חוק ההסגרה, תשי"ד-1954, הוא המתווה המסגרת הנורמטיבית חוקית, בכל הנוגע להסגרתם של אזרחים ותושבים ישראלים למדינות זרות. החוק מתנה ההסגרה במספר תנאים (ראשונים) מצטברים שהינם: קיומו של הסכם הסגרה או אמנה בין המדינה המבקשת (הזרה) לבין מדינת ישראל; העבירה בגינה מבוקשת ההסגרה דינה מאסר שנה או יותר, לו נעברה בישראל; הסגרתו של אזרח ישראל הינה לשם העמדתו לדין במדינה המבקשת, וכי זו התחייבה להחזיר לישראל לשם נשיאת עונשו, אם הושת עליו עונש מאסר. יצוין כי בכל הנוגע לריצוי עונש המאסר בישראל, רשאי המוסגר לוותר על זכות זו ולבקש לשאת במאסר במדינה הזרה.
כאמור המדובר בתנאים ראשוניים. החוק אף קובע שורה של נסיבות בגינן לא יוסגר אדם למדינה זרה, בהן: העונש על ביצוע העבירה במדינה הזרה הינו מוות (אלא אם התחייבה המדינה המבקשת שלא להשית עונש זה על המוסגר ולהחזירו לישראל); העבירה בגינה מתבקשת ההסגרה בוצעה בתוקף תפקידו של האדם כאיש מערכת הבטחון (דוגמת חייל; מפקד צבאי); האדם כבר הועמד לדין בישראל על אותה העבירה ודינו הוכרע, ועוד.
בדומה להליך הפלילי, ההליך ההסגרה נחלק לחלקים מספר:
מעצר טרם הגשת עתירה: לפיו יובא אדם בפני שופט תוך 48 שעות, לבחינת האם יש יסוד סביר להנחה כי המבוקש הוא בר הסגרה. הארכת המעצר הינה עד 60 יום;
מעצר לאחר הגשת עתירה: במסגרת דיון זה (בבית המשפט המחוזי) יבחן חומר הראיות הלכאורי לבחינה אם קיימת עילת מעצר וזאת עד לסיום ההליך. חשוב לדעת כי בהליכי הסגרה, נוסף לשיקולי המעצר והעילות המנחים את בית המשפט בהליך פלילי רגיל, ישנם שני שיקולים נוספים ייחודים: הראשון, התחייבותה של מדינה ישראל להעביר המבוקש למדינה המבקשת, והשני, חשש להימלטות– שיקול מובהק, נוכח העובדה כי ככלל המבוקשים ברחו ונמלטו פעם אחת לפחות מהמדינה המבקשת. משכך, בהליכי הסגרה המעצר הוא הכלל והחריג הוא השחרור (לחלופה). לעו"ד רועי לביא, נסיון בהליך ההסגרה כל שכן בהליך המעצר, בו טען לשחרורה של מבוקשת בגין עבירת ייבוא וסחר בסמים (9 ק"ג קוקאין) לחלופת מעצר, בביתה. חרף עמדת המדינה, שוחררה זו לביתה.
עתירת הכרזה על המבוקש כבר הסגרה: במסגרת דיון זה, על המדינה להוכיח כי המבוקש נדרש לבוא בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת או כי ישנן ראיות מספיקות כדי להעמידו בדין על עבירה דומה בישראל, וכי שאר התנאים הקבועים בחוק התקיימו. משנתמלאו כל התנאים, יכריז בית המשפט על המבוקש כי הינו בר הסגרה.
