חדשות

השופט אליקים רובינשטיין שהושבע אתמול כמשנה לנשיאה, סיפר בנאומו על דרכו הארוכה בשירות הציבורי, על תחושת השליחות שהנחילו לו הוריו ועל מערכת היחסים החמה בין שופטי בית המשפט העליון, בין היתר בזכות שיטת ה-seniority המונעת תחרות וחשש מפוליטיזציה

"בשבוע שחלף דברתי בפומבי יותר משדברתי ב-35 השנים שבהן אני יושבת על כס השיפוט", כך אמרה אתמול נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בטקס השבעת השופט אליקים רובינשטיין כמשנה לנשיאה והשבעת השופטת ענת ברון לשופטת בית המשפט העליון.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנשיאה נאור ציינה כי את השופט רובינשטיין, ידידה ומי שיהפוך ליד ימינה, היא מכירה למעלה מארבעים שנה, "שנינו וגם השופט ג'ובראן בני אותו הגיל, ילידי שנת 1947. כשנצא לגמלאות יסתיים עידן בעלי תעודות הלידה של פלשתינה-א"י בבית המשפט. ישבתי באותו חדר קטנטן במשרד המשפטים יחד עם מרים, רעייתו (לשעבר משנה לפרקליט המדינה – לש"ש). דרכינו נפגשו לתקופה קצרה גם כשכהן כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, ושוב הצטלבו דרכינו בבית המשפט העליון, וכל אותה העת שמרו משפחותינו על קשרי ידידות".

יובל שנים בשירות הציבורי

בנאומה תיארה נאור את רובינשטיין כהתגלמות הביטוי "יהודית ודמוקרטית" –

יהודי בכל הווייתו ואורחות חייו, המקפיד על שמירת הערכים הדמוקרטיים בחייו כמו גם בכתיבתו העיונית ובפסיקתו. "השופט רובינשטיין נתפס בעיני מאז ומתמיד כעילוי", סיפרה נאור. "יש לו ניסיון וידע עצומים בתחומי דעת רבים. באופן מעורר השתאות הוא מסוגל לבצע במקביל כמה וכמה דברים; הוא איש רעים להתרועע, תמיד יש בפיו בדיחות, המפיגות את המתח, כשזה קיים. המשנה לנשיאה הוא שופט מעולה, איש מצפון ורודף צדק. ישבנו יחד בהרכבים רבים. השופט רובינשטיין מחפש תמיד את דרך השלום והפשרה, ולרוב הוא גם מצליח. רעייתו והוא הם אנשי חסד המסייעים לבריות בסתר, בדרכים שונות ומגוונות. אני שמחה שאלי מונה עתה למשנה לנשיאה. הוא יהיה יד ימיני. ניסיונו העשיר בכל מנגנוני השלטון יהיה תרומה של ממש".

הנשיאה נאור בירכה את השופטת ענת ברון שהושבעה לשופטת בית המשפט העליון ואמרה כי פסקי הדין שלה הם כרטיס הביקור היפה ביותר שיכול שופט להציג. "פסקי הדין של השופטת ברון משקפים ידע רב ויכולת משפטית. השופטת ברון ידועה במתינותה, בסבלנות הרבה שלה, ביכולת הקשב שלה ובנעם הליכותיה".

השופט רובינשטיין סיפר בטקס ההשבעה כי הוא נכנס לשירות הציבורי בצעירותו, והוא ממלא בו תפקידים כבר קרוב ליובל שנים – במערכת הביטחון, במשרד החוץ, במזכירות הממשלה, במשרד המשפטים ובבתי המשפט. "נער הייתי בשירות וגם זקנתי בו", אמר רובינשטיין, וסיפר כי את תודעת השליחות ואת החובה של קיומה וביצורה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שוחרת שלום וזכויות אדם, ארץ קיבוץ הגלויות, תורה ומדע, הנחילו לו הוריו. "אמי הפצירה בי להצטרף לשירות הציבור, באמרה תדיר 'המדינה טרם גמרה להיבנות'. ואכן, בשירות הציבור בתפקידים השונים ראיתי זאת לנגד עיניי, כך במשימות השפיטה והייעוץ המשפטי, כך במשאים ומתנים לשלום עם שכנינו שהיתה לי זכות גדולה להשתתף בהם, כך בייצוג המדינה בחו"ל כך בהקמת הרשות למלחמה בסמים, כך במאבק באנטישמיות, כך בהתיחסות למיעוטים ולחוליות החלשות בחברה".

אוצר תרבות לאומי

עוד הוסיף השופט כי "בתוך אוקיינוס הנושאים שאנו מטפלים בהם בבית המשפט העליון ישנם כאלה שברומו של עולם – חוקתיים ואחרים; אך לבי נתון במיוחד, גם אם אין הדבר מוליד תפארת של פסיקה שתילמד בפקולטות למשפטים, למצוקתם של בני אנוש אינדיבידואלים, יחידים או קבוצות, שאם ניתן להקל עליה בעזרת סמכותו של בית המשפט, הסיפוק רב לא פחות מאשר בכתיבת פסקי דין מלומדים.

"לצד זכויות האדם במאקרו, שתפקידנו לקדמן בפסיקתנו, ישנן זכויות האדם במיקרו, תרגום מעשי של העקרונות, ויכולתו של בית המשפט, ושל כוחו השיפוטי, לסייע בכך – רבה. יאמר מי שיאמר, תפקיד בית המשפט העליון לקבוע הלכות; אכן כך, אך ברוח מידותיו של הקדוש ברוך הוא, להבדיל, גם מקרהו של החלש, אם בתיק אימוץ, אם באפליה של מיעוטים או של מגדר, אם בעקורי גוש קטיף, אם בדוגמאות אחרות ובתוכן אף אסירים – קרוב ללבנו, וכך ראוי.

לסיכום ביקש רובינשטיין לומר מילה טובה על בית המשפט העליון: במציאות הישראלית המורכבת והתחרותית, בית המשפט העליון הוא – והדבר ראוי לציון – אי של יחסים פנימיים טובים, דבר המצדיק ברכת הגומל מתמדת. משרת אני בבית המשפט זו השנה האחת עשרה, ולא פשוט המצב שבו נשים ואנשים מרקעים שונים ובעלי השקפות עולם שונות, 15 במספר, יושבים לדין כולם אלה עם אלה בכל חודש פחות או יותר, ומקיימים מערכת יחסים תרבותית וטובה באמת. הדברים אינם מובנים מאליהם, וברי כי אילו היה המצב הפוך היו הופכים לנחלת הרבים בתקשורת; וכמובן ניתן לזקוף חלק חשוב מהישג זה לזכות הנשיאים לדורותיהם כקברניטי הספינה. תרמה לכך גם שיטת הבכירות (seniority) הנוהגת בבית המשפט, שיתרונותיה לדעתי עולים בהרבה על חסרונותיה, והיא מונעת תחרות וחשש פוליטיזציה, ועמם קשיים ביחסי אנוש".

השופט רובינשטיין ציין כי הוא רואה שליחות – גם במגבלות העומד הקשות מנשוא – להביא ממכמני המשפט העברי לשפיטה הישראלית. "המשפט העברי אינו 'עניין של הדתיים'", אמר רובינשטיין. "הוא אוצר תרבות לאומי אדיר, מן המעלה הראשונה, ואין חולק כי הוא ממקורות היניקה של משפט ישראל".