הלכה פסוקה היא, כי עונש מאסר יש לבצע באופן מיידי לאחר מתן גזר הדין (כאמור בלשון סעיפים 43, 44 ו-87 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), וכי בעצם הגשת ערעור אין כדי להצדיק עיכוב ביצוע של גזר הדין. כלל זה מקורו באינטרס הציבורי לאכיפה אפקטיבית של החוק, כמו גם שמירת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק על כלל גורמיה.
עם זאת, קבעה הפסיקה (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 243 (2000)), כי בהינתן נסיבות אשר משקלו עולה על האינטרס הציבורי בביצוע אכיפה מיידית של הענישה, ידחה ביצוע העונש. ומה הן אותן נסיבות?
חומרת העבירה ונסיבות ביצועה – ככל שעסקינן בעבירה חמורה יותר, כך גדל האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר; אורך תקופת המאסר שנגזרה על הנאשם – נטייה טבעית היא לקבל בקשת עיכוב הביצוע שעה שהוטל על אדם עונש מאסר קצר מועד. זאת מן הטעם, כי אם לא יעוכב ביצוע העונש עד תום מועד שמיעת הערעור, עשוי נאשם לרצות את עונשו בפועל, ובמידה ובעתיד יתברר כי ערעורו יתקבל, הרי לנו, תוצאה בלתי רצויה, לפיה אדם ירצה מאסר בפועל שלא לצורך; סיכויי ערעורו - בחינת טענותיו (על קצה המזלג) של הנאשם בהודעת הערעור והערכת סיכויין הלכאורי להתקבל ולהשפיע על תוצאות הערעור; כנגד מה מופנה הערעור – ככלל, יטה בית המשפט שלא לעכב ביצוע עונש, שעה שמוגש ערעור רק כנגד העונש, קרי טענות מסוג ענישה חורגת מרף הענישה, ולאו כנגד ההרשעה עצמה; קיומו או העדרו של עבר פלילי לנאשם – אינדקציה להתנהגות הנאשם ומסכנותו שעה שעשוי להלך חופשי; אופן התנהגות הנאשם במהלך המשפט – בדיקת הנאשם להישמעותו להוראות בית המשפט והתייצבותו לכל הדיונים בעניינו; ומגוון נסיבותיו האישיות הייחודיות לו ועשויות להיות רלוונטיות בבחינת עניינו.
ויודגש, כי אין המדובר ברשימה סגורה. יתכנו נסיבות נוספות לבחינת בקשת עיכוב ביצוע, ואולם, על מנת להאדיר סיכוי הבקשה להתקבל, מומלץ כי זו תוגש ותערך על ידי עו"ד פלילי. עוד יובהר, כי את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר יש להגיש עם הודעת הערעור.
