אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > הכנסה ממכירת זכויות באלגוריתם ממוחשב תיחשב לרווח הון ולא להכנסה פירותית

צילום: istock

הכנסה ממכירת זכויות באלגוריתם ממוחשב תיחשב לרווח הון ולא להכנסה פירותית


20.01.2016 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש קיבל את ערעורו של בעל חברה שפיתח תוכנה המיועדת לביצוע פעולות מסחר בשוק ההון ללא התערבות אדם ומכר חלק מהזכויות בה לאחר. השופט הרי קירש דחה את עמדת פקיד השומה כי מדובר במכירת מלאי עסקי וקבע כי המערכת פותחה על מנת להניב הכנסות מהשימוש בה ולא על מנת להרוויח ממכירתה המיידית

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של בעל חברה שפיתח תוכנה המיועדת לביצוע פעולות מסחר בשוק ההון ללא התערבות אדם, בכל הנוגע למיסוי עסקה בה מכר חלק מהזכויות במערכת לאדם אחר שביקש להיכנס כשותף. השופט הרי קירש קבע כי בנסיבות העניין ההכנסה הנדונה איננה הכנסה "פירותית" מאחר שהיא לא נבעה ממכירת מלאי עסקי, לא הופקה במהלך עיסוק במשלח יד ולא צמחה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. עוד נקבע כי בשל האופי ההוני של ההכנסה כאמור, הנגזר מן העובדה שהקניין הרוחני במקרה זה הספיק לשמש כנכס קבוע, יחול על ההכנסה חלק ה' לפקודת מס הכנסה בעניין מיסוי רווח הון.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בסוף שנות השמונים הקים המערער חברת תוכנה בשם "אביב פתרונות מתקדמים בתוכנה". לימים, פיתחה החברה מערכת מידע בשם "אביב", המשמשת לעיבוד וניהול נתונים של כלל מערכות המידע המצויות בארגון שבו היא מוטמעת, ולמעשה הופכת את כולן למערכת מידע אחת באופן המאפשר שימוש במידע המשותף ויצירת "שפה משותפת" אחת לכלל מחלקות הארגון. מזה שנים רבות, חברת אביב היא אחת החברות המובילות בתחום מערכות המידע בישראל ומשרתת מגוון רחב של לקוחות פרטיים וכן גופים ציבוריים ומשרדי ממשלה. ללא קשר לתחומי פעילותה של החברה, פיתח המערער באופן אישי מערכת אחרת, המיועדת לשמש לצורך מסחר בשוק ההון באמצעות אלגוריתם ממוחשב שיוזם הוראות של קנייה ומכירה בהתבסס על פרמטרים ואסטרטגיות שונות. זאת, ללא כל התערבות אדם וללא הפעלת שיקול דעת.

בשלהי 2009, מכר המערער זכויות מסוימות במערכת לידי אדם אחר שביקש להצטרף כשותף למיזם. עניינו של הערעור באופן המיסוי של מכירה זו. המשיב, פקיד השומה תל אביב, סבר כי הכנסתו של המערער מעסקה זו חייבת במס הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה או לחילופין לפי סעיף 2(9) לפקודה ("פטנט וזכויות יוצרים". המערער, מאידך, סבר המערער כי המכירה הנדונה הניבה רווח הון הנתון למיסוי לפי חלק ה' לפקודה. בהמשך מכר המערער נתח נוסף בזכויות במערכת לאותו אדם, ולאחר מכן השניים העבירו את זכויותיהם לידי חברה חדשה בשליטתם המלאה כנגד הקצאת מניות.

השופט הרי קירש קיבל את הערעור וקבע כי המקרה נכנס להגדרה של "אדם שיצר קניין רוחני, השתמש בו כבנכס קבוע בעיסוקיו ולאחר מכן מכר אותו", ולכן הוא יחויב במס לפי חלק ה' לפקודת מס הכנסה.

השופט ציין כי סעיף 2(1) לפקודה מתאר מקור הכנסה הכולל "השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי". בעניין זה, נימק המשיב את מסקנתו לפיה במקרה זה נמכר מלאי עסקי, בכך שתחום העיסוק של המערער, תכנות מחשבים ופיתוח תוכנה, מגדירים את תוצר פעילותו כמלאי עסקי ותו לא. עם זאת, לדעת השופט קירש, נעלמה מעיני המשיב האפשרות שבעל עסק יכול ליצור נכס אשר ישמש אותו בעתיד להפקת הכנסות שלא באמצעות מכירתו של הנכס עצמו, קרי ליצור "עץ" אשר יהיה לרכוש קבוע בעסק ויניב פירות ומכירת הפירות תצמיח הכנסה מעסק. לפיכך, נקבע כי מכירת הזכויות נעשתה במישור ההוני ולא הצמיחה הכנסה מעסק, ולכן יש לקבל את טענת המערער כי העסקה מושא המחלוקת נועדה לצרף שותף למיזם ולהמשך פיתוח המערכת. פעולה כאמור, נקבע, היא פעולה הונית ברורה ולא ניתן להביט על נסיבות אלו כמצביעות על פעולה פירותית באופייה.

