דרך המלך לניהולו של תיק פלילי, הינה בפתיחתו במשטרה, העברת החומר לגוף המתאים (תביעה או פרקליטות) וגיבוש עמדת הרשות – סגירת התיק (בגין עילת "היעדר אשמה"; "חוסר ראיות"; "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין") או הגשת כתב אישום. ואולם, למרבה הצער, דרך זו אינה נהוגה בתכיפות המשביעה רצון. תיקים רבים, אשר נפתחים בחקירה על ידי המשטרה, נותרים, וזאת אף לאחר פרק זמן רב וארוך (עד שנים), פתוחים וללא הכרעה.
משכך, תיקים אלו, המוגדרים כמב"דים (ממתין לבירור דין), עלולים לעמוד לרועץ ורבב מיותר, גם כלפי מי שנעדר כל אשמה פלילית כפי שיוחס לו תחילה במשטרה, וזאת הן במישור התעסוקתי הן במישור האישי (עוגמת נפש למשל). לא בכדי נאמר כי אי הידיעה נוראה היא שבעתיים מהידיעה עצמה.
ועם זאת, פנייה לרשות המתאימה לצורך זירוז מתן החלטה, אינה עניין של מה בכך. עסקינן, בהחלטה מורכבת אשר מחייבת התאמה לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ודאי דורשת ייעוץ משפטי נלווה של עורך דין פלילי. במסגרת ההחלטה יש ליתן משקל לגורמים כדוגמת חלוף הזמן שעבר (התיישנות; לעיתים עדיף שלא לעורר המתים; הזמן שחלף ילקח בחשבון במסגרת שיקולי ענישה); קיומן של ראיות; נסיבות אישיות שנוספו מאז קרות המקרה; המקרה עולה לכדי סוגיה משפטית שטרם נדונה, ועוד.