אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש אישר להורים שבנם היחיד נהרג לעשות שימוש בזרעו להמשכיות משפחתם

צילום: Getty images Israel

ביהמ"ש אישר להורים שבנם היחיד נהרג לעשות שימוש בזרעו להמשכיות משפחתם


26.01.2016 | ליאור שדמי שפיצר

ביהמ"ש קבע כי מאחר שהאלמנה סירבה להרות מזרע המנוח אך לא התנגדה לבקשת ההורים, יש משנה תוקף לרצונם בהמשכיות ואין להסתפק בהבעת אמפתיה בלבד. השופט שלמה אלבז ציטט מדבריו של פרופ' אסא כשר, שטען כי בישראל חזקה על אדם שהוא מעוניין שיהיו לו צאצאים גם בהיעדרו, אלא אם כן אסר זאת במפורש

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת הורים לבן יחיד שנפטר לעשות שימוש בזרעו המופקד בבנק הזרע על מנת להפרותו ברחמה של אישה שהביעה את הסכמתה לכך. השופט הבכיר שלמה אלבז קבע כי אף שזרעו של נפטר אינו בגדר נכס הנמנה עם נכסי העיזבון, יש להוריו מעמד בתביעה זו, וכי לו היה המנוח יכול לדעת את דבר מותו הקרוב ואת סירובה של אלמנתו להרות מזרעו, הוא היה מכבד את רצון הוריו בהמשכיות משפחתם.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעים עלו מברה"מ בשנת 1990 עם בנם שהיה אז כבן 15 שנים. הבן ואשתו נישאו ב-2006, וכעבור שנתיים נהרג המנוח לאחר שנפגע בתאונת דרכים.

מיד לאחר שנודע על פטירת המנוח הודיעו התובעים והאלמנה על הסכמתם לביצוע שאיבת זרע מגופו. האלמנה חתמה על טופס שבו הצהירה שהיא מודעת להשלכות ההליך ומסכימה לביצועו. באותו יום הודע לתובעים ולאלמנה שהליך שאיבת הזרע בוצע בהצלחה וכי זרעו של המנוח שמור בבנק הזרע בבית החולים.

בתביעה שהגישו עתרו הוריו של המנוח למתן צו לבית החולים לעשות שימוש בזרעו של בנם במטרה להפרותו על ידי אישה אחרת. לטענת התובעים, המנוח היה בנם יחידם, ופרט לו ולאמו הקשישה של האב אין להם משפחה קרובה בישראל. לתובעת אח יחיד המתגורר בארה"ב, ובנו היחיד הלך לעולמו, כך שמלבד אותו אח לא נותר לתובעת כל קרוב משפחה. התובעים טענו כי הם פועלים לכבד את רצונו ואת משאלת ליבו של בנם להעמיד אחריו המשכיות למשפחה, וכי יש לראות בזרעו של המנוח חלק מעיזבונו, וכיורשיו החוקיים יש להם זכות לקבלו.

לטענת התובעים, הם העדיפו שהזרע יופרה ברחמה של האלמנה, אולם זו התקשתה להחליט בעניין. בכתב ההגנה שהגישה אישרה האלמנה כי המנוח רצה להביא ילדים לעולם, אך טענה כי רצונו היה בילדים משותפים עמה וכי הוא היה מתנגד באופן נחרץ להביא צאצא לעולם על ידי אישה זרה שלא הכיר, אשר תגדל ותחנך את ילדו.

במסגרת ההליך ניתנה לאלמנה שהות להחליט סופית אם להביא ילד מזרעו של המנוח, והצדדים אף הופנו ליחידת הסיוע על מנת שייעשה ניסיון להביאם להסכמות. אולם, בחלוף חודשים, הודיעה האלמנה שהחליטה שלא לעשות כן וכי היא מותירה את ההחלטה בבקשת התובעים לשיקול דעת בית המשפט. חרף זאת, ביקשה האלמנה להשאיר מחצית ממבחנות הזרע בהקפאה, כדי לאפשר לה לבצע הפריה אם תרצה בכך.

באת כוח היועץ המשפטי לממשלה הביעה את עמדתה במסגרת ההליך כי על פי הנחיות היועמ"ש משנת 2003, בדבר נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו, להוריו של אדם, כמו לקרוביו האחרים, זולת בת זוגו, אין מעמד חוקי בשאלת הפוריות של בנם, לא בחייו וקל וחומר לא לאחר מותו. החלטה אינטימית זו של הבאת ילדים לעולם היא של האדם ושל בת זוגו בלבד. לפיכך, למרות האמפתיה להוריו של אדם שנפטר, אין להעניק להורים זכות או מעמד חוקי לעניין השימוש בזרע לאחר המוות, לא מעמד חוקי ליתן הסכמה, מקום שהנפטר התנגד, ולא התנגדות, מקום שקיימת הסכמה מפורשת או משוערת של הנפטר. לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, הסוגיה נבחנה באופן מקיף ויסודי וקבלת הבקשה תרוקן את ההנחיות מתוכן.

