אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > הורשע עורך דין שהתחזה לפסיכולוגית ולמטופל כדי לקבל במרמה טיפול מיני

צילום: Getty images Israel

הורשע עורך דין שהתחזה לפסיכולוגית ולמטופל כדי לקבל במרמה טיפול מיני


03.02.2016 | ליאור שדמי שפיצר

הנאשם, אילן אשד, נהג לפנות לנשים שהציעו טיפולים אלטרנטיביים, להציג עצמו כפסיכולוגית בשם נעמה ולהציע להן לטפל בנפגע התעללות מינית בשיטת "הצפה", המשחזרת את המעשים המיניים שבוצעו בו. ביהמ"ש הרשיע את הנאשם במעשה מגונה במרמה וקבע כי לא הוכח שקיים טיפול כזה, הכולל מעשים מיניים מובהקים, או כי הנאשם האמין שמדובר בטיפול

בית משפט השלום הרשיע את אילן אשד, עורך דין במקצועו, שרקם סיפור בדוי והתחזה לאחר על מנת לזכות במעשים מיניים מצד מטפלות, תוך שהוא יוצר כלפיהן מצג לפיו מדובר בשיטת טיפול כלשהי. השופטת מיכל ברק נבו הרשיעה אותו בעבירות של מעשה מגונה במרמה והתחזות לפסיכולוג, וכן בניסיון לבצע את אותן עבירות ביותר מעשר מתלוננות, וקבעה כי לא הוכח כי הנאשם עבר התעללות מינית בעברו או כי קיים טיפול כזה. עוד הודגש כי אף הנאשם עצמו האמין, ולו באופן סובייקטיבי, שמדובר בטיפול ולא במעשה מיני.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הנאשם, אילן אשד, נהג לפנות בטלפון לנשים אשר פרסמו באינטרנט מודעות להצעת שיעורים פרטיים או למתן טיפולים אלטרנטיביים, להציג את עצמו בפניהן כ"נעמה", פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית ולהציע להן לטפל "טיפול ייחודי" בנפגע פוסט טראומה בשם "ליאור", שגם אותו גילם הנאשם בפועל. "נעמה" סיפרה לאותן נשים ש"ליאור" עבר התעללות מינית בילדותו, שכתוצאה ממנה הוא סובל מטראומה. על מנת לסייע ל"ליאור", נאמר, יש לטפל בו בשיטה ייחודית, המבוססת על שיטה טיפולית שנקראת "הצפה", ובמסגרתה על המטפלת לגרום ל"ליאור" לחוות מחדש את טראומות הילדות שלו, על ידי ביצוע המעשים המיניים שנעשו בו בעבר. זאת, לאחר שהמטפלת תביא אותו למצב מעין היפנוטי של "טראנס". לאותן נשים נאמר כי "ליאור" אינו מודע לנעשה במהלך ה"טראנס", וכי כאשר יתעורר לא יזכור דבר, אך יחוש שיפור בתחושותיו. הוסבר לנשים הללו כיצד יש לגרום ל"ליאור" להיכנס לאותו טראנס וסופר להן על מטפלת קודמת, בשם "קארן", אשר טיפלה ב"ליאור" בהצלחה יתרה, מאחר שהיתה יצירתית ונועזת, ושחזרה עמו חלק מהמעשים המיניים שבוצעו בו, וכתוצאה מכך הגיעה לתוצאות מצוינות שבעקבותיהן היא שוקדת על עבודת הדוקטורט שלה בחו"ל. בדרך זו פנה הנאשם למספר רב של נשים. חלקן לא הסכימו כלל להיפגש עמו. חלקן נפגשו עמו, אך לא הסכימו "לטפל" בו באופן שהתבקש. שתיים נפגשו עמו ועשו מעשים כאלה ואחרים במסגרת ה"טיפול".

