פקודת סדר הדין הפלילי מקנה למשטרת ישראל הסמכות לתפוס חפץ מסוים אם יש לה יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה, או עומדים לעבור בו עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה שנעברה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.
ככלל, בכפוף למספר תנאים, מקום בו תפסה המשטרה חפץ רשאית היא לשמור עליו עד אשר יוגש לבית המשפט. עם זאת, ניתן להשיב תפוס, וזאת על פי אחד משני המסלולים הבאים:
החזרת תפוס על ידי המשטרה: במידה ותוך חצי שנה מיום תפיסת החפץ לא הוגש כתב אישום בעניין שבו צריך החפץ לשמש ראייה ולא ניתן לגביו צו שיפוטי, אזי שעל המשטרה להחזירו למי שמידיו הוא נלקח. ויודגש, כי למשטרה אין כל שיקול דעת למי להחזיר את החפץ, שכן החוק מורה לה, בכפוף לתנאים המוקדמים, כי עליה להעבירו לידי המחזיק שמידיו הוא נלקח מלכתחילה, אף אם הוא לא הבעלים החוקי של החפץ.
החזרת התפוס על פי צו בית משפט: המשטרה או מי שתובע זכות בחפץ, רשאים לבקש מבית המשפט שיקבע כיצד יש לנהוג בחפץ התפוס, למי יש להחזיר אותו ומה הם התנאים לכך ולבית המשפט שיקול הדעת הבלעדי בעניין זה. להחלטה שיפוטית זו מספר יתרונות, בהם: השבת התפוס ללא כל המתנה משנתפס שלא כדין וללא עילה חוקית; התפוס יושב אף למי שלא החזיקו אותה השעה בה נתפס; השבת התפוס תוך הבטחת מטרות התפיסה (כראיה במשפט או לצורך חילוטו) וזאת באמצעות בטוחה ראויה (לרוב הפקדה כספית).
ברור אפוא, כי היות וסיכויי קבלת הבקשה להחזרת תפוס תלויה מניה וביה בטיב הנימוקים והטענות בהם היא נתמכת, מומלץ כי הגשתה תיעשה על ידי עורך דין פלילי אשר מכיר את המטריה לפני ולפנים.