השופט הבכיר שלמה אלבז קיבל את עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לפיה זרעו של נפטר אינו בגדר נכס הנמנה עם נכסי העיזבון. עם זאת, ציין השופט כי בית המשפט אישר בתמ"ש (קריות) 13539/08 כי לאישה זרה, שכלל לא הכירה את המנוח ואת משפחתו בחייו, היה אינטרס שתביעתה לשימוש בזרעו תישקל. באותו פסק דין נקבע כי "לא ניתן להתעלם מכמיהתה... להקים משפחה עם ילד שזהות אביו ושורשיו הגנטיים ידועים, הנהנה מסבים... כמיהה שבעטיה מוכנה היא לפנות לערכאות המשפט ולהמתין זמן לא מבוטל עד להכרעה בעניינה". אם למי שמבקשת להיבנות מזרעו של נפטר, שאותו לא הכירה מעולם, ניתן מעמד, מדוע יגרע חלקם של הוריו הכמהים להותיר אחריו זרע?, הקשה השופט אלבז.

השופט ציין כי במקרה אחר, בעמ"ש (מרכז – לוד) 7457-05-15, נקבע כי משהחליטה האלמנה שלא לעשות שימוש בזרעו של המנוח, שוב אין לה מעמד כבעלת דין ומעמדה הוא אך ורק כעדה באשר לרצונו של המנוח. עוד נקבע באותו פסק דין כי בנסיבות שבהן האלמנה אינה חפצה עוד בזרע והיא מבקשת להשחיתו, בוודאי שיש להורי המנוח מעמד לטעון טענותיהם ויש להם זכות ואף חובה לכבד את רצונו.

במקרה זה, ציין השופט אלבז, האלמנה אינה מתנגדת לבקשת התובעים אלא הותירה עניין זה לשיקול דעת בית המשפט, ולמעשה ביקשה שלא להיות יותר מעורבת בהליך. "המדובר בהורים שהמנוח היה להם הבן היחיד ומלבדו לא היה להם שאר בשר, פרט לאמו הקשישה של התובע", כתב השופט בפסק הדין. "בנסיבות אלה, יש משנה תוקף לרצונם בהמשכיות. בעניין זה אין להסתפק בהבעת אמפתיה ויש לבחון דרכים מעשיות להקלה על סבלם".

עוד הוסיף השופט כי פתיל חייו של המנוח ניתק באחת בתאונה שבה נספה ולא היתה לו ולאלמנה הזדמנות לשקול ולהשיב לשאלה אם הוא היה מעוניין כי ייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו גם מאישה זרה שאינה אשתו.

"המנוח הלך לבית עולמו בהיותו כבן 33 שנים, תקופה קצרה לאחר נישואיו. האלמנה אישרה את הצהרת התובעים שכוונת המנוח בנישואיו לה היתה להקים משפחה ולהוליד ילדים", כתב השופט. "במקרה זה, שוכנעתי שלו יכול היה המנוח לדעת את דבר מותו הקרוב ואת אי הסכמתה של אשתו-אלמנתו להרות מזרעו, היה הוא מכבד את רצון הוריו בהמשכיות משפחתו. האלמנה לא הכחישה שהמנוח והוריו היו קשורים זל"ז וכי המנוח נהג לשתפם במחשבותיו וסודותיו. חזקה על המנוח שהיה תומך ברצון הוריו להמשיך את זרעם".

השופט אלבז סיים את פסק הדין בציטוט מדבריו של פרופ' אסא כשר, המבקש לקבוע שקיימת חזקה שאדם רוצה להביא ילדים לעולם אף לאחר מותו: "במדינת ישראל, הבאת ילדים לעולם היא ערך כל כך רווח, בעל ביטויים מעשיים כה רבים, עד שהחזקה צריכה להיות הפוכה: חזקה על אדם שהוא מעוניין שיהיו לו צאצאים שיחיו בעולם, גם בהיעדרו, אלא אם כן אסר זאת במפורש... אין דרך מעשית יותר לכיבוד המת מאשר שמירה על נוכחות משמעותית שלו בחיי הנותרים  אחריו. ואין דרך משמעותית יותר לקיום נוכחות זו מאשר קיום חי של צאצא שלו בינינו".

לאור האמור, קבע השופט כי יש לאפשר לתובעים לעשות שימוש בזרעו של המנוח ולהפרותו בגופה של האם המיועדת, והורה לבית החולים למסור להם מחצית ממבחנות הזרע.

 

תמ"ש 27169-11-13

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

ביהמ"ש אישר להורים לעשות שימוש בזרע בנם המנוח למרות התנגדות האלמנה

 

המחוזי אישר: הורים יוכלו להשתמש בזרעו המוקפא של בנם חרף התנגדות אלמנתו

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.