עוד נקבע כי המערכת האמורה הייתה בבחינת "עץ" בידי המערער, דהיינו נכס שפותח ונוצר על מנת להניב הכנסות מהשימוש בו ולא על מנת להצמיח רווח ממכירתו המיידית. כמו כן, לא צוינה כל עובדה המצביעה על כך כי מערכת זו היא חלק מסדרה של מערכות או תוכנות אשר יחד מהוות מלאי ואשר יימכרו במהלכו של עסק לממכר מערכות. גם תדירות פעילות פיתוח המערכת באופן המתואר הייתה חד פעמית. בכל הנוגע להשבחת המערכת כסימן לקיום עסקה פירותית, קבע בית המשפט כי השקעת מאמצים בשיפורו של נכס המשמש כרכוש קבוע בידי בעל עסק איננה יכולה, כשלעצמה, לשנות את סיווג הנכס למלאי או להפוך את ההכנסה ממכירתו לפירותית. כן הודגש כי נכס שלפי כל שאר המבחנים הוא נכס הון יכול להיות מושא לפעילות השבחה ופיתוח מבלי לשנות את אופיו, ואין כל סיבה "להעניש" את בעליו על כך שהשקיע משאבים לשם שיפור ביצועי הנכס.

השופט קירש דחה את טיעונו של המשיב כי העובדה שממש עם התחלת העבודה על התוכנה פעל המערער לשווק אותה מעידה על אופי הנכס ועל היותו מלאי בידי המערער. טיעון זה, לדעת השופט, מתעלם לחלוטין ממציאות כלכלית מוכרת היטב בה לעתים קרובות למייסדי מיזמים בתחום הטכנולוגיה חסרים אמצעים להשלמת תהליכי המחקר והפיתוח הדרושים על מנת להפוך רעיונות ותוכניות למוצר מוכח הבשל לשיווק. לצורך הגשמת חזונם היזמים פונים למקורות מימון והשקעה, ואגב כך הם נדרשים להסכים לדילול בעלותם במיזם המקורי, ואין בכך כדי להצביע על מכירה פירותית כאשר נתח מהזכויות במיזם נמכר לגורם שלישי המוכן והמעוניין להעמיד את המימון הדרוש להמשך פיתוח המערכת. מלבד האמור, המערער לא גילה כל כוונה להיפרד מהמערכת והוא נותר שותף ובהמשך בעל מניות. באשר לטענת המשיב בעניין עסקת אקראי, קבע בית המשפט כי לאור התמונה הכוללת העולה מהעובדות המסקנה היא כי מכירת הזכויות לשותף לא הייתה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי כאמור בסעיף 2(1) סיפא. לאור האמור, נקבע כי  לעסקה הנדונה היה אופי הוני כמכירת זכויות במקור הכנסה כדרך להכנסת שותף למיזם ארוך טווח – ולא אופי פירותי, ומסיבה זו הכנסתו של המערער ממכירת הזכויות אינה נתונה למיסוי לפי סעיף 2(1) לפקודה.

בהמשך, נדרש בית המשפט לבחון האם ההכנסה ממכירת הזכויות מחויבת במס לפי סעיף 2(9) לפקודה, המונה כמקור הכנסה "תמורה המתקבלת בעד מכירת פטנט או מדגם על ידי הממציא, או בעד מכירת זכות יוצרים על ידי היוצר, אם הומצאה האמצאה או נוצרה היצירה שלא בתחום עיסוקם הרגיל של הממציא או היוצר". נקבע כי על פני הדברים סעיף זה עשוי לחול על נסיבות המקרה, אלא שכאן מתעוררת מחלוקת האם הסעיף יכול לחול על מכירה הונית. לאחר ניתוח הדברים, לרבות ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף והגישות השונות בעניין זה, קבע השופט קירש כי אדם המוכר קניין רוחני במהלך עסקיו הרגיל (דהיינו כמלאי עסקי) יחויב במס לפי סעיף 2(1) לפקודה, בין אם יצר את הקניין הרוחני במו ידיו ובין אם לאו. כך, גם לגבי אדם המוכר קניין רוחני בנסיבות המקימות עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. מנגד, אדם שיצר קניין רוחני ומכר אותו מבלי להשתמש בו כנכס קבוע בעיסוקיו (כאשר לא חלות בנסיבות המקרה הוראות סעיף 2(1) כאמור לעיל), יחויב במס לפי סעיף 2(9) בכפוף לקיום כל תנאי הסעיף. אדם שהשתמש בנכס כנכס קבוע בעיסוקיו ולאחר מכן מכר אותו, יחויב במס לפי חלק ה' לפקודה. באופן דומה ימוסה אדם שרכש קניין רוחני שיצר אדם אחר, השתמש בו כנכס קבוע בעיסוקיו (או החזיקו כהשקעה פסיבית ללא שימוש) ולאחר מכן מכר אותו. באופן זה, צמצם בית המשפט את היקף תחולתו של סעיף 2(9), ומנע אפליה אפשרית בין זה שיצר לבין זה שלא יצר.

 

ע"מ 49967-12-13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה