי משפחה עם משפחת בן דודה.

בצוואה האחרונה, חלקו של הפיזיותרפיסט הוגדל באופן משמעותי, והוא זוכה על פיה ל-1/4 משווי דירתה של המנוחה וכן לכספים בסך של 800 אלף שקל.

כשנה לאחר מכן הגיש הפיזיותרפיסט בקשה למנות אותו כאפוטרופוס על גופה ורכושה של המנוחה, ובית המשפט נעתר לבקשתו.

התובע עתר לקיום הצוואה האחרונה וטען כי צוואה זו מבטאת הכרת תודה של המנוחה כלפיו על טיפולו המסור בה. מנגד, הגישה אחייניתה של המנוחה, הזכאית על פי הצוואה ליתרת רכושה, התנגדות לקיום הצוואה, באמצעות עו"ד יניב גיל, ובה טענה כי צוואה זו נערכה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של התובע וכן נגועה בפגמים מהותיים נוספים המחייבים את פסילתה.

השופטת ורד שביט פינקלשטיין ציינה כי מכלול העדויות שנשמעו בהליך תומכות ומחזקות את המסקנה כי מצבה הבריאותי של המנוחה בתקופה שלפני ואחרי עריכת הצוואה היה בעייתי ביותר. כמו כן, העובדה שהיא ערכה טיוטת צוואה ושתי צוואות בפרק זמן קצר של ארבעה חודשים בלבד, תוך ביצוע שינויים מהותיים מבחינת חלוקת הרכוש בין יורשיה, מלמדת כי היא היתה שרויה במצב של בלבול, לחץ וחשדנות, ולכן פעלה לשינוי רצונותיה.

השופטת הוסיפה כי הצוואה נערכה בנסיבות חריגות ובעייתיות ביותר, שיש בהן כדי להוכיח שהתובע עשה שימוש באמון שנתנה בו המנוחה ובין באופן ישיר ובין בתחבולה על מנת להשפיע עליה שלא כדין לערוך צוואה המזכה אותו בעיקר רכושה.

"עניין לנו במקרה חריג בו התובע הפר קודים אתיים ומוסריים להם מחויה כבעל מקצוע אשר נותן שירות לאיש קשיש אשר נזקק לטיפולו", כתבה השופטת בפסק הדין. "עסקינן במצווה שלא היתה עצמאית מבחינה פיזית. בנוסף, מצבה הקוגניטיבי של המנוח לעת עריכת הצוואה היה בעייתי ביותר. המנוחה סבלה מירידה קוגניטיבית, ממצבי בלבול, חרדות, חשדנות ואף מחשבות שווא בנוגע להשתלטות על כספיה".

במקרה זה, נקבע כי קיומם של יחסי אמון מיוחדים בין המנוחה לתובע מהווים שיקול לקיומה של חזקה שבעובדה בדבר השפעה בלתי הוגנת, והתובע לא הצליח לסתור חזקה זו. השופטת ציינה כי התובע טיפל בכל נדבך בחייה של המנוחה עד כדי יצירת תלות מלאה, מקיפה ויסודית שלה בו בכל ענייני היום יום. התובע פיקח על כל דבר ועניין, ידע כל פרט שהתרחש בחייה, ליווה אותה לביקורים אצל רופאים, טיפל בדיווחים לחברות המטפלות, עסק בחישוב השכר של המטפלת, דיווח על המטפלות לביטוח לאומי, פיקח על תזונתה של המנוחה ועוד. יתרה מזאת, גם לאחר שהתובע מונה כאפוטרופוס על גופה הוא המשיך להעניק לה טיפולי פיזיותרפיה, תוך שהוא קובע את תדירות והיקף הטיפולים וגובה סכומים נכבדים מידי חודש.

נוכח האמור, נקבע כי ישנה תשתית ראייתית התומכת בקיומה של השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוחה לערוך את הצוואה נשוא המחלוקת, גם אם לא הוכחו פעולות ישירות של התובע בעריכתה, ודי בכך כדי לפסול את הצוואה.

ת"ע 8188-01-13