אשד ייצג ברובו של ההליך את עצמו, אף שלא היה עוד בעל רישיון לעריכת דין, לאחר שהושעה מלשכת עורכי הדין. אשד הודה במפגשים עם המתלוננות, אך הכחיש כוונה מינית והכחיש כי התבקשו או התבצעו מעשים מיניים. לטענתו, המפגשים נועדו לצורך קבלת סיוע נפשי על רקע התעללות מינית שעבר בנערותו. עוד הודה הנאשם כי הוא הציג עצמו בפני המתלוננות כ"נעמה", דמות ששימשה אותו לצרכיו הנפשיים, ואף הודה כי הציג עצמו בפני המתלוננות שלא בשמו, גילו או מצבו המשפחתי, אלא שפרטים אלה, לדבריו, אינם חשובים.

המאשימה טענה מנגד כי הנאשם רימה את המתלוננות הן בהיבט מיהות העושה והן בהיבט מהות המעשה. על כך השיב הנאשם כי המדינה לא הוכיחה שהמאפיינים האישיים שהוסתרו על ידו, קרי: היותו בן 50, נשוי ואב לשתיים, היו חשובים למתלוננות או כי אילו היו יודעות על קיומם הן היו מסרבות לקיום המפגשים. לטענתו, המצג החשוב הוא היותו סובל מפוסט טראומה, מצג שהוא אמת, כך שלא ניתן לטעון למרמה לגבי "מיהות העושה". עוד נטען כי המאשימה לא הוכיחה את מודעות הנאשם לכך שהסכמתן של המתלוננות ניתנה בשל המצגים הכוזבים, ושאילו ידעו על מאפייניו האישיים של הנאשם היו מסרבות להיפגש עמו. לטענת הנאשם, בעבירות מסוג מחשבה פלילית, די בכך שטעות הנאשם כנה, גם אם היא אינה סבירה.

הנאשם הדגיש כי לא כל מרמה שוללת את ההסכמה, וכי אמירות שיש בהן חשיבות סובייקטיבית לקורבן אינן יכולות להוות בסיס להרשעה. לטענתו, לא כל "שקר לבן" או מצג שווא ישללו הסכמה עד כדי אישום בהתחזות ובאונס, שכן אינספור גברים משקרים על מנת לזכות ביחסי מין – על מצבם המשפחתי, מקצועם, עושרם וגילם, וכך עושות גם נשים רבות.

השופטת מיכל ברק נבו הרשיעה את הנאשם במיוחס לו וקבעה כי הוכח שהנאשם רקם תוכנית מתוחכמת, מרובת פרטים ומצגים שנשזרו לתמונה הכוללת במטרה לשוות לה מעטה של אמינות כדי להגשים את מטרתו.

עוד נקבע כי הנאשם לא ביסס ברמה כלשהי את טענתו כי הוא עבר טראומה מינית בילדותו שהיוותה טעם לרצונו בטיפולים מידי המתלוננות. משכך, לשיטתה של השופטת, ברור לחלוטין שכל טיפול ב"טראומה" אינו אלא מעשה רמייה. השופטת דחתה את טענת ההגנה של הנאשם כי הוא רק ביקש וכל אחת יכלה לסרב וקבעה כי זו נעדרת עיגון ונפקות. זאת, משום שהוא גרם למתלוננות להאמין שהוא מבקש טיפול שדרוש לו לבריאותו הנפשית, ואלה שהסכימו – לכך הסכימו. "למעשה, מה שביקש לא היה טיפול, ועל כן ההסכמה הושגה במרמה", כתבה השופטת בפסק הדין.

השופטת ברק נבו הבהירה כי לא הוכח אף כי קיים טיפול ב"הצפה", הכולל ביצוע חוזר של מעשים שיצרו את הטראומה במטופל, כפי שביקש הנאשם לעצמו, ובוודאי שלא קיים טיפול כזה שניתן על ידי מי שלא הוכשרו באופן מיוחד לשמש "סרוגייט". לא זו בלבד שלא קיים טיפול שכזה, הכולל מעשים מיניים מובהקים, אלא שהנאשם ידע שאין טיפול כזה ולא האמין שמה שהוא מבקש הוא בגדר טיפול. זאת, ביתר שאת כאשר המעשים התבקשו מנשים שהמכנה המשותף שלהם הוא שאף אחת אינה עוסקת בתחום הטיפול המיני, אלא בתחומים אחרים, לרבות תחומים שאינם בגדר טיפול כלל כגון מתן שיעורים פרטיים.

 

ת"פ 13054-11-10

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה