אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביה"ד הכיר ביחסי עובד-מעסיק בין חברה לבין יועץ חיצוני שסיפק לה שירות בלעדי

צילום: istock

ביה"ד הכיר ביחסי עובד-מעסיק בין חברה לבין יועץ חיצוני שסיפק לה שירות בלעדי


27.01.2016 | עו"ד רונן שיכמן

בית הדין לעבודה קבע כי רצף החשבוניות שהנפיק התובע לחברה ועדותו בדבר עבודתו הרציפה עבור החברה בכל ימות השבוע ובמשך שלוש שנים מעידים כי זה היה עיסוקו העיקרי ומקור פרנסתו. עוד נקבע כי לתובע לא היה עסק עצמאי או לקוחות אחרים וכי הדרישה לקיומו של עוסק מורשה והנפקת חשבוניות היתה של החברה

בית הדין האזורי לעבודה הכיר בקיומם של יחסי עובד-מעסיק בין חברה העוסקת במתן שירותי בקרת תהליכים לחברות מסחריות לבין יועץ לענייני פחת ואובדן שהעניק לה שירותים משך כשלוש שנים כנגד חשבונית. השופטת מיכל לויט קבעה כי לא הוכח כי היועץ נתן שירותים ללקוחות אחרים מלבד החברה או כי הוא העסיק עובדים תחתיו, וכי הדרישה לקיומו של עוסק מורשה והנפקת חשבוניות הייתה של החברה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע שימש יועץ לענייני פחת ואובדן בחברת תשבץ ייעוץ ומידע, העוסקת במתן שירותי חקירות, בדיקות ובקרת תהליכים לחברות מסחריות. בתביעתו עתר התובע להכרה ביחסי עובד-מעסיק בינו ובין החברה ולתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מהכרה זו. כמו כן עתר התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע. אין חולק כי העסקת התובע הסתיימה ביוזמת החברה בשיחה שהתקיימה בין מנכ"ל החברה דאז ומנהלת המחלקה לבין התובע.

לטענת התובע, בשלוש שנות עבודתו הוא היה כפוף לאותם מנהלים ונהלי עבודה, נערך פיקוח מתמיד על ביצוע מטלותיו, הוא קיבל הוראות שוטפות והיה עליו להעביר דוחות מפורטים של החנויות שבהן ביצע ביקורות. במשך כל תקופת עבודתו הוא לא היה מעורב בהתקשרות כלשהי עם גוף אחר פרט לחברה, לא עבד עבור מעסיק אחר, כשאף הובהר לו כי הדבר אסור, ולא היו לו לקוחות פרטיים או עסק עצמאי משלו. התובע טען כי מאחר שהוא פוטר בשיחה שהוזמן אליה לאלתר מחמת צמצומים, הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

החברה טענה כי בין הצדדים גובשה הסכמה תוך מודעות מלאה לכך שמערכת היחסים ביניהם הינה של מזמין – קבלן עצמאי, וכי במשך כל תקופת ההתקשרות התובע מסר לה חשבוניות מס בגין שירותיו, דבר המעיד לטענתה על היותו עצמאי.

השופטת הבכירה מיכל לויט קיבלה את התביעה וקבעה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק. השופטת ציינה כי בהתאם לעדויות נציגי החברה, תחום הפחת והאובדן היה אחד מתחומי פעילותה העיקריים, ותפקידו של התובע  נדרש, אפוא, לצורך הפעילות העסקית הרגילה של החברה. כמו כן, מעדותו של התובע עלה כי הוא השתתף באופן קבוע בישיבות צוות, במפגשים חברתיים ובהרמות כוסית בחגים, דבר המצביע אף הוא על השתלבותו בעסק. לאור האמור, נקבע כי התובע היה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של החברה, כך שמתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

עוד נקבע כי אף שהתובע קיבל שכר כנגד חשבוניות שהוציא תחילה על שם העסק של רעייתו ובהמשך על שם עוסק מורשה שלו, שוכנע בית הדין כי התובע לא היה בעל עסק עצמאי שנתן לחברה שירותים כגורם חיצוני. על פי הפסיקה, סימן ההיכר העיקרי לקיום עסק עצמאי הוא כי בעל העסק – ולא המזמין – הוא שנהנה מייעול העבודה והחיסכון בהוצאות, וכי ההשקעות ואמצעי היצור הם של בעל העסק. בהתאם לעדות התובע ולחשבוניות שהוצגו, התובע לא נשא בסיכוני רווח והפסד. שכרו עמד על סך של 12 אלף שקל בצירוף מע"מ כמעט מדי חודש ללא כל קשר לרווחים או להפסדים של החברה. לא הוכח גם כי התובע נתן שירותים ללקוחות אחרים מלבד הנתבעת או כי הוא העסיק עובדים תחתיו. השופטת שוכנעה עוד כי הדרישה לקיומו של עוסק מורשה והנפקת חשבוניות הייתה של החברה. בנסיבות אלה, קבעה השופטת, מתקיים בענייננו גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.

השופטת הוסיפה כי עולה באופן ברור כי התובע היה נתון לפיקוחה של החברה שעקבה אחר מעשיו ומיקומו באמצעות דוחות איכון והיה כפוף מבחינה מקצועית למרותה של מנהלת המחלקה. משכך, מתקיים מבחן הפיקוח המהווה סממן לקיומם של יחסי עובד-מעסיק. כמו כן, נקבע כי העסקת התובע ברציפות במשך תקופה לא מבוטלת של שלוש שנים מהווה אף היא סממן לקיומם של היחסים. מקום ביצוע העבודה של התובע היה במתחמי ומשרדי לקוחותיה של החברה והחברה סיפקה לו רכב וכן טלפון נייד. לאור האמור, נראה כי מרבית כלי העבודה להם נדרש התובע לצורך עבודתו סופקו על ידי החברה.

עוד נקבע כי הגם שהחברה טענה כי לתובע היה עסק משלו, מדובר היה בעסק שנוהל על ידי רעייתו ולא על ידו. הראיות שהוצגו, לרבות רצף החשבוניות שהתובע הנפיק לחברה ועדותו בדבר עבודתו הרציפה עבור החברה בכל ימי השבוע, מעידים על כך שעיסוקו בחברה היה עיסוקו העיקרי ומקור פרנסתו. לאור האמור, נקבע כי מתקיים גם מבחן התלות הכלכלית של התובע בעבודתו בחברה המהווה סממן נוסף לקיומם של יחסי עובד-מעסיק.

לעניין היעדר השימוע ציינה השופטת לויט כי מעיון בתמליל שיחת סיום ההעסקה עלה כי בשיחה הודע לתובע על סיום העסקתו מחמת צמצומים. לתובע לא ניתנה הזדמנות לטעון נגד ההחלטה, ומנכ"ל החברה הבהיר לו כי "הדברים נשקלו ונמדדו". זאת, חרף העובדה שהתובע טען מפורשות כי ההחלטה התקבלה מבלי לדבר איתו, כשייתכן והיה מוכן לוותר על חלק משכרו או למצוא פתרונות אחרים. מנכ"ל החברה לא שמע את טיעוניו ולא ניסה לבחון עמו אפשרויות אחרות, מלבד סיום העסקתו. כמו כן, הגם שמהתמליל עלה כי לתובע הייתה תחושה בדבר הכוונה לסיים העסקתו כפי הנראה בשל שמועות בחברה, אין חולק כי הוא לא זומן באופן רשמי לשימוע לפני סיום העסקה ולא נאמר לו קודם לשיחה כי העסקתו עומדת להסתיים. משכך, ברי כי לא ניתן לראות בשיחה זו שימוע כדין.

החברה תשלם לתובע סך של 36 אלף שקל בגין פיצויי פיטורים, 12 אלף שקל בגין תמורת הודעה מוקדמת, 22,400 שקל בגין פדיון ימי חופשה, 4,212 שקל בגין דמי הבראה, 6,390 שקל כפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, 12 אלף שקל פיצוי בגין אי עריכת שימוע ו-12 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות.

 

ס"ע 31172-03-11

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.