לטענת המדינה, פרסום התחקיר ערב חקירתו הנגדית של העד בפרשת הולילנד מהווה סיכול ממוקד ליכולתו למסור עדות חופשית. השופט רוזן: "הפרסומים מגמתיים ומכפישים, אך אינם הטרדה"
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה אתמול (יום ג') את בקשת המדינה להרחיב את צו איסור הפרסום על פרטיו האישיים ועברו של עד המדינה ש.ד. בפרשת הולילנד, ולמנוע את שידור תחקיר כלבוטק ערב חקירתו הנגדית בבית המשפט.
לטענת פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), שידור תוכנית כלבוטק ביום חמישי הקרוב, המבקשת כדברי הפרומו "לקרוע את המסכה שעוטה העד על פניו", מהווה סיכול ממוקד ליכולתו למסור עדות חופשית בבית המשפט ועשויה להרתיע עדי מדינה פוטנציאליים מלהעיד. פרסומים בכלי התקשורת שלפיהם העד הוא לכאורה רמאי, נוכל או שקרן הם בבחינת הטרדת עד ואף שיבוש הליכי משפט. בנוסף, טענה הפרקליטות כי על פי תנאי ההסכם שעליו חתם עד המדינה, הוא אינו רשאי להתראיין לכלי התקשורת ואינו יכול להתגונן בפני הפרסומים המכפישים אודותיו.
זכיינית ערוץ 2 רשת-נגה המשדרת את התוכנית כלבוטק ומפיקת התוכנית "רפי גינת 10 הפקות" טענו כי זכות הציבור היא לדעת פרטים אודות העד, ענייניו ועסקיו בעבר, ואין הדבר נחשב להטרדתו או לפגיעה בפרטיותו. זאת, בין היתר, מאחר שהפקת התוכנית לא התקרבה אליו או שוחחה עמו ועם בני משפחתו. עוד נטען כי פרסומים אודות עד המדינה מפורסמים כל הזמן כך שהתוכנית לא תחדש דבר וחצי דבר אודותיו, וכי מניעת השידור מהווה אפליה לטובת כלי תקשורת אחרים שלא הוגבלו בפרסומים דומים.
הזכיינית וחברת ההפקה טענו כי בתוכנית הושקעו כספים רבים והיא מצויה כבר בשלבי העריכה האחרונים, יומיים לפני שידורה, כך שהנזק שעלול להיגרם כעת לתוכנית מעיכוב הפרסום במהלך התקופה הקרובה הוא אדיר.
שופט בית המשפט המחוזי דוד רוזן הביע את עמדתו לגבי הפרסומים אודות עד המדינה, ואמר כי "קשה להשתחרר מהתחושה המעיקה כי מדובר בפרסומים מגמתיים המבקשים להכפיש ולהטיל דופי בעד מדינה, לתאר אותו כאישיות שלילית שלא ניתן לסמוך עליה, ולצייר תמונה עובדתית המובילה כל צרכן תקשורת לשפוט ולהכריע בהליך משפטי הנמצא בעיצומו".
עם זאת, בית המשפט הדגיש את חשיבות פומביות הדיון וקבע כי לא ניתן לומר כי שידור התוכנית יטריד או יפגע בצורה ממשית בפרטיותו של עד המדינה, בין היתר מאחר שהפרסומים נגדו נמשכים כבר שבועות ארוכים, מבלי שמי מהמפרסמים נחקר בגין הטרדת עד או פגיעה בפרטיותו. הפרסומים הרבים שימשו תוכן לתוכניות רדיו וטלוויזיה ומילאו עמודי עיתונים, כך שאין טעם, לדברי השופט רוזן, "לסגור עתה את שערי האורווה משזו נותרה ריקה